לדלג לתוכן

משנה סוכה ה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ה · משנה ו | >>

יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד.

נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות.

ביום הראשון, ששה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.

בשני, חמשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.

בשלישי, ארבעה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.

ברביעי, שלשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.

בחמישי, שנים מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.

בששי, אחד מקריב שנים, והשאר אחד אחד.

בשביעי, כולן שוין.

בשמיני, חזרו לפיס כברגלים.

אמרו, מי שהקריב פרים היום, לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילהכו.

משנה מנוקדת

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד.

נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשֵּׁנִי, חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁלִישִׁי, אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בָּרְבִיעִי, שְׁלֹשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשִּׁשִּׁי, אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁבִיעִי, כֻּלָּן שָׁוִין.
בַּשְּׁמִינִי, חָזְרוּ לְפַיֵּס, כְּבָרְגָלִים.
אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר, אֶלָּא חוֹזְרִין חָלִילָה.

נוסח הרמב"ם

ביום טוב הראשון - של חג,

היו שם -
שלשה עשר פרים,
ואילים שנים, ושעיר אחד.
נשתיירו שם -
ארבעה עשר כבשים - לשמונה משמרות.
ביום הראשון -
שישה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשני -
חמישה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשלישי -
ארבעה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
ברביעי -
שלשה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בחמישי -
שנים מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשישי -
אחד מקריב - שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשביעי -
יד כולם - שוה.
בשמיני -
חזרו לפיס - כרגלים.
אמרו:
מי שהיה מקריב פרים - היום,
לא היה מקריב - למחר,
אלא - חוזרים חלילה.

פירוש הרמב"ם

כל זה מבואר בידיעת שני עיקרים:

  • האחד מהם כי משמרות כהונה עשרים וארבע וכולם עובדים במועדות.
  • והשני כי קרבנות ארבע עשר כבשים ושני אילים, ושעיר בכל יום משבעה הימים. וביום הראשון מוסף על מה שזכרנו שלשה עשר פרים, וביום השני שנים עשר פרים, וביום השלישי אחד עשר פרים, וכן פוחתין אחד אחד עד שיהיו קרבנות יום שביעי שבעה פרים ושני אילים ושעיר וארבע עשר כבשים.

והם עשרים וארבע בהמות כמנין המשמרות, תקריב כל משמרה ומשמרה בהמה אחת, וזהו עניין אמרם ויד כולם שווה. כי אין שם משמרה שתקריב שתי בהמות. ובשאר ימות החג תקריב משמרה לכל פר ופר ומשמרה לשעיר. ושני משמרות לשני אילים. ומה שנשאר ממניין המשמרות יחלקו הארבע עשר כבשים, יש מהם מי שמקריב שני כבשים שני פעמים, ומהם מי שמקריב אחד כמו שנזכר עד שישתווה המניין, ויחזרו חלילה על הסדר הנזכר. ומנין אלו הקרבנות הם לשון התורה.

ומה שאמרו בכאן אחד שנים שלשה על המשמרות אף על פי שמשמרה ומשמרות לשון נקבה, מאמרם לא היה אלא על ראש המשמרה, כאשר יאמר בכל המשנה "יהויריב וידעיה" רוצה בו משמרת יהויריב משמרת ידעיה. ואולי שהיה מונה וסומך על מלת משמר שהוא לשון זכר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יו"ט הראשון של חג וכו' - כ"ד משמרות של כהונה היו במקדש, וכולן עולות לרגל וזוכות בחובות הבאות מחמת הרגל, ושש עשרה משמרות מקריבים שש עשרה בהמות, שהם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשארו ח' משמרות לי"ד כבשים, ששה משמרות מן השמונה היו מקריבין שני כבשים כל אחד מהם, הרי י"ב כבשים, והשאר שהם שני משמרות הנותרות מקריבות אחד אחד:

בשני - שנתמעט אחד מן הפרים ונשתיירו תשע משמרות לי"ד כבשים. חמשה מהן היו מקריבין שנים שנים, הרי עשרה. והשאר שהם ארבע משמרות הנותרות מקריבות כל אחד כבש אחד:

בשלישי - שנתמעט עוד פר אחד מן הפרים, ונשארו עשר משמרות לי"ד כבשים. ארבע משמרות מקריבות שנים שנים, הוה להו שמנה. והשאר אחד אחד, ששה כבשים לששה משמרות:

בשביעי כולן שוין - המשמרות. ומקריבות כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחת, שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים שנים ושעיר אחד לעשר משמרות. נשתיירו ארבעה עשר כבשים, לי"ד משמרות:

בשמיני חוזרים לפייס כברגלים - פר אחד איל אחד ושבעה כבשים שקרבים בשמיני אין קרבים כסדר קרבנות החג לפי סדר המשמרות, אלא כל המשמרות באות ומפייסות עליהן, כמו שמפייסות בשאר רגלים. וסדר הפייס מפורש ביומא פרק בראשונה:

אמרו משמר שהקריבו פרים היום - לא היו מקריבים פרים למחר, שהמשמרות שהקריבו אתמול כבשים לא היו מניחים אותן אלא חוזרות חלילה:

פירוש תוספות יום טוב

[*משמרות. שם משמורה פירשתי פרק קמא דברכות]:

ששה כו' וחמשה כו'. אע"פ שמשמרה ומשמרת לשון נקיבה. מאמרם לא היה אלא על ראש המשמרה כאשר יאמרו בכל המשנה. יהויריב וידעיה. רוצה בו משמרת יהויריב משמרת ידעיה. ואולי שהיה מונה וסומך על מלת משמר שהוא לשון זכר. הרמב"ם. וכן עוד במשניות דלקמן לשון זכר מהאי טעמא:

חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בד"ה [א' כ"ד] יהויריב ראשון ואחריו ידעיה חרים כו'. כולן כמות שהן סדורים. רש"י. ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ארבעה מן המשמרות ונתחלקו לכ"ד וידעיה עלה קודם יהויריב. הלכך ששה שלו קודמים. כדאיתא בפ' בתרא דתענית בגמרא דף כ"ז:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה כו' ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ד' מן המשמרות ונחלקו לכ"ד וידעיה עלה קודם יהויריב הלכך ששה שלו קודמים. תענית דכ"ז:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יום טוב הראשון של חג היו שם וכו':    מצאתי כתוב בספר חן טוב פ' פנחס דף רנ"ב ע"ד מה שצררו המדיינים ליטול את התורה בטענה למה נתקרבו ישראל מכל האומות עתידין להתיצב על ה' ועל משיחו ולומר כלום כפית עלינו ההר כגיגית תנה לנו מראש ונעשנה וישיבם הקב"ה שיעשו סוכה וכל אחד עושה סוכה בראש גגו ואח"כ יבעטו בסוכה אז ידבר אילימו באפו ובחרונו יבהלמו ויתמעטו כפרי החג לכן היו באים ע' פרי החג כנגד ע' אומות ומתמעטין והולכין בכל יום א' א' למצוא חשבון וצריך להבין טוב טעם למה היו באים פרים אלו בחג ולא בפסח אמנם הכונה להורות שע"י סוכת החג בחג תמעטו שזו מצוה קלה שיתן להם האלהים ואם יבעטו בה יתמעטו כפרי החג מטענתם זו שאמרו בשטים ולעתיד יאמרו כן וע"י הסוכה יסתם פיהם לגמרי עכ"ל ז"ל וביד פ' עשירי דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ב י"ג:

בשמיני חזרו לפייס:    זהו פייס בפני עצמו שכל שבעת ימי החג אין הכהנים מפיסין מי יקריב אלא כהן שהקריב היום אינו מקריב למחר כי חלק כחלק יקריבו ובשמיני של חג מפיסין ופעמים עולה הגורל למי שהקריב אתמול:

כברגלים:    הגיה ה"ר יהוסף ז"ל כרגלים. ובגמ' נימא מתני' רבי היא ולא רבנן דתניא פרה בא בשמיני בתחלה מפיסין עליו כל המשמרות כאילו הוא תחלת קרבנות דברי רבי וחכמים אומרים אחת משתי משמרות דלא שלשו בפרים עושה וכמו שיתבאר בסמוך ומשני אפי' תימא רבנן אטו שתי משמרות לאו אפוסי בעי בין שתיהן איזו מהן תזכה בו ודילמא ההוא פייס דקתני מתני' בין שתיהן הוא דהא לא תנן בתחלה.

בלשון ר"ע ז"ל המתחיל בשביעי כולן שוין המשמרות המקריבות וכו' כך צ"ל:

אמרו מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרת הלילה:    ונמצאו כולן שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים ששונות ואין משלשות כיצד ביום הראשון היו שלש עשרה פרים והקריבום שלש עשרה משמרות כדרך שסדרום בד"ה יהויריב ראשון ואחריו ידעיה חרים וכו' כולן כמות שהן סדורות נשתיירו עשתי עשרה אחרונות לאלים ולכבשים ולשעיר למחרת היו שנים עשר פרים ומקריבין אותם הנך י"א משמרות וחוזר יהויריב ומקריב אחד נמצא ששנה יהויריב לבדו בשלישי היו י"א פרים והקריבום י"א משמרות שאחר יהויריב נמצא ששנו י"ב משמרות ברביעי היו עשרה פרים והקריבום עשרה משמרות שלאחריהם הרי ששנו נמצאו עשרים ושנים משמרות שונות. בחמשי תשעה פרים שתי משמרות האחרונות הקריבו שנים מהם וחזר יהויריב ושש משמרות שלאחריו והקריבו שבעה הרי ששלשו ז' משמרות בששי שמנה פרים והקריבום השמנה שלאחריהם הרי ט"ו משמרות ששלשו בשביעי פרים לשבעה משמרות נמצאו כולן משלשות חוץ משתים האחרונות רש"י ז"ל. ובפ' בתרא דתעניות דף כ"ד גרסי' ת"ר ד' משמרות לבד עלו מן הגולה ואלו הן ידעיה יהויריב פשחור אמר ועמדו נביאים שביניהם וחלקום והעמידום על כ"ד בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חבריו שש בא יהויריב ונטל חלקו וחלק חבריו שש וכן פשחור וכן אמר וכן התנו נביאים שביניהם שאפי' יהויריב ראש משמרות עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא ידעיה עיקר הוא וכל חבריו הואיל ועלה תחלה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

יום טוב הראשון של חג:    כ"ד משמרות כהונה היו, ובכל שבוע עובד משמר אחר. רק ברגל כולן שוין בהקרבת המוספין ובהקרבות ראייה וחגיגה ושמחה. ולהכי קאמר תנא הך מתניתין, האיך חלקו בחג הסוכות כל המשמרות קרבנות המוספין ביניהם:

ושעיר אחד:    הפרים והאילים היו עולות, והשעיר חטאת, והם יחד ט"ז קרבנות לט"ז משמורות, נשארו עוד י"ד כבשים לעולות לח' משמורות. אמנם בכל הימים שלאחריו, כל יום מתמעט א' מהפרים:

נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים:    של מוסף:

ששה:    משמרות:

מקריבין שנים שנים:    ב' כבשים לכל משמר, הרי י"ב כבשים:

והשאר:    ב' משמרות הנשארים:

בשני:    שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי"ד כבשים:

והשאר:    ד' משמרות הנשארים:

בשלישי:    שנתמעט שוב אחד מהפרים, נשארו י' משמרות לי"ד כבשים:

והשאר:    ו' משמרות הנשארים:

בשביעי כולן שוין:    ר"ל כל משמר מקריב רק קרבן א'. דביום ז' מקריבין ז' פרים, וב' אילים', ושעיר א' וי"ד כבשים, הרי כ"ד בהמות לכ"ד משמורות:

בשמיני:    משום דביום ח' לא היה רק פר א' ואיל א' וז' כבשים, דהו"ל רק ט' קרבנות ואין בהם כדי לחלקן לכ"ד משמורות:

חזרו לפייס כברגלים:    ר"ל כמו בשאר רגלים, שמפייסין ביניהן מי יקרב זה או זה:

אמרו מי שהקריב פרים היום:    ביום אחד מימי החג:

אלא חוזרין חלילה:    סביב [ונ"ל שהוא מלשון, מיחל ושותה מיד (משנה, דמאי ז, ד), דהיינו מחליף, ור"ל הכא, שהקרבת הפרים חוזר בחילוף, היום לזה ומחר לאחר. וכ"כ אמרינן (זבחים כ, א) א"ר חזרנו חלילה, ר"ל לומר פעם כך ופעם בענין אחר. או נ"ל שהוא לשון חוללים במחול שסובבים תמיד]:

בועז

פירושים נוספים