משנה סוכה ה רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) החליל - חמישה, ושישה,
- זה חליל - של בית השאובה,
- שאינו דוחה -
- לא את השבת,
- ולא את יום טוב.
- שאינו דוחה -
- זה חליל - של בית השאובה,
- אמרו:
- כל מי שלא ראה - שמחת בית השאובה,
- לא ראה שמחה - מימיו.
(ב) מוצאי יום טוב הראשון - של חג,
- היו יורדין - לעזרת הנשים,
- ומתקנים שם - תיקון גדול.
- ומנורות של זהב - היו שם.
- וארבעה ספלים - של זהב,
- היו שם - בראשיהם.
- וארבעה - סולמות,
- על כל מנורה, ומנורה.
- וארבעה ילדים - מפרחי כהונה,
- ובידיהם - כדי שמן,
- של מאה ועשרים לוג.
- והם מטילין -
- לתוך - כל ספל, וספל.
- ובידיהם - כדי שמן,
- וארבעה ספלים - של זהב,
(ג) מבלאי - מכנסי הכהנים, ומהמייניהם,
- היו מפקיעין,
- ובהם - היו מדליקין.
- היו מפקיעין,
- לא הייתה חצר - בירושלים,
- שלא הייתה מאירה - מאור בית השאובה.
(ד) חסידים, ואנשי מעשה -
- היו מרקדין לפניהם - באבוקות,
- ואומרין לפניהם - דברי תושבחות.
- והלויים -
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- ובכל כלי שיר - בלא מספר,
- על חמש עשרה מעלות,
- היורדות מעזרת ישראל - לעזרת הנשים,
- כנגד חמש עשרה "שיר המעלות" - שבתלים,
- שעליהם - הלויים עומדים,
- ואומרים - בשיר.
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- עמדו - שני כהנים,
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
- ושתי חצוצרות - בידם.
- קרא הגבר -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו למעלה עשירית -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו לעזרה -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- היו תוקעין, והולכין -
- עד שמגיעין - לשער היוצא למזרח.
- הגיעו - לשער היוצא למזרח,
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- "אבותינו היו במקום הזה -
- אחוריהם - אל היכל ה',
- ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח טז),
- ואנו - ליה עינינו".
- רבי יהודה אומר:
- שונים אותה, לומר:
- "ואנו - ליה,
- וליה - עינינו".
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
(ה) [ג] *הערה 1: אין פוחתין -
- מעשרים ואחת תקיעה - במקדש.
- ולא מוסיפים - על ארבעים ושמונה.
- בכל יום -
- היו שם - עשרים ואחת תקיעה.
- שלש - לפתיחת שערים.
- ותשע - לתמיד של שחר.
- ותשע - לתמיד של בין הערבים.
- ולמוספין - מוסיפין עוד תשע.
- ולערב השבת - מוסיפין עוד שש.
- שלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
- ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
- ערב שבת - שבתוך החג,
- היו שם - ארבעים ושמונה תקיעות.
- שלש - לפתיחת שערים.
- ושלש - לשער העליון.
- ושלש - לשער התחתון.
- ושלש - למילוי המים.
- ושלש - על גבי המזבח.
- ותשע - לתמיד של שחר.
- ותשע - לתמיד של בין הערבים.
- ותשע - למוספין.
- ושלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
- ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
(ו) [ד] ביום טוב הראשון - של חג,
- היו שם -
- שלשה עשר פרים,
- ואילים שנים, ושעיר אחד.
- נשתיירו שם -
- ארבעה עשר כבשים - לשמונה משמרות.
- היו שם -
- ביום הראשון -
- שישה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשני -
- חמישה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשלישי -
- ארבעה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- ברביעי -
- שלשה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בחמישי -
- שנים מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשישי -
- אחד מקריב - שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשביעי -
- יד כולם - שוה.
- בשמיני -
- חזרו לפיס - כרגלים.
- אמרו:
- מי שהיה מקריב פרים - היום,
- לא היה מקריב - למחר,
- אלא - חוזרים חלילה.
(ז) [ה] בשלשה פרקים בשנה -
- היו כל המשמרות - שווים,
- באימורי הרגלים,
- ובחילוק לחם הפנים.
- ובעצרת אומרים:
- "הא לך מצה - הא לך חמץ,
- הא לך מצה - הא לך חמץ".
- משמר - שזמנו קבוע,
- הוא מקריב - תמידים, נדרים, ונדבות.
- וכל קרבנות הציבור -
- הוא מקריב - את הכל.
- בזמן שיום טוב - סמוך לשבת,
- בין מלפניה, בין מלאחריה,
- היו כל המשמרות - שווים,
- בחילוק לחם הפנים.
- היו כל המשמרות - שווים,
- בין מלפניה, בין מלאחריה,
(ח) [ו] חל יום אחד להפסיק - בינתיים,
- משמר - שזמנו קבוע,
- הוא נוטל - עשר חלות.
- והמתעכב - נוטל שתים.
- משמר - שזמנו קבוע,
- ובשאר כל השנה -
- הנכנס - נוטל שש.
- והיוצא - נוטל שש.
- רבי יהודה אומר:
- הנכנס - נוטל שבע.
- והיוצא - נוטל חמש.
- הנכנסים - חולקין בצפון.
- והיוצאין - חולקין בדרום.
- בלגה -
- לעולם - חולקת בדרום.
- טבעתה - קבועה.
- וחלונה - סתומה.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סוכה ה
משנה סוכה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב