משנה פסחים ו ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ו · משנה ו | >>

[עריכה]

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלין ולטמאין, חייב.

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולין ולערלין, לטהורים ולטמאים, פטור.

שחטו ונמצא בעל מום, חייב.

שחטו ונמצא טריפה בסתר, פטור.

שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו או שנטמאו, פטור, מפני ששחט ברשות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לָעֲרֵלִין וְלַטְמֵאִין, חַיָּב. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו, לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו, לַמּוּלִין וְלָעֲרֵלִין, לַטְּהוֹרִים וְלַטְּמֵאִים, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא בַעַל מוּם, חַיָּב. שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵפָה בַּסֵּתֶר, פָּטוּר. שְׁחָטוֹ וְנוֹדַע שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יָדָם, אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שחטו -

שלא לאוכליו,

ושלא למנוייו,

לערלים, ולטמאים,

חייב.

לאוכליו ושלא לאוכליו,

למנוייו ושלא למנוייו,

למולים ולערלים,

לטהורים ולטמאים,

פטור.

שחטו, ונמצא בעל מום - חייב.

שחטו, ונמצא טריפה בסתר - פטור.

שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם,

או שמתו, או שנטמאו,

פטור - מפני ששחט ברשות.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כבר בארנו בפרק החמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר, לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור. אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול, בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה.

וכמו כן כשנמצא בעל מום, לפי שהיה לו לבקרו ואחר כך ישחטנו בשבת.

וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן, אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן, פטור.

ועניין אמרו פטור בכל זה המאמר, רוצה לומר שהוא פטור מהבאת חטאת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לאוכליו ושלא לאוכליו פטור וכו' - דהא פסח כשר הוא, דאמרינן פרק תמיד נשחט דהשוחט לפסולים ולכשרים לא פסל:

שחטו ונמצא בעל מום חייב - דשוגג הוא ולא אנוס שהיה לו [לבקרו]:

שמשכו בעלים את ידם - ממנו קודם שחיטה ונמנו על אחר:

או שמתו או שנטמאו - דעכשיו לא נתנה שבת לדחות אצלם:

פטור - שאנוס הוא, דלא היה יודע שכך הוא ולא היה לו לבדוק על כך:

שחטו שלא לאוכליו וכו':

חייב: גמ' פשיטא כיון דהתם פ' תמיד נשחט אשמעי' דפסול הכא חייב ומאי דאשמועי' התם דכשר הכא פטור (הגהה פי' רש"י ז"ל פשיטא כיון דהתם בתמיד נשחט תנן דפסח שלא לשמו פסול ע"כ וחפשתי ברש"ל ז"ל וגם בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ואין מי שיגיה וגם כלל לא ראיתי מי שדבר בו משמע שאינו מוטעה ודוחק לומר דהוי כמו וכו' משום דשלא לשמו נמי קתני התם לפסולא ברישא והדר קתני דשלא לאוכליו ושלא למנוייו נמי פסול וקאי קושיית התלמוד אכולהו דקתני התם לפסולא או להכשרא. ונלע"ד שיתורץ בשנקשה קושיא אחת בגמ' דלמה לא שאלה זו הקושיא ארישא דקתני השוחט את הפסח שלא לשמו בשבת חייב ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל לומר דאה"נ דעיקר פירכיה נמי היא מההיא דרישא דשלא לשמו אלא משום דברישא דשלא לשמו אשתכח ליה קושיא יותר עצומה דמשמע דקשה רישא אסיפא דפלוגתייהו דר"א ור' יהושע והוכרח לאוקמינהו רישא בעוקר וסיפא בטועה כדכתיבנא הדר פריך האי קושיא דפשיטא שאינה כ"כ חזקה אסיפא אבל הה"נ דקאי גם ארישא דשלא לשמו. ועוד אפשר לומר דמש"ה נקט רש"י ז"ל שלא לשמו משום שהיא מלה כוללת פסול שנוי קדש ופסול שנוי בעלים דהיינו שלא למנוייו כלומר שמתחלה כשהקשה התלמוד פשיטא קאי אכל מין שנוי כך נלע"ד). אלא איידי דתנא שחטו שלא לשמו בשבת תנא נמי שלא לאוכליו והיא גופה איבעי ליה למיתני משום דקבעי לאיפלוגא ר"א ור' יהושע ובעי בגמ' לדברי האומר מקלקל בחבורה בשבת פטור שאטו שלא לאוכליו דקתני מתני' חייב מה תיקן הא פסליה ומשני תיקן דאם עלו לא ירדו דכל הקרבנות שנפסלו בעזרה תנן במסכת זבחים אם עלו למזבח אימוריהן להקטיר לא ירדו ומשמע לע"ד דה"ה דלבבא דלעיל דשחטו לפסח שלא לשמו בשבת דטעמא דחייב הוי נמי משום דתיקן לענין דאם עלו לא ירדו כמו שכתבתי בהגהה:

למולים ולערלים וכו': עיין במ"ש לעיל פרק תמיד נשחט סי' ג':

שחטו ונמצא בעל מום חייב: מה תיקן ומשני הכא נמי תקן דאם עלי לא ירדו דבדוקין שבעין מיירי ואליבא דר"ע דאמר התם בזבחים דאם עלו לא ירדו:

שחטה ונמצא טרפה בסתר פטור: הא בגלוי חייב ומה תיקן ומשני הכא נמי תיקן להוציא מידי נבלה פי' מלטמא וכתבו תוס' ז"ל ונמצא טרפה בסתר תימא לר"י אמאי פטור והלא לא עשה מצוה ומתני' אוקימנא כר"ש דמחייב אפי' לר' יהושע היכא דלא עשה מצוה וליכא למימר דהכא פטור משום דחשבינן ליה אנוס דע"כ לאו מטעם אנוס פטר ליה אלא משום דטעה בדבר מצוה כדמוכח בגמ' דפריך אי ר' אליעזר חטאת נמי מחייב דהא לית ליה טעה בדבר מצוה פטור ותירץ ר"י דכל זה מדברי ר"מ ע"כ. ויש מביאין ראיה ממתני' לומר שגם במקדש היו בידקי' ריאת הקרבן מן הסרכות כמו שאנו בודקין בחולין מדקתני ונמצא טרפה בסתר ואינה ראיה כלל דיש לדחות דהיינו דוקא בנמצא נקב ממש בריאה או שום טרפות במוח או בשאר אברים הפנימיים אבל בסרכא בעלמא דילמא לא היו פוסלין הקרבן כיון שאין בדיקת הריאה אלא מדרבנן. אמנם ראיתי בשאלות ותשובות דהריב"ש ז"ל בסימן קס"ג שכתב בסוף אותו סימן וז"ל והראיות שהבאת מלשונות הרמב"ם ז"ל אין משם ראיה אלא שאם נמצאת הבהמה טרפה שהקרבן פסול אבל שהיו בודקי' בריאה מפני חשש הסרכות טרם שיקריבו הקרבן כמו שאנו בודקי' בחולין לכתחלה אין מאותן הלשונות ראיה אבל אין ספק שכמו שאנו בודקין לחולין לכתחלה מדרבנן לפי שיש לחוש למיעוט המצוי כך היו בודקין לכתחלה בכל הקרבנות בין אותם שנאכלים ויש בהן חלק לכהנים ולבעלים בין אותן שאין לכהנים חלק בהן אלא כולן לבעלים זולתי האימורין שקריבין למזבח בין אותם שאינם נאכלין והן כליל לאשים מפני חשש הסרכות שהן מצויות כדי שלא יקריבו פסול לגבוה שאין להקל בקרבן יותר מן החולין ואע"פ שאין זה אלא לכתחלה מדרבנן עכ"ל ז"ל בקצור:

שחטו ונודע שמשכו הבעלים וכו': פי' והוא שחטו לשם פסח בהדיא או אפי' סתמא דרב ס"ל דלשלמים קאי בלא עקירה וה"ל שחט שלמים לשם פסח: ובגמ' תני עלה בחול כה"ג ישרף מיד הואיל ויכול לשרפו ואין צריך להמתין עד שתעובר צורתו ומוקמי' לה בגמ' כר' יוסי בן חוני דאמר בפ"ק דזבחים הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסולין ובפטור ס"ל כר' יהושע דלר"א חייב חטאת הוי נמי כיון ששחטו בשבת דהא לית ליה טועה בדבר מצוה פטור:

או שֶׁנִטְמְאו: המ"ם מצאתי שנקדה הר"מ דילונזאנו ז"ל בשבא:

מפני ששחט ברשות: גמ' תניא ר' ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אם יש שהות ביום לידע אם משכו הבעלים את ידיהם או שמתו או שנטמאו חייב וישרף אחר י"ט ואפי' נשחט ביו"ט שלא חל בשבת צריך שתעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. ובירוש' איכא מאן דמוקי למתני' כר' יהודה דתנן לקמן פ"ח אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר אבל אם נשאר בלא בעלים לגמרי תו לא חזי לפסח אליבא דכ"ע. וביד ספ"א דהל' ק"פ ובפ"ד סי' ג' ובפ' שני דהלכות שגגות סי' י' י"ג. משמע מלשונו אשר שם דמפני ששחט ברשות קאי נמי אנמצא טרפה בסתר ותימא אמאי לא ערבינהו ונראה דמשום דקתני ברישא ונמצא בעל מום וה"ה טרפה גלויה דכוותה דדמי ממש לבעל מום תנא נמי נגדיי שלו דהיינו אבל טרפה בסתר פטור ועוד אפשר לומר דמשום דטעמא דבעל מום או טרפה בגלוי חייב מפני שתיקן כדכתיבנא מש"ה פלגינהו א"נ מן הטעם שכתבתי בשם תוס' ז"ל מש"ה פלגינהו לרמוז לנו דעד טרפה בסתר הוי דברי ר' מאיר: