משנה סוכה ה ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ה · משנה ז | >>

בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות^כז: באמורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים^כט. בעצרת אומרים לו, הילך מצה ^ל הילך חמץ.

משמר שזמנו קבוע, הוא מקריב תמידין^לא, נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור, ומקריב את הכל.

יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים.

משנה מנוקדת

בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים, וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.

בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ, הֵילָךְ מַצָּה, הֵילָךְ חָמֵץ.

מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ,

הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין, נְדָרִים וּנְדָבוֹת, וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר,

וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל.

יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ,

הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בשלשה פרקים בשנה -

היו כל המשמרות - שווים,

באימורי הרגלים,

ובחילוק לחם הפנים.

ובעצרת אומרים:

"הא לך מצה - הא לך חמץ,

הא לך מצה - הא לך חמץ".

משמר - שזמנו קבוע,

הוא מקריב - תמידים, נדרים, ונדבות.

וכל קרבנות הציבור -

הוא מקריב - את הכל.

בזמן שיום טוב - סמוך לשבת,

בין מלפניה, בין מלאחריה,

היו כל המשמרות - שווים,

בחילוק לחם הפנים.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

פרקים - הם שלשה רגלים.

ובעצרת יש לנו לחם חמץ במקדש, וצווה השם יתברך "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה"(ויקרא כג, יז), ולחם הפנים מצה, וכשיחול יום עצרת בשבת היו מחלקין על הכהנים חמץ ומצה.

ואמרו שוין באימורי הרגלים - רוצה לומר קרבנות שנאמרו ברגלים מה שראוי מהם לאכול אוכלין אותו בשווה, והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות כמו שנזכר.

ומשמר שזמנו קבוע - הוא המשמר שאותו השבוע היתה לו לבדו, ואפילו אם לא היה בו חג.

ואמר כל קרבנות הצבור - לאתויי פר העלם דבר של צבור, ועוד יתבאר ענינו במסכת הוריות.

ואמרו הוא מקריב את הכל - לאתויי קיץ המזבח, וכבר ביארנוהו ברביעי של שקלים.

ואמרו בזמן שיום טוב סמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה - עניינו כי כשהיה יום טוב הראשון של חג יום ראשון, חולקין כולם לחם הפנים בשווה יום שבת שהוא ערב הרגל, אף על פי שלא חל הזמן להיות שווין בו, וזה הדבר תקנה מפני הקדמתן וכניסתן לעבודה והזמנתם מקודם. וכמו כן כשיחול יום טוב האחרון יום ששי, חולקים לחם הפנים בשווה יום שבת שלאחריו שהוא יום אסרו חג אף על פי שהחג נגמר, וזה תקנה לפי שאם יתאחר מאותה משמרה שום אדם, תשאר שארית מאלו המשמרות ותמלא מקומה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

באמורי הרגלים - במה שאמור ברגלים, כלומר בקרבנות האמורים ברגל היו כל המשמרות שוות, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד, ועולות של עולת ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות:

ובחלוק להם הפנים - כשאירע שבת ברגל. שבשבת מסלקין אותו ומסדרין אחר כדכתיב (ויקרא כד) ביום השבת יערכנו:

ובעצרת - כשאירע בשבת, ויש בו חילוק חמץ של שתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהיא מצה, אומרים לו לכל אחד כשנותנים לו חלקו בלחם הפנים הילך מצה, וכשנותנים לו חלקו בשתי הלחם אומרים לו הילך חמץ. לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן, אלא מכל קרבן כל אחד נוטל חלקו, כדנפקא לן מלכל בני אהרן תהיה איש כאחיו (שם ז), לפיכך מודיעין אותו שנותנים לו חלקו בין בחמץ בין במצה:

משמר שזמנו קבוע - לשמש בשבת זו שחל הרגל להיות בתוכה:

מקריב תמידין - שהרי אינן בשביל הרגל:

נדרים ונדבות - שנדרו ונדבו כל השנה והביאום ברגל:

וכל קרבנות צבור - לאתויי פר העלם דבר של צבור ^לב ושעירי עבודת כוכבים ששגגו ב"ד וטעו בהוראה ועשו רוב הקהל על פיהם. ואם אירע כן ברגל, משמר שזמנו קבוע מקריבין אותו:

מקריב את הכל - לאתויי קיץ המזבח, כשהוא בטל שכלתה הקרבת התמיד ואין מביאין שם נדר או נדבה, לוקחין ממעות המותרות משיירי הלשכה וקונין מהן קרבנות עולות ומקריבין אותן, והן נדבת צבור. ואף אלו אם קרבו ברגל משמר שזמנו קבוע מקריב אותן:

בין מלפניה בין מלאחריה - אם חל יו"ט לאחר השבת אע"ג דלא הוה ליה שבת בתוך החג, אפ"ה הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע"ש בשביל יו"ט שהרי בשבת לא יוכלו לבוא, חולקים בלחם הפנים. וכן אם חל שמיני ^לג לפניה בערב שבת, אע"פ שאין השבת בתוך החג, חולקים, הואיל ולא יוכלו ללכת ^לד:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בשלשה פרקים. בשלשה רגלים. רש"י:

היו כל המשמרות שוות. גמ' שנאמר (דברים יח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך ובא בכל אות נפשו ושרת יכול אף בשאר ימות השנה ת"ל מאחד שעריך. לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת. וע"כ קרא בכהן ולא בלוי מדכתיב ושרת שאין הלוים ראוים לשירות ובכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים רש"י. ועי' לקמן:

באמורי הרגלים. כתב הר"ב כגון חזה ושוק כו' והוא הדין לעבודתן. וכ"כ הרמב"ם מה שראוי מהם לאכול אוכלין אותו בשוה. והראוי לשרפה מקריבין אותו בשותפות כמו שנזכר:

ובחלוק לחם הפנים. שנאמר (שם) חלק כחלק יאכלו. כחלק עבודה כך חלק אכילה ולקרבנות לא אצטריך דכיון דכולם שוות בעבודה נפקא לן דשוות באכילה מדכתיב (ויקרא ז') לכהן המקריב אותה לו תהיה. אלא ללחם הפנים שאין בו עבודה שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה דאי משום הקטרת בזיכים. להתיר לחם קאתיין ואין עבודה זו בגוף הלחם. וכתבו התוס' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת הבזיכים למשמר הקבוע [*והכי תניא בתוספתא וטעמא] מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:

הילך מצה הילך חמץ. מצה [ואח"כ חמץ] דתדיר [ושאינו תדיר] תדיר קודם. [כדתנן בריש פ"י דזבחים]. גמרא:

מקריב תמידין כו'. דחובות הבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת ככל אחיו שנאמר (דברים י"ח) לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש וה"ה במשמר המשמש בשבוע שחל בו הרגל. גמרא:

ושאר קרבנות צבור. [כתב הר"ב] לאתויי פר העלם כו'. גמרא. וכתבו התוספות בד"ה ובחלוק וכו'. ומוסף שבת לא מפרש מתני' מידי. ושיירא. והוי בכלל דשאר קרבנות צבור וכי קאמר בגמרא לאתויי פר העלם כו' הוי מצי [למימר] לאתויי מוסף שבת דבהדיא קתני בתוספתא שהוא למשמר הקבוע והא דמרבה לחם הפנים טפי. דיאכלו משמע מידי דאכילה [כו'] שכבר נעשית עבודתו כדלעיל:

מלפניה. כתב הר"ב אם חל שמיני כו' וכן לשון רש"י. וה"ה ז' דפסח וראשון דשבועות ושני דראש השנה אלא משום דמכילתין בחג. נקט לשמיני דחג ולשון הרמב"ם כשיחול יום טוב האחרון וכן לשון הר"ב לקמן. וטעם שכתב הר"ב מפני קדימתן ואיחורן. בגמ'. והוסיף הרמב"ם לבאר שיש תועלת למקדש. שעל ידי חלוק להם הלחם חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. כך פירש דבריו הכסף משנה בפרק ד' מהלכות תמידין ויש הוכחה לדברי הרמב"ם מדאמרינן בגמרא תיקנו רבנן מילתא. וכל תקנה מפני התועלת היא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כז) (על המשנה) שוות. בגמרא יליף לה מקרא דושרת כו':[כח] וה"ה לעבודתן. וכ"כ הר"מ מה שראוי לאכול מהן אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות:

(כט) (על המשנה) לחם הפנים. שנאמר חלק כחלק יאכלו כו' כתבו התוספ' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת חבזיכים למשמר הקבוע מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:

(ל) (על המשנה) מצה כו'. מצה ואח"כ חמץ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. גמרא:

(לא) (על המשנה) תמידין כו'. חובות חבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת שנאמר לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש והוא הדין בשבוע שחל בו הרגל למשמר המשמש. גמרא:

(לב) (על הברטנורא) גמרא. ומוסף שבת לא מפרשא מתניתין מידי ושייר והוי בכלל דשאר קרבנות צבור. תוספ' ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) וה"ה ז' דפסח וא' דשבועות וב' דר"ה, אלא משום דמכילתין בחג נקט לשמיני דחג:

(לד) (על הברטנורא) שיש תועלת למקדש שע"י חלוק לחם הפנים חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בשלשה פרקים: וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בשלשה פרקים פירוש בשלשה זמנים דהיינו בשלשת הרגלים היו כל המשמרות שוות בהקרבה וחילוק קרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובמשנה זו לא פירש מה הם השלשה פרקים ע"כ ומייתי לה פ' ואלו מגלחין (מועד קטן דף י"ד) וביד פ"ד דהלכות ביאת מקדש סי' ד' ה':

היו כל המשמרות שוות: גמ' ת"ר מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים ת"ל וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל ובא בכל אות נפשו ושרת שאין המשמר מעכב עליו וכיון דזוכה בעבודתו זוכה באכילתו דכתיב לכהן המקריב אותה לו תהיה ובכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהם ובחלוק לחם הפנים נמי דכתיב בתריה דהאי קרא חלק כחלק יאכלו יכול אף חובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל יהו זוכין בעבודתו ויחלוקו ת"ל לבד ממכריו על האבות מה מכרו אבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך:

באימורי הרגלים: במה שאמור ברגלים דאי לא תימא הכי קשיא דסתם אימורין של גבוה הן ומאי שוות איכא:

בעצרת אומרים לו הילך מצה הילך חמץ: ברייתא בגמ' אבא שאול אומר הילך חמץ הילך מצה תנא דמתני' ס"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואבא שאול ס"ל חובת היום עדיפא. ובירוש' ראש פירקין וסוף פירקין אית תנויי תנו הילך חמץ הילך מצה מאן דתני הילך מצה ברישא שהוא חביב מאן דתני הילך חמץ ברישא שהוא תדיר ויש להסתפק אם צ"ל בהפך. אבל הכ"ג אינו נוטל לעולם פרוסה אלא אם רוצה נוטל חלה אחת משתי חלות שלימה דלאו אורח ארעא למיהב ליה פרוסה כדאיתא בפ"ק דיומא דף י"ז והביאו ביד ספ"ד דהלכות תמידין ומוספין:

ושאר קרבנות צבור: יש גורסין וכל קרבנות צבור הוא מקריב את הכל וכבר פירש ר"ע ז"ל וכל לאתויי וכו':

בין מלפניה בין מלאחריה: אם חל י"ט ראשון אחר השבת כך צ"ל בלשון ר"ע ז"ל ואי אפשר לפרש לפניה י"ט ראשון לאחריה י"ט אחרון דא"כ היינו שבת שבתוך החג והא קתני ליה בשלשה פרקים וכו' וביד פ"ד דהלכות תמידין ומוספין סי' ט' י"ב:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בשלשה פרקים בשנה: ר"ל בג' רגלים:

היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים: ר"ל בקרבנות האמורין שיקריבום ברגלים, חולקין כולן בשוה באכילה והקרבה:

ובחלוק לחם הפנים: היינו כשחל שבת בא' מימי הרגל. אבל סילוקן של לחה"פ וסידורן והקטרת הבזיכין, היה הכל למשמר הקבוע, שיצא היום בשבת:

בעצרת: ר"ל כשחל עצרת בשבת. דבעצרת הביאו ב' לחמי חמץ עם ב' הכבשים שהקריבו בעצרת. והרי לחם הפנים של שבת היה של מצה:

אומרים לו: לכל כהן שנוטל חלק:

הילך מצה: מלחה"פ:

הילך חמץ: מב' הלחם, דאין חולקין קרבן נגד קרבן:

משמר שזמנו קבוע: בשבוע שברגל:

ושאר קרבנות צבור: מוספין של שבת, ופר העלם דבר של צבור [שהקריבוהו כשהורו סנהדרין גדולה לרוב הקהל והתירו להן איסור כרת, וכשנודע להם שטעו. מביא כל שבט ושבט פר]. ושעיר ע"ז [דהיינו כשהורו סנהדרי גדולה שמותר לעשות דבר זה לפני ע"ז, וכשנודע להם שטעו, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר. וזה דוקא כשעשו רוב הצבור על פיהן] [רמב"ם פי"ב וי"ג משגגות]:

ומקריב את הכל: לאתויי קיץ המזבח, והם העולות שמקריבין משל צבור כשהמזבח פנוי [עי' שקלים פ"ד סי' כ"ב]:

יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה: שחל שבת באסרו חג:

בין לאחריה: שחל שבת בעיו"ט:

בחלוק לחם הפנים: דמדא"א להן לאחר או להקדים ביאתן או הליכתן:

בועז

[עריכה]