ברטנורא על סנהדרין ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

בן סורר ומורה - משיביא שתי שערות. והוא בן י"ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:

עד שיקיף זקן התחתון - האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער ( ) ביבות הגיד:

ולא העליון - זקן ממש:

שנאמר בן ולא איש - משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע"ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא . ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:

(ב)

טרטימר - חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:

מן היין האיטלקי - שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:

רבי יוסי אומר כו' - ואין הלכה כר' יוסי:

אבל בחבורת מצוה - בסעודה של מצוה:

אכל בעיבור החדש - אע"ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:

אכל מעשר שני בירושלים - כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים יד) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:

נבלות וטריפות שקצים ורמשים - דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:

דבר שהוא מצוה - דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:

ודבר שהוא עבירה - לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:

(ג)

גנב משל אביו ואכל ברשות אביו - אע"ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו, הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:

גנב משל אחרים - לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים, ולא ממשיך:

עד שיגנוב משל אביו - דשכיח ליה לגנוב בכל עת:

ויאכל ברשות אחרים - שאינו מתבעת שם מאביו, דבכהאי גוונא ודאי ממשיך:

ומשל אמו - מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר' יוסי ברבי יהודה:

(ד)

ראויה לאביו - שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו , שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים . ואין הלכה כרבי יהודה:

גידם - ידו קטועה:

בננו זה - משמע שמראין אותו:

חרשים - אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע"פ שרואים אח"כ שאינו מקיים מצותן, מ"מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:

ומתרין בו בפני שלשה - הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כא) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כח) והיה אם בן הכות הרשע:

זה הוא שלקה בפניכם - ואע"ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא , מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:

ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור - כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:

ואם משנגמר דינו ברח - הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:

(ה)

נדון על שם סופו - סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

הנאה להן - שאינן מוסיפין לחטוא:

והנאה לעולם - שקטה כל הארץ:

רע להן - שהיו מוסיפים זכיות:

ורע לעולם - שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:

יין ושינה לרשעים - כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:

לצדיקים רע להן - שאינם עוסקין בתורה:

ורע לעולם - שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:

פיזור - שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:

(ו)

הבא במחתרת - שאמרה תורה יהרג:

נדון על שם סופו - שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו:

אם יש לו דמים חייב - כגון האב הבא במחתרת על הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם:

אין לו דמים פטור - ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין , שאין אדם מת ומשלם:

(ז)

ואלו הן שמצילין אותן בנפשן - שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:

הרודף אחר חבירו להרגו - דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, האיש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:

ואחר הזכור - נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה"א, זה זכור . וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות , שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב"ד :

אבל הרודף אחר הבהמה - אע"פ שדומה לעריות:

והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה - אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:

אין מצילין אותם בנפשן - וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין: