משנה פסחים ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מה בין ה פסח ראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני, מצה וחמץ עמו בבית.

הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו.

זה וזה טעון הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצות ומרורים, ודוחין ז את השבתח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי? הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, וְהַשֵּׁנִי, מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַבָּיִת. הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ. זֶה וָזֶה טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן, וְנֶאֱכָלִין צָלִי עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:

נוסח הרמב"ם

מה בין הראשון לשני הראשון אסור בבל ייראה ובבל יימצא והשני חמץ ומצה עימו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו זה וזה טעונין הלל בעשיתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת.

פירוש הרמב"ם

מה בין פסח ראשון לשני כו': אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אילו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אח"כ בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חקת הפסח יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כולם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבת בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל כיוצא בו אמרו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והשני חמץ ומצה עמו בבית - דכתיב (במדבר ט) ככל חוקת הפסח יעשו אותו, משמע מצות שבגופו כגון צלי ועל מצות ומרורים יאכלוהו ו עושין אותו ככל חוקת הפסח, אבל מצוות שעל גופו ממקום אחר כגון תשביתו שאור ולא תשחט על חמץ אין עושין אותו ככל חוקת הפסח:

הראשון טעון הלל באכילתו וכו' - דכתיב (ישעיהו ל) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ליל המקודש לחג שהוא פסח ראשון טעון הלל, ושאינו מקודש לחג אינו טעון הלל:

זה וזה טעונים הלל בעשייתן - דלילה מיעט קרא משיר, יום לא מיעט:

פירוש תוספות יום טוב

מה בין פסח ראשון לשני. שייר דראשון נשחט בג' כתות כדתנן משנה ה' פ"ה ואין הב' נשחט בשלש כתות כדתניא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמ' [דף צ"ו]. תוספות. [ועיין לקמן במשנה ה' בד"ה מקחו וכו']:

והשני מצה וחמץ עמו. כתב הר"ב מצוות שבגופו כגון צלי ועל מצות ומרורים אף על גב דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני הכי קאמר דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים:

ודוחין את השבת. פי' רש"י דשני כתיב ביה במועדו למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני ע"כ. ופלוגתא דתנאי בגמרא דף צ"ג ע"ב. וכתבו התוספות במסכת יומא פרק ה' דף נ"א דלמ"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף ליה מככל חקת הפסח. ועוד האריכו לפרש ע"ש. ובגמרא. שבת אין טומאה לא מאי טעמא. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה ע"כ. ותניא נמי הכי בספרי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) מה כו'. שייר דאין השני נשחט בג' כתות כדאיתא בתוספתא ושייר נמי ביקור ד' ימים דליתיה בשני כדאיתא בגמרא. תוספות:

(ו) (על הברטנורא) אע"ג דעל מצות ומרורים מקרא מלא הוא בפסח שני. ה"ק דכללא דככל חקת וגו' מרבה צלי, דדומיא דפרטא דעל מצות ומרורים כו':

(ז) (על המשנה) ודוחין פירש"י דשני כתיב ביה במועדו. ולמ"ד דהך במועדו אראשון קאי יליף מככל חקת הפסח. תוספות:

(ח) (על המשנה) השבת. בגמרא טומאה לא מ"ט. מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מה בין הראשון:    בתוספתא קתני נמי הראשון נשחט בשלש כיתות ואין השני נשחט בשלש כיתות והכא תנא ושייר דשייר נמי בקור ד' ימים דליתיה בשני כדאמרי' בגמ' ובתוספתא דלא קתני בקור דלא קחשיב אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו ובקור נוהג נמי בתמיד תוס' ז"ל:

זה וזה טעונין הלל בעשייתם:    דלילה מיעט קרא משיר ולא יום ואב"א אפשר ישראל שוחטין את פסחיהם ונוטלין את לולביהם ואין אומרין הלל:

ונאכלין צלי על מצות ומרורין:    לשון הרמב"ם ז"ל ברפ"ח דהק"פ וכן אכילת בשר פסח שני בלילי ט"ו לחדש אייר מצות עשה שנאמ' בו על מצות ומרורים יאכלוהו ע"כ: ומתני' דלא כאיסי בן יהודה דאיהו ס"ל בברייתא בגמ' דדוקא במצות שבגופו ממש כגון צלי הוא דשוה לפסח ראשון אבל מצה ומרורים שעל גופו לא אע"פ שהן תובה לו וכ"ש מצות שלא על גופו כלל כגון השבתת שאור:

(הגה"ה פי' דדייק אותו דלגמרי בעינן כגון צלי ורבנן ס"ל על מצות ומרורים פרט וכן לא ישאירו ממנו עד בקר פרט וכן ועצם לא ישברו בו פרט וככל חקת הפסח יעשו אותו כלל לרבות נמי מצות שעל גופו כגון מצות ומרורים וקרא דיעשו אותו מיבעי להו לאשמועינן דגם בפסח שני אין שוחטין אותו על היחיד דלהכי כתיב יעשו לשון רבים ופי' רש"י ז"ל ואיידי דכתי' יעשו כתיב אותו דאע"ג דכתיב ברישא יעשו אי לא כתב זימנא אחריתי אותו ה"א אורחיה דקרא הוא ע"כ ועיין בתוס' ז"ל שכתבו קשה לרשב"א ז"ל דתיפוק להו מככל חקת הפסח וראשון הא נפקא לן בפ' האשה דאין שוחטין אותו על היחיד מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד וי"ל דלית להו ההיא דרשא ובפסח ראשון נפקא להו משום דלא גרע מפסח שני עד כאן). ובגמ' מסקי' וילפי' מקרא דל"מ בשעת אכילת פסח שני שמותר להיות חמץ בתוך ביתו אלא אפי' בשעת שחיטתו מותר להיות לו חמץ בתוך הבית:

ודוחין את השבת:    דשני כתיב ביה במועדו למ"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני רש"י ז"ל: ועיין בתוס' יומא פ"ה דף נ"א על זה: ובגמ' שבת אין טומאה לא מתני' דלא כר' יהודה דתניא דוחה את השבת ואין דוחה את הטומאה ר' יהודה אומר אף דוחה את הטומאה מ"ט דת"ק מפני טומאה דחיתיו יחזור ויעשה בטומאה ור' יהודה התורה חזרה עליו לעשות בטהרה לא זכה יעשה בטומאה ואיכא בגמ' תרי ברייתות דפליגין אהדדי והם תרי תנאי אליבא דר' יהודה דחד אמר דר' יהודה ס"ל דפסח שני טעון לינה וחד אמר דר' יהודה ס"ל דפסח שני אין טען לינה. וביד פ"א דהל' ק"פ סי' ד' י"ד וס"פ עשירי. וז"ל מה בין פסח ראשון לפסח שני הראשון אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא ואינו נשחט על חמץ ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה וטעון הלל באכילתו ומביאין עמו חגיגה ואפשר שיבא בטומאה כגון אם נטמא רוב הקהל טומאת מת. אבל פסח שני חמץ ומצה עמו בבית ואינו טעון הלל באכילתו ומוציאין אותו חוץ לחבורתו ואין מביאין עמו חגיגה ואינן בא בטומאה ושניהם דוחין את השבת וטעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור ואין מותירין מהן ואין שוברין בהן את העצם ע"כ: ולינה לא הזכירה אי בעי פסח שני אי לא אלא מדכתב שם בסוף דבריו ז"ל ולמה לא ישוב השני לראשון לכל הדברים מאחר שנאמר ככל חקת הפסח יעשו לפי שפירש בו מקצת חוקת הפסח ללמד שאינו שוה לראשון אלא בדברים שנתפרשו בו והן המצות שבגופו והן חוקות הפסח ע"כ משמע דלינה שהיא חוץ מגופו לא בעיא בפסח שני וא"ת ומ"ש דמי גרע ממביא קרבנו בימות החול דטעון לינה יום א' כבר תרצו תוס' ז"ל דשמא כיון דתשלמין דראשון הוא לא בעי לינה אפי' יום אחד:


פירושים נוספים