עיקר תוי"ט על פסחים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פסחים ו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) וזריקת דמו. תנא אגב שחיטתו. תוספ'. דהא זריקה משום מאי תהא אסורה וכתב עוד דלא אצטריך למתני והפשטו משום דהוי בכלל הקטר חלבו דאינו יכול להוציאו אלא ע"י הפשט. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) והקטר חלביו. בגמרא תניא אר"ש בא וראה כמה תביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים כל הלילה ואין ממתינין עד שתחשך ע"כ. וטעמא דמקדימין שהרי דחתה שחיטה את השבת כדאיתא במנחות דף ע"ב. וה"ט שהוצרך הר"ב לפרש גבי שחיטה שא"א לעשות כו'. דאי לאו ההוא קרא לא דחינן לשבת כלל:

(ג) (על הברטנורא) משמע דירושלים רה"ר היא. ובמשנה ט' פ"י דעירובין פירש הר"ב דירושלים כרמלית היא. פירשו בתוספ' דהכא לאחר שנפרצו בה פרצות:

(ד) (על הברטנורא) אתיא כבן בתירה דלעיל פ"ד מ"ג:

(ה) (על הברטנורא) רפי"ט דשבת ואפילו מלאכה גמורה ס"ל דשרי כדאיתא התם:

(ב)

(ו) (על המשנה) רשות למצוה. משמע דר"א מודה דברשות העמידו דבריהם ובריש פ"כ דשבת ס"ל דנותנין לתלויה בשבת. ובתוספ' תירצו דלא שרי אלא דוקא במשמרת דלא הוי מלאכה כולי האי. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) ולדבריהם אם יזה ויטבול יעשה פסחו ובפ"ח מ"ה חזר בו הר"ב ע"ש. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) סיומא דקרא בארבעה עשר יום בחודש הזה תעשו אותו במועדו. ובספרי דמבמועדו קמא יליף בג"ש מתמיד דדחי שבת ומבתרא יליף דדוחה את הטומאה לכך נראה דלא גרסינן בין הערבים במשנה:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) ואפשר דלהכי לא נקט נמי וטומאה דלא ליתי למטעי דתרוייהו כי הדדי לא דחיא, להכי לא נקטי אלא חדא וה"ה לאינך:

(י) (על הברטנורא) ותחשב להן אכילה. רש"י:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יא) (על המשנה) שלא לשמו כו'. וא"ת למאי דמסקינן בריש פרק י"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל"ה מקלקל הוא וה"נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי נבילה:

(יב) (על המשנה) שיש להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע"ש. מודה ר' יהודה דחייב: