משנה פסחים ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ואלו דברים בפסח - דוחין את השבת,

שחיטתו, וזריקת דמו,

ומיחוי קרביו, והקטר חלביו.

אבל - צלייתו, והדחת קרביו,

אינן דוחין את השבת.

הרכבתו,

והבאתו מחוץ לתחום,

וחתיכת יבלתו,

אינן דוחין.

רבי אליעזר אומר:

דוחין.

(ב) אמר רבי אליעזר:

מה אם שחיטה - שהיא משום מלאכה,

דוחה את השבת.

אלו שהן משום שבות - לא ידחו את השבת?

אמר לו רבי יהושע:

יום טוב - יוכיח,

שהתיר בו - משום מלאכה,

ואסר בו - משום שבות.

אמר לו רבי אליעזר:

מה זה יהושע?

מה ראיה רשות - למצוה?

השיב רבי עקיבה:

הזאה - תוכיח,

שהיא מצוה, והיא משום שבות,

ואינה דוחה את השבת.

אף אתה - אל תתמה על אלו,

שאף על פי - שהן מצוה,

והן - משום שבות,

לא ידחו - את השבת.

אמר לו רבי אליעזר:

ועליה אני דן.

ומה אם שחיטה,

שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת.

הזאה,

שהיא משום שבות - אינו דין, שתדחה את השבת?

אמר לו רבי עקיבה:

או חילוף הדברים.

מה אם הזאה,

שהיא משום שבות - אינה דוחה את השבת.

שחיטה,

שהיא משום מלאכה - אינו דין, שלא תדחה את השבת?

אמר לו רבי אליעזר:

עקיבה,

עקרת מה שכתוב בתורה: "בין הערבים במועדו" (במדבר ט ג),

בין בחול, בין בשבת.

אמר לו:

הבא לי מועד - לאלו,

כמועד - לשחיטה.

כלל אמר רבי עקיבה:

כל מלאכה - שאפשר לה, ליעשות מערב שבת,

אינה דוחה את השבת.

שחיטה - שאי אפשר לה, ליעשות מערב שבת,

דוחה את השבת.

(ג) אימתי, מביאין עימו חגיגה?

בזמן שהוא בא -

בחול, בטהרה, ובמועט.

ובזמן שהוא בא -

בשבת, במרובה, ובטומאה -

אין מביאין עימו חגיגה.

(ד) חגיגה היתה באה -

מן הבקר, ומן הצאן,

ומן הכשבים, ומן העיזים,

מן הזכרים, ומן הנקבות.

ונאכלת - לשני ימים.

(ה) הפסח -

ששחטו שלא לשמו - בשבת,

חייב עליו חטאת.

ושאר כל הזבחים - ששחטן לשם הפסח,

אם אינן ראויים - חייב.

ואם ראויים הם -

רבי אליעזר - מחייב חטאת.

ורבי יהושע - פוטר.

אמר רבי אליעזר:

מה אם הפסח - שהוא מותר לשמו,

כששינה את שמו - חייב.

זבחים - שהן אסורין לשמן,

כששינה את שמן - אינו דין שיהא חייב?

אמר לו רבי יהושע:

לא.

אם אמרת בפסח,

ששינהו לדבר - אסור.

תאמר בזבחים,

ששינן לדבר - מותר?

אמר לו רבי אליעזר:

אימורי הציבור יוכיחו,

שהן מותרין לשמן,

והשוחט לשמן - חייב.

אמר לו רבי יהושע:

לא.

אם אמרת באימורי ציבור - שיש להן קצבה.

תאמר בפסח - שאין לו קצבה?

רבי מאיר אומר:

אף השוחט, לשם אימורי ציבור - פטור.

(ו) שחטו -

שלא לאוכליו,

ושלא למנוייו,

לערלים, ולטמאים,

חייב.

לאוכליו ושלא לאוכליו,

למנוייו ושלא למנוייו,

למולים ולערלים,

לטהורים ולטמאים,

פטור.

שחטו, ונמצא בעל מום - חייב.

שחטו, ונמצא טריפה בסתר - פטור.

שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם,

או שמתו, או שנטמאו,

פטור - מפני ששחט ברשות.

הדף הראשי של משנה פסחים ו

משנה פסחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב