משנה סנהדרין ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מאימתי חייב, משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי.

רבי יוסי אומר, מנה בשר ולוג יין.

אכל בחבורת מצוה, אכל בעבור החדש, אכל מעשר שני בירושלים, אכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, [ אכל טבל ב ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו ], אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל ג כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר (שם) זולל וסובא.

ואף על פי שאין ראיה ד לדבר, זכר לדבר, שנאמר (משלי כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.

נוסח הרמב"ם

מאמתי הוא חייב משיאכל טרמיטר בשר וישתה חצי לוג יין באיטלקי רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החודש אכל מעשר שני בירושלים אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אכל טבל ומעשר ראשון אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין שנאמר זולל וסובא (דברים כא כ) אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו (משלי כג כ).

פירוש הרמב"ם

מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר וישתה כו': טרטימר בשר חצי מנה ומתנאיו עד שיהיה אותו הבשר בשיל ולא בשיל וכמו כן יין מזוג ולא מזוג: ואמרו דבר שהוא לו מדרבנן כגון תנחומי אבלים וכל דבר שהוא לו עבירה כגון שאכל ביום תענית צבור לפי שנאמר איננו שומע בקולנו ועד שלא יהיה באותו המעשה שלו אלא המרות אביו ואמו בלבד לא המרות התורה. ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

טרטימר - חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:

מן היין האיטלקי - שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:

רבי יוסי אומר כו' - ואין הלכה כר' יוסי:

אבל בחבורת מצוה - בסעודה של מצוה:

אכל בעיבור החדש - אע"ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:

אכל מעשר שני בירושלים - כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים יד) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:

נבלות וטריפות שקצים ורמשים - דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:

דבר שהוא מצוה - דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:

ודבר שהוא עבירה - לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:

פירוש תוספות יום טוב

משיאכל טרטימר בשר כו'. כל אלו תנאים הנזכרים באכילה זו בפרקין. כתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות ממרים שהן כולן הלכה מפי הקבלה:

טרטימר. כתב הר"ב חצי מנה. טרטימר זה איני יודע מהו. אלא שמתוך שכפל ר"י ביין כופל אף בבשר. ונמצא טרטימר חצי מנה. גמרא. ושם כתוב בתי"ו. אבל הערוך הביאו בערך טי"ת:

אכל טבל כו'. עד שלא נפדו. נ"א ל"ג לה ומלתא פשיטא דל"ג דהא אינו נעשה [בן] סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. וכן לא העתיק הרמב"ם בפ"ז מהלכות ממרים ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים. דהתם שפיר מיתנייה:

אכל דבר שהוא מצוה. כתב הר"ב דרבנן. לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא ה"א חבורת מצוה היינו כהנים כו' [*גמרא לאתויי כו'. ופירש"י דאי מרישא. כו'] ואני תמה דהא עבור החדש נמי לאו דאורייתא דלא מצינו לסעודה זו שנצטוינו עליה בתורה. וצ"ע:

אכל כל מאכל כו' לאתויי דבילה קעילית. שתה כל משקה כו' [לאתויי] דבש וחלב דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב. ונכנס למקדש חייב [משום יין ושכר אל תשת (ויקרא י) ובכהן עסקינן]. גמרא:

ואף על פי שאין ראיה לדבר. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על המשנה) אכל וכו'. ירושלמי לא גרס לה. וכן הר"מ לא העתיקו בחיבורו. ופשוט הוא, דהא אינו בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים:

(ג) (על המשנה) אכל כו'. לאתויי דבילה קעילית. כל משקה לאתויי דבש וחלב. דתניא אכל דבילה קעילית. ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב. (משום יין ושכר אל תשת. ובכהן עסקינן). גמרא:

(ד) (על המשנה) שאין כו'. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש"י:



פירושים נוספים

בבלי ע א  רמב"ם הלכות ממרים ז ב