לדלג לתוכן

משנה פסחים ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ו · משנה ה | >>

הפסח ששחטו שלא לשמו יא בשבת, חייב עליו חטאת.

ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח, אם אינן ראויין, חייב.

ואם ראויין הן, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

אמר רבי אליעזר: מה אם הפסח, שהוא מותר לשמו, כששנה את שמו, חייב;

זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן, אינו דין שיהא חייב?

אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת בפסח ששינהו לדבר אסור, תאמר בזבחים ששינן לדבר המותר?

אמר לו רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן, חייב.

אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבהיב, תאמר בפסח שאין לו קצבה?

רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור, פטור.

משנה מנוקדת

הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח, אִם אֵינָן רְאוּיִין, חַיָּב. וְאִם רְאוּיִין הֵן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם הַפֶּסַח, שֶׁהוּא מֻתָּר לִשְׁמוֹ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ, חַיָּב; זְבָחִים, שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָן, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב? אָמַר לוֹ רַבִּי יֶהוֹשֻׁעַ, לֹא! אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח, שֶׁשִּׁנָּהוּ לְדָבָר אָסוּר, תֹּאמַר בַּזְּבָחִים, שֶׁשִּׁנָּן לְדָבָר הַמֻּתָּר? אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵמוּרֵי צִבּוּר יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן מֻתָּרִין לִשְׁמָן, וְהַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן, חַיָּב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּאֵמוּרֵי צִבּוּר, שֶׁיֶּשׁ לָהֶן קִצְבָה, תֹּאמַר בַּפֶּסַח, שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵמוּרֵי צִבּוּר, פָּטוּר:

נוסח הרמב"ם

הפסח -

ששחטו שלא לשמו - בשבת,
חייב עליו חטאת.
ושאר כל הזבחים - ששחטן לשם הפסח,
אם אינן ראויים - חייב.
ואם ראויים הם -
רבי אליעזר - מחייב חטאת.
ורבי יהושע - פוטר.
אמר רבי אליעזר:
מה אם הפסח - שהוא מותר לשמו,
כששינה את שמו - חייב.
זבחים - שהן אסורין לשמן,
כששינה את שמן - אינו דין שיהא חייב?
אמר לו רבי יהושע:
לא.
אם אמרת בפסח,
ששינהו לדבר - אסור.
תאמר בזבחים,
ששינן לדבר - מותר?
אמר לו רבי אליעזר:
אימורי הציבור יוכיחו,
שהן מותרין לשמן,
והשוחט לשמן - חייב.
אמר לו רבי יהושע:
לא.
אם אמרת באימורי ציבור - שיש להן קצבה.
תאמר בפסח - שאין לו קצבה?
רבי מאיר אומר:
אף השוחט, לשם אימורי ציבור - פטור.

פירוש הרמב"ם

מה שאמר רבי יהושע, אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור, רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת, וכששחט שלמים וזולתם בשבת לשם פסח כבר שינה שמן לדבר מותר, כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת.

ומאמר רבי אליעזר, אימורי צבור יוכיחו, עניינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן, אבל מי ששחט פסח בארבעה עשר שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת, אף על פי ששינהו לדבר המותר.

ולא חלק רבי יהושע בזה, כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת, ולא חלק רבי יהושע בזה.

ופירוש קצבה - דבר קצוב, כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם, ולפי שהם ידועים במניין ואין רשות לכל אדם להקריבן, יהיה השוחט לשמן חייב.

והלכה כרבי יהושע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הפסח ששחטו שלא לשמו - בי"ד שחל להיות בשבת וסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו:

חייב חטאת - שחלל שבת בשוגג:

אם אינן ראוין - לפסח. כגון עגל או איל בן שתי שנים או נקבה. חייב עליו חטאת אם נתעלמה ממנו שבת או סבור שמותר לשחוט זבחים אחרים לשם פסח בשבת, דהאי לאו טועה בדבר מצוה, דהכל יודעים שאין זה כשר לפסח:

ואם ראוין הן - כגון שה בן שנה של שלמים ששחטו לשם פסח, דמתוך שהוא טרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר זה ולא נזכר שהקדישו לזבח אחר:

רבי אליעזר מחייב חטאת - אעפ"י שטעה בדבר מצוה:

ורבי יהושע פוטר - דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא פטור מחיוב חטאת שבה, וזה עשה מצוה שהקריב קרבן, דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, ואף הנשחטים לשם פסח מכשיר להו ר"י בפרק תמיד נשחט:

מה אם פסח - שמותר לשחטו בשבת לשמו, שינה את שמו אודית מיהא דחייב חטאת כדקתני לעיל:

ששינהו לדבר האסור - ששחטו לשם קרבנות אחרים שאסורים לשחטן בשבת:

ששינהו לדבר המותר - ששוחטו לשם דבר המותר לשוחטו בשבת:

אימורי ציבור - קרבנות האמורים בצבור בשבת כגון תמידים ומוספים יוכיחו שמותרים לשוחטן לשמן, והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:

שיש להן קצבה - שאינו רואה אחרים עסוקין בשחיטתו, וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד, הילכך אין זה טועה אלא שוגג, דלא היה לו לטעות בדבר:

תאמר בפסח שאין לו קצבה - דהכל צריכין לכך והרי הוא רואה אחרים הרבה עסוקים בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה. ואפילו שחט הוא פסח כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא, טועה בדבר מצוה הוא:

רבי מאיר אומר - השוחט בשבת זבחים אחרים כל ימות השנה לשם אמורי צבור פטור. והלכה כרבי יהושע ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

שחטו שלא לשמו חייב. ואם תאמר למאי דמסקינן ברפי"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאי לאו הכי מקלקל הוא והכא נמי הרי מקלקל הוא. ובגמ' פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן ומשני אם עלו לא ירדו ופריך שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור. הא בגלוי חייב מה תיקן. תיקן להוציא מידי נבילה. ותימא דלא פריך לה ברישא :

אם אמרת באימורי צבור שיש להן קצבה. בגמרא פריך לה והרי תינוקות דמשנה ד' פי"ט דשבת דיש להן קצבה ופוטר רבי יהושע. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאימורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדם ומל של שבת בע"ש . מודה ר"י דחייב. וכבר כתבתי בריש מסכת שבת בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) שלא לשמו כו'. וא"ת למאי דמסקינן בריש פרק י"ד דשבת דחובל אינו חייב אלא בצריך לדם דאל"ה מקלקל הוא וה"נ הרי מקלקל הוא. ובגמרא פריך לה במשנה דלקמן אשחטו שלא לאוכליו מאי תיקן. ומסיק תיקן להוציא מידי נבילה:

(יב) (על המשנה) שיש להן קצבה בגמרא פריך והרי תנוקות דיש להן קצבה ופוטר ר' יהודה. ומשני דהכא כגון שקדם ושחטינהו לאמורי צבור ברישא. והתם נמי אי קדים ומל של שבת בע"ש. מודה ר' יהודה דחייב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת:    צ"ע מאי מלת עליו דקתני. ובגמ' במאי עסקינן אילימא בטועה מדקתני חייב אלמא פסול הוא א"כ ש"מ עקירה בטעות שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו הויא עקירה כעוקר מדעת ופלוגתא היא בהתכלת אלא בעוקר אימא סיפא ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינם ראויין חייב ואם ראויין הן ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ואי בעוקר מה לי ראויין מה לי שאינם ראויין עוקר לאו טועה בדבר מצוה הוא ואמאי פטר ליה ר' יהושע בראויין והלא לא טעה בו שאינו פסח אלא פשיטא בטועה רישא בעוקר וסיפא בטועה א"ר אבין און רישא בעוקר וסיפא בטועה ור' אליעזר לא שאני ליה בין עוקר לטועה דלית ליה טועה בדבר מצוה פטור הלכך ק"ו גמור הוא ור' יהושע ה"ק ליה לדידי ל"ד דרישא בעוקר ואפי' אי הוה משנה שמו לדבר המותר נמי הוה חייב כיון שהוא עוקר וסיפא בטועה לדידך דלא שאני לך בין עוקר לטועה לא אם אמרת בפסח ששנהו לדבר האסור וכו'. וכתבו תוס' בשם רשב"ם ז"ל מכח קושיא דה"פ דה"ק ר' יהושע לר"א נהי דלא שאני לך בין עוקר לטועה דלדידך אפי' טועה חייב מ"מ יש לחלק דרישא תרתי לגריעותא עוקר ולדבר האסור וסיפא תרתי לטיבותא דטועה ולדבר המותר וביד פ' שני דהלכות שגגות סי' י"א י"ב:

ושאר כל הזבחים וכו':    תוס' ר"פ הנחנקין:

ור' יהושע פוטר:    דהא כל הזבחים שנזבחי שלא לשמן כשרים ואף הנשחטים לשם פסח מכשיר להו ר' יהושע בפי' תמיד נשחט בגמ' בברייתא דף ס"ב ובזבחים פ"ק דף י"א:

אם אינם ראויין חייב:    כצ"ל:

א"ל ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן בשבת חייב:    גרסי' והפירוש השוחט שאר זבחים לשם אימורי צבור חייב והה"נ פסח לשמן דאימורי צבור דחייב לר' אליעזר בין בעוקר בין בטועה ולר' יהושע דוקא בעוקר ובכלל מה ששנינו ברישא הפסח ששחטו שלא לשמו חייב הוי דשלא לשמו כולל הוא בין לדבר המותר בין לדבר האסור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ובגמ' בעי מאן תנא דשאני ליה בין ראויין לשאינם ראויין דקתני תנא דמתני' אם אינם ראויין חייב ואם ראויין הן וכו' ומשני ר"ש היא דתניא אחד הזבחים הראויין ואחד הזבחים שאינם ראויין וכן השוחט לשם אימורי צבור פטור דברי ר"מ רש"א לא נחלקו ר"א ור' יהושע על שאינם ראויין שחייב ועל מה נחלקו על הראויין שר' אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר. אמר רב ביבי א"ר אלעזר פוטר היה ר"מ אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטן לשם הפסח דסד"א דליכא דטעי ביה קמ"ל דאגב דטריד ביה בהאי עגל של זבחי שלמים מזמן הפרשתו להקריבו טעי ופשיט רב נחמן לרבא בגמ' דאפי' חולין לשם פסח נמי פטר ר"מ דמחלפי חולין בקדשים ויכול לומר טעיתי וסבור הייתי שהן קדשים ומודה היה בבעלי מומין דהא לא מחלפי בעלי מומין בקדשים ואינו יכול לומר טעיתי וכסבור הייתי שהן קדשים ומש"ה חייב:

לא אם אמרת באימורי צבור שיש להם קצבה:    בגמ' פריך למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב ליה ר' יהושע והרי תינוקות דיש להם קצבה ותנן בפ' ר"א דמילה מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת חייב אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ואע"ג דחלל שבת ועשה שלא כדת מ"מ מצות מילה קיים והכא נמי אע"ג דאית להו קצבה ליפטר דמ"מ עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וזה שמצא זבח בעזרה ושחט לשם אימורי צבור כשר לזבחו הראשון. ומשני הב"ע כגון שקדם ומל את של ע"ש בשבת בשעה שמל את זה עדיין שניהם עומדין דמש"ה פטור דטרוד היה באחד מהן דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו ומתני' כגון שקדם ושחטינהו לאימורי צבור דהשתא לא היה טרוד ועסוק בשחיטתן ור"מ אומר אף השוחט לשם אימורי צבור פטור ואע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי צבור ברישא ובגמ' מקשי נמי דר"מ אדר"מ מההיא ברייתא דתני ר' חייא אומר היה ר"מ לא נחלקו ר"א ור' יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת דחייב על מה נחלקו על שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר וס"ד דברישא מחייב ר"מ כשמל את שניהם על ידי ששניהם כבר הגיע זמנם ועל של שבת תחלה שזמנו היום ואח"כ מל את של אתמול ואע"ג דעשה מצוה כיון דלא רמיא טרדא עליה בתר דמהליה לא טועה בדבר מצוה הוא וסיפא פטור משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם דהא ליכא דטעי בהכי אלמא היכא דלא טריד האידנא לר"מ חייב ומשני ותסברא דטעמא מש"ה הוא השתא סיפא דלא עביד מצוה דעדיין לא הגיע זמנו פטור רישא דעבד מצוה מיחייב אלא אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שנתחלף לו אתמול של שבת בע"ש ומלו בע"ש ועדיין לא נודע טעותו וסבר שזה העומד של שבת הוא ואע"ג דטריד ביה דרמיה מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפ"ה חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו וסיפא ניתנה שבת לידחות אצלו בשל שבת וטעה בדבר מצוה פטור ואפי' לא עשה מצוה לר"מ פטור והשוחט לשם אימורי צבור ניתנה שבת לידחות אצל קרבן ואע"ג דקדים שחטינהו לאמורי צבור הרי שכח וע"י שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן ואע"ג דהכא נמי ניתנה שבת לידחות אצל תינוקות דעלמא לגבי האי גברא מיהא לא אתיהיב:

תפארת ישראל

יכין

הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת:    בערב פסח, שהיה יודע שהוא פסח, ועקר שמו ושחטו לשם קרבן אחר, רק ששגגתו היה שהיה סבור שגם שלא לשמו דוחה שבת, או שסבור באותו רגע שאין היום שבת:

חייב עליו חטאת:    ולא מחשב מקלקל, דהרי הקרבן פסול, עכ"פ אהנו מעשיו דאם עלה לא ירד:

אם אינן ראויין:    כגון שהוא עגל או כבשה נקבה או איל זכר בן ב' שנים, והוא טעה שהיה סבור שזה פסח, או שאין היום שבת, או שסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח:

חייב:    דפשע, דהו"ל לעיוני, ולא מחשב טועה בדבר מצוה:

רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:    דטעה בדבר מצוה מתוך טרדתו במין זה, והרי עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין, ולהכי פטור. ובפסח לא מחלקינן בין ראויין לאינן ראויין וכגון ששחט הפסח שהוא זכר לשם תמיד או לשם שעיר חטאת מוסף, ליתא, דהרי גם בכה"ג חייב מדיש להן קצבה, והיינו אימורי צבור וכדמסיק:

אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו:    לשחטו בערב פסח בשבת:

זבחים:    ר"ל שאר זבחים:

כששינה את שמן:    ששחטן לשם פסח שדוחה שבת:

אמר ליה רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו:    קרבנות האמורים שיקריבום הצבור, כתמידין ומוספין יוכיחו:

והשוחט לשמן:    שאר זבחים:

אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה:    דבראה שכבר שחטו התמידין או המוספין, יודע שא"צ לשחוט עוד אחר, להכי חייב בשחט אחרים לשמן, דהו"ל לעיונא:

תאמר בפסח שאין לו קצבה:    דבראה מין שראוי לפסח, אפשר שיטעה שמא פסח הוא, ושוחטו לשם מי שהוא, והו"ל טועה גמור:

רבי מאיר אומר אף השוחט:    זבחים אחרים בשבת::

בועז

פירושים נוספים