משנה דמאי ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ז · משנה ד | >>
הלוקח יין מבין הכותיםח, אומר: "שני לוגין שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה, ועשרה מעשר, ותשעה מעשר שני". מיחל ושותה.
משנה מנוקדת
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר:
- שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה,
- וַעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר,
- וְתִשְׁעָה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
- מֵחֵל וְשׁוֹתֶה.
נוסח הרמב"ם
הלוקח יין מבין הכותים - אומר:
- "שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה;
- ועשרה - מעשר;
- ותשעה - מעשר שני".
- ומחל, ושותה.
פירוש הרמב"ם
זה הדבר הוא, במי שקנה ערב שבת, ולא היה לו פנאי להוציא המתנות. ופירות כותים הם טבל, ולפיכך הוא חייב במעשרות כולם, כמו שאתה רואה.
ומה שאמר שני לוגין - כשיהיה מה שלקח מאה לוגין.
והביאו זה על דרך משל, ועל זה הדרך יעשה, אם קנה לוג אחד, או אלף - יזכור שם השיעורים המחויבים, וכשישתהו יניח מאותו היין אלו השיעורים כולם, ויצניע ויעשה בהם מה שראוי לעשות, והוא לתת התרומה לכהן, והמעשר ללוי ומעשר שני יאכלהו בירושלים או יחלל על המעות.
ומה שאמר שני לוגין תרומה, ועשרה מעשר - זה על דרך ההעברה, אבל בענין האמת כשיהיו שני לוגין תרומה, יהיה המעשר עשרה פחות חומש, ומעשר שני שמנה ושמנה עשיריות וחומש עשירית, על העיקר אשר בארנו לך בברכות.
וזה שאמר ומיחל - רוצה לומר, שיתחיל לשתות.
וזאת הלכה היא לרבי מאיר, שהוא סובר "יש ברירה", והדבר הנשאר כאילו הופרש מתחלה.
ותדע שחובת התרומה והמעשרות מן התורה, והעיקר בידינו: "בדאורייתא, אין ברירה; בדרבנן, יש ברירה".
ומפני זה אין הלכה כרבי מאיר, שהוא לו זה הסתם, אבל יוציא תרומה ומעשרות, קודם שתייתו על כל פנים:
פירוש רבינו שמשון
הלוקח יין מבין הכותי'. במטהר יינו של כותי או קודם שגזרו על יינן בפ"ק דחולין (דף ו.) דאע"ג דבברייתא פליגי ר' יוסי ור' שמעון בפ"ק דחולין (דף יד.) ובפרק כל הגט (דף כה.) ובפ' בכל מערבין (דף לו :) ובמרובה (דף סט.) ושמעי' ליה במנחות פ' ר' ישמעאל (דף סו :) דכותים גירי אריות הם מ"מ אפשר דכשגזרו על יינן של נכרים לא גזרו על של כותים דכיון דפורשין מע"א ומחזיקין בתורה שבכתב אע"פ שגזרו על פיתן כמו כן למאן דאמר גירי אמת גזרו על פיתן ולא גזרו על יינן עד שגזר ר' מאיר בפ' קמא דחולין (ד"ו :):
ב' לוגין שאני עתיד להפריש. בערב שבת בין השמשות מיירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מערב שבת ושכח להפריש אבל עדיין לא קדש היום דאם כן אפי' לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי דאין תקנה בטבל בשבת אלא באיסור דאמרי' בפרק כירה (דף מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפרק מי שהחשיך (דף קנד :) היתה בהמתו טעונה טבל ועששית ולא מסתבר למימר דכל הני כר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון דאסרי בברייתא ועוד אמרי' בפרק ב' דביצה (דף יז :) המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפ' הניזקין (דף נד.) דאתיא כר"מ ואי הוי שרי בתנאי דשאני עתיד להפריש לא הוה לו לקונסו אפי' עבר ותיקן ולא מיירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני לצפונו או לדרומו ויחללנו וישתנו כדאמרי' גבי דמאי אלא כגון דשכח עד בין השמשות איירי דאסור להפריש כדתנן בבמה מדליקין אין מעשרין את הודאי ופירות כותים ודאי כדפרשי' לעיל בסוף *פ"ק אבל לקרות שם כי האי גוונא דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור בין השמשות אפי' בודאי וכיה"ג דתני הכא קתני כן בסיפא בתאנים של טבל אבל בשאר דמאי לא תני הכי דהכא ובטבל ודאי תני תרומה גדולה מה שאין כן בדמאי והא דלא קתני הכא למחר ולא בבבא שאחר זו כדקתני לעיל גבי מזמין חברו דקתני שאני עתיד להפריש למחר לעיל בפ"ד (מ"ד) פירשתי הטעם והא דאין קורא שם לתרומת מעשר ולא לקמן גבי תאנים של טבל ולעיל גבי מזמן וכן לקמן גבי דמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו המעשר כדי לאכלו אבל כאן הוא ודאי צריך ליתן ללוי ואכי' תימצי לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן הנכרי דאמרי' בפ"א דבכורות (דף יא.) דמעשרן והן שלו משום דקאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אסור להכריש בשבת על ידי קריאת שם דבין השמשות מאחר דבין השמשות אין מעשרין את הודאי כדתנן בפ' במה מדליקין ולהכי (נמי) לא קתני [נמי] גבי מעשר שני דהכא בצפונו (ובדרומו) [או בדרומו] כדקתני גבי דמאי בשום מקום בהפרשה ותנן בפ' במה מדליקין אבל מעשרין את הדמאי ומתני' בין השמשות ולהכי נמי לא קתני ומחולל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא ומיחל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה אם כן ליתני ומחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כיון דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום לצפונו או לדרומו אין יכול לחללו כדתנן בתוספתא דמעשר שני מעשר שני זה שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר' שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי התם עובדא דרשב"ג ור' יהודה ור' יוסי שנכנסו אצל בעל הבית לכזיב והיה מחלל כענין זה אמרו לו השכרת מעות ואיבדת נפשות ור' שמעון נמי דקאמר קרא שם לא אמר אלא דאמר בתוכו דהיינו נמי פלוגתייהו דפליגי ר' שמעון ורבנן במסכת תרומות האומר תרומת הכרי זה בתוכו ותרומת מעשר בתוכו ר' שמעון אומר קרא שם ומפרש בפ' בכל מערבין (דף לז :) דאמר דוקא שאומר בתוכו באמצעיתו דקבע לו מקום אלא דבירושל' עלה דההיא דתרומות פ"ג משמע דבתוכו לאו דוקא ושם פירשתי' ועוד דעל כרחו צריך להפרישו דהא קאמר שאני עתיד להפריש ואם היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו אם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספתא (פ"ז) דקתני עשרה הבאין אחריהן תשעה הבאין אחריהן ובשבת אין מפריש כדפרישי':
עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני. לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לתרומה נמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר ב' לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים דהא זימנין דמפריש א' מם' כדתנן בתרומות פ"ד (משנה ד) תורם כדעת בע"ה א' מנ' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה (דף ק :) דאיכא דתורם בעין יפה ואיכא דתורם בעין רעה ויש מפרשים משום דכותים שמא הפרישו תרומה והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור [המעשר] ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל לקמן ועוד יש מפרשים משום דחטה אחת פוטרת את הכרי אינה ממעטת במעשר כשמתרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל :
תניא בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים מע"ש ושכח ולא הפריש אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה עשרה הבאין אחריהן מעשר ראשון תשעה הבאין אחריהן מעשר שני ומיחל ושותה מיד דברי ר' מאיר ר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין אמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע פי' ר"מ בפ' בכל מערבין (דף לז.) ובפ' כל הגט (דף כה :) ובמרובה (דף סט.) דטעמא דר' מאיר משום דאית ליה ברירה ותימה דבפ' יש בכור (דף מח.) משמע דמספקא ליה לר' מאיר אי יש ברירה אי לא גבי פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה דאם לא נתנו עד שחלקו דמפרש בגמ' דסבירא להו כר' אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום דמספקא ליה כדמוכח בפ"ק דב"ק (דף ט.) ויש לומר דשאני הכא שמברר דבריו כשאומר שאני עתיד להפריש וכן צריך לומר משום דר' יהודה דמוקי ליה רבא התם כרב אסי ובריש כל הגט (דף כו.) אמר רבא גופיה דבין ר' יהודה ור' שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנוד וכן צריך לומר דלא תיקשי דשמואל אדשמואל דבסוף ביצה (דף לז :) גבי שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות קאמר שמואל דאף חבית אסורה משום דאין ברירה ובפ' מי שאחזו (דף עה :) אמרינן דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ובכי האי גונא דייק בריש כל הגט (דף כה.) אמילתיה דר' יהודה גבי מה היא באותן הימים. והטעם פי' שם בקונטרס משום דאין זה כשאר תנאים דעלמא דאדם מתנה בגט שבידו לקיימן ודעתו לקיימן כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע בלאו טעמא דברירה אבל הכא דאין בידו דבשעת התנאי הוי ספקא והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט והא דמשמע בפ' בכל מערבין (דף לז :) גבי הני רמונים של טבל כשאמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה אי נמי חשיב טפי משום דמתנה בין ירדו בין לא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן דגבי אם בא חכם נמי מתנה התם בכל ענין וחשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה (דף סט :) דר"י אדר"י בההיא דכל המתלקט מההוא דהאחים שחלקו לקוחות הן ולא מחלק בין זו לזו משום דבמתלקט מברר דבריו וסומך להתברר על ידי תנאו דניחא ליה למימר לעולם כל הנלקט כדקתני ועוד ניחא ליה לומר לעולם לא תיפוך ועוד דאפילו הוה מחלק אכתי הוה קשיא ליה מההיא דר' יוחנן בריש כל הגט אף אחרון אינו פוסל משום דאין ברירה אע"פ שמברר בדבריו כשאמר איזו שארצה אגרש בו ומיהו כי מצריך בריש כל הגט תרי מילי דר' יוחנן הוה מצי למימר הך צריכותא ועוד יש לפרש דהא דדייק דאית ליה לר' יהודה ברירה מהא דלכי מיית הוי גיטא משום דמוקי לה בפ' מי שאחזו באומר מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת לפני מיתתו שלא היתה שעה מבוררת ולבסוף כשמת אמרינן הוברר הדבר שאותה שעה היתה גרושה ולפי טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומיהו פי' הקונטרס עיקר דההיא דריש כל הגט ובההיא דהריני בועליך על מנת שירצה אבא ובפ' בכל מערבין בההיא דאם בא חכם למזרח אע"ג דהוו כעין תנאי משמע דלא מהני למאן דלית ליה ברירה ר' יהודה ור' יוסי [אוסרין] דר' יהודה משום דלית ליה ברירה אע"ג דקתני בהדיא משום בקיעת הנוד דכוותה אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה בפרק התערובות (דף עז.) גבי אברי תמימה שנתערבו באברי בעלת מום ובפ"ג דשבועות (דף יט :) גבי שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקיבא ובפרק בתרא דמכות (דף יג.) גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא ואם תאמר אי ר' יהודה ל"ל ברירה אלמא סבירא ליה כר' יוחנן דבריש כל הגט ובפ' מעשר בהמה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל א"כ היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דבפ' החובל (דף צ.) אית ליה לר' יהודה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים וכן נמי לר' יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי אי לא והכא לית ליה ברירה וכי ה"ג דייק בסוף השולח בגיטין (דף מח.) ויש לומר דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתם כתיבי קראי כספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה ועוד יש לומר דדוקא ר' יוחנן הוא דאית ליה הך סברא משום דלקוחות הן מחזירין זה לזה ביובל אבל אינך אמוראי הוו אמרי דאע"ג דאין ברירה אין מחזירין כדאמרי' בריש כל הגט (דף כה.) ובפ' מעשר בהמה (דף נב :) דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא ולר' יוחנן לא קשיא מר' יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ומיהו לא יתכן טעם זה לר' יוסי דעל כורחין לית ליה ברירה כמו שאפרש וא"ת דהכא לית ליה לר' יוסי ברירה ובפרק מי שאחזו (דף עג :) אית ליה ברירה דתנן ר' יוסי אומר מגורשת ולכי מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק בריש כל הגט בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים ניחא ורבא דלא מפליג התם מפרש טעמא משום בקיעת הנוד ורבה מפרש טעמא בבכל מערבין (דף לז :) משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ומיהו אכתי קשה דבפרק בכל מערבין משמע דלרבי יוסי לית ליה ברירה גבי מעשר שיש לו בבית יהא מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר לא חילל ויש לומר משום דבההיא דמי שאחזו הדבר עומד להתברר בודאי שהרי או יחיה או ימות ואית לן ברירה טפי מההיא דעל סלע שתעלה בידי מן הכיס דשמא לא יתברר לעולם וכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אדשמואל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הלוקח יין מבין הכותים - קודם שגזרו על יינן והיה יינן ודאי טבל, והכא איירי בלוקח ערב שבת בין השמשות או שלקח מבעוד יום ושכח להפריש עד בין השמשות ואז אסור להפריש דתנן ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי הלכך אסור לקבוע לו מקום דקביעות מקום חשוב כהפרשה ואסור בין השמשות, ומשום הכי לא קתני בסיפא ומעשר שני מחולל על המעות, דכיון דאינו רשאי לקבוע לו מקום בצפונו או בדרומו אי אפשר לחללו, אבל לקרות שם דאמר שאני עתיד להפריש שרי דכולי האי לא גזור בין השמשות:
שאני עתיד להפריש - הכא לא קתני שאני עתיד להפריש למחר כדקתני לעיל גבי המזמין את חבירו, דדוקא כשאינו מתקן אלא מה שאוכל ושותה התירו להפריש למחר ממותר אכילתו ושתייתו הנשאר בשולי הכוס אבל לתקן את כל הנאד בשבת לא התירו. והכא אינו קורא שם לתרומת מעשר כמו בבבא של דמאי וכדלעיל גבי המזמין את חברו משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלו קורא שם לתרומת מעשר כדי לתקן את המעשר ולאכלו, אבל כאן שהוא טבל ודאי צריך ליתן המעשר ללוי והלוי יקרא שם לתרומת מעשר:
ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני - לאו דוקא, שהרי לאחר שהפריש ממאה שני לוגין לתרומה גדולה ונשאר תשעים ושמונה לא יהיה המעשר אלא עשרה לוגין פחות חומש ומעשר שני שמנה לוגין ושמנה עשיריות וחומש עשירית:
מיחל ושותה - מתחיל ושותה. פירוש אחר מוזג ושותה, מיחל כמו מיהל לשון סבאך מהול במים (ישעיהו א). וסתם מתניתין אתיא כרבי מאיר דאמר אף בדאורייתא יש ברירה וזה שנשאר בשולי הכוס הוי כאילו הופרש מתחלה. ואינה הלכה אלא קי"ל דבדרבנן יש ברירה אבל בדאורייתא אין ברירה הלכך בודאי טבל לא יאכל ולא ישתה עד שיפריש:
פירוש תוספות יום טוב
מבין הכותים. דאילו מישראל הא תנן בפ"ה משנה ח' שאין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למיתנא הכא ודיו במה ששנה התם לענין מעשר מזה על זה. ומ"ש הר"ב דיינן ודאי טבל עיין לעיל משנה ט פ"ה:
שאני עתיד להפריש. מוקי לה הר"ב בבין השמשות. ולא מוקי לה כשרוצה לקחתו מהכותי בשבת ומתנה עליו בע"ש מבעוד יום כבריש פרקין. דדוקא בדמאי התירו להתנות על שאינו ברשותו ולא בודאי כדמפרש הר"ש לעיל בשם הירושלמי וכן פי' הרמב"ם לעיל. [ועיין במשנה דלקמן]:
ועשרה מעשר ראשון וכו'. [הכי גרסינן בגמ' פ"ג דגיטין דף כה]. וכתב הר"ב לאו דוקא וכו' ומעשר שני שמנה לוגין ושמנה עשיריות וחומש עשירית. וכן ל' הרמב"ם. והיינו שמנה מן השמונים ושמנה עשיריות מן השמנה וחומש מעשירית הלוג דהיינו עשירית מהחומש הנשאר ולפי שרוצים לומר מה שיהיה שיעור מעשר שני ולא רצו לומר ההפרשה הלכך לא כתבו ועשירית חומש:
מיחל ושותה. כתב הר"ב כרבי מאיר דאמר אף בדאוריי' יש ברירה עיין מ"ש בזה במשנה ג פ"ח דבכורות. ועיין מ"ש כ"ה ממסכת נדרים (מ"א):
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) מבין הכותים. דאלו ישראל אינו רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למתניה הכא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מבין הכותים: אע"ג דר"מ גזר על יינם והך סתמא ר"מ היא דבתוספתא קתני עלה דברי ר"מ ור' יוסי ור"ש אוסרין הכא מיירי קודם שגזרו על יינם. ואע"ג דר"י ור"ש אית להו בפרק ר"י במנחות דכותים גרי אריות הם אפשר כשגזרו על יינם של עובדי כוכבים לא גזרו על של כותים משום דפרשי מע"ז טפי מעובדי כוכבים וגם מחזיקים בתורה שבכתב אע"פ שגזרו על פתן מימות עזרא אפ"ה יינם היה מותר. מידי דהוה למ"ד דגרי אמת הן דפתן אסור ויינן היה מותר עד שגזר ר"מ על יינם. א"נ במטהר יין הכותי הרא"ש ז"ל וכ"כ תוס' ז"ל בפ' כל הגט (גיטין ד' כ"ה.) ועוד כתבו ז"ל ועשרה מעשר ראשון כו' לאו דוקא עשרה ותשעה. דכשהסיר שני לוגין לת"ג פשו להו ק' נכי תרתי וי"מ דאין המעשר מתמעט משום ת"ג כיון דחטה א' פוטרת את הכרי ע"כ. עוד כתבו ז"ל שני לוגין שאני עתיד להפריש. כותים אפי' ת"ג לא מפרשי דאע"ג דבפ' ג' שאכלו אמרי' הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב באורייתא מיזהר זהירי ה"מ כשעושין לאכול לעצמן ואפי' מע"ר מפרישין. אבל למכור אין מפרישין כלל דלא קפדי אלפני עור אע"ג דאין חשודין על גזל לא חשיב להו גזל דהוי ממון שאין לו תובעין דהא ע"ה נמי לא נחשדו על הגזל ונחשדו על המעשר ועוד דכ"ז שלא הופרש אינו דומה להן גזל שעדיין לא נתחייב ליתן לכהן וללוי ועוד סומכין כותים אהא דדרשי' בב"מ ואכלת ולא מוכר ע"כ. ובפ' הישן (סוכה ד' כ"ג) כתבו עשרה מעשר ראשון ט' מע"ש לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לת"ג ונמצא חסר מהנך עשרה וט' מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים דמס' דמאי. ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים. דהא זמנין דמפריש נמי א' מששים כדתנן במס' תרומות פ"ד תורם כדעת בעה"ב א' מששים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרי' בכתובות פ' אלמנה דאיכא תורם בעין רעה. וי"מ משום דכותים שמא הפרישו ת"ג והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור המעשר ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל דמס' דמאי פ"ז. ועוד י"מ משום דחטה א' פוטרת את הכרי אינה ממעטת את המעשר אפי' כשמרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל ע"כ. כתב הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל אין להקשות למה לא תנן והמעשר סמוך לה כי אין עושין כן אלא בדמאי שא"צ להפרישו ואז אין בו חשש על עירובו אבל בודאי שצריך להפרישו יש לחוש שמא יתערב אחר שהפריש את התרומה ולא יקח את הסמוך לה וזהו הטעם גם במה שלא אמר במע"ש ומע"ש בצפונו כו' כי כיון שאינו יכול לחללו עתה יותר טוב הוא לתלותו במה שאני עתיד להפריש ואז יוכל להפריש ולחללו מתי שירצה ע"כ. עוד מצאתי שכתב על הפירוש שהביא ר"ע ז"ל וז"ל כל אלו החילוקים איני יודע מנין לו וכן מ"ש דלא איירי אלא ביה"ש. והנה מה יאמר גבי תאנים שהוא עצמו לא פי' שם כן שכתב שמתירא שמא יקדש עליו היום ולא יוכל לעשר ש"מ שיש פנאי לעשר אלא שאינו בבית שיוכל לעשר שלעולם א"צ לחלל המע"ש תיכף אלא כשהוא רוצה לאכלו מיד אז הוא מחללו תיכף לקריאת השם. והנה בדמאי שהוא מותר להפריש את התמ"ע למחר ביום השבת יכול הוא לאוכלו ביום השבת כשיפריש את התמ"ע ואח"כ תחול הקדושה על המע"ש וה"ה מחולל ויוכל לאכלו בשבת. אבל בודאי טבל כיון שאינו יכול להפריש את התרומה ותמ"ע כאחת אינו יכול לאכול ולשתות את המע"ש. שהרי אסור להקדים הפרשת המע"ש לראשון ולתרומה אולי צ"ל ומש"ה.] ואפ"ה כ"ז שלא הפריש את התרומה ומע"ר אינו רשאי להפרישו למע"ש ע"כ. עוד כתב על מה שתי' ר"ע ז"ל דהכא לא קתני מה שאני עתיד להפריש למחר כו' כ' תירוץ זה אינו נראה לי דהא גבי תאנים נמי לא קתני למחר ונ"ל לפרש הכי דמש"ה לא קתני למחר משום דביום השבת אסור להפריש תרומה ומעשרות מן הודאי כדתנן מי שקרא שם לתמ"ע [של דמאי] ומעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת אבל גבי דמאי שרי להפרישו למחר ביום השבת וע"כ לעולם גבי דמאי אומר למחר ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. אבל כאן שהוא טבל ודאי צריך ליתן המעשר ללוי והלוי יקרא שם לתמ"ע. אמר המלקט ואפי' תמצא לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן העובד כוכבים דאמרי' בפ"ב דבכורות מעשרן והן שלו משום דקא אתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אסור להפריש בשבת ע"י קריאת שם דביה"ש מאחר דביה"ש אין מעשרין את הודאי:
עוד בסוף הלשון המתחיל ועשרה מעשר ראשון כתוב שם וחומש עשירית. אמר המלקט פי' ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ר"ל ועשירית מן החומש ע"כ:
עוד בלשון המתחיל מיחל ושותה עד וסתם מתני' אתיא כר"מ. אמר המלקט והכי מסיים בבריי' בגיטין פ"ג ד' כ"ה דברי ר"מ. ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אוסרין. ובירושלמי טעמיה דר' יוסי לא כטעמיה דר"ש ע"ש. ובסוכה פ' הישן (סוכה ד' כ"ג) פירש"י ז"ל אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש מן המאה לתרומה הרי שם תרומה קרוי עליהם בתוכו וכגון שהגיע לילי שבת ואין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר והאי דנקט כותים אשמעי' דגרועים הן מע"ה והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי שאף על התרומה נחשדו. ומיחל. מע"ש שהוא יכול לחללו מחללו בתוכו על מעות שיש לו בתוך ביתו ושותה מיד וסמכינן אברירה וכשיבא לביתו יפריש ואמרי' יש ברירה שאלו הן מעשרן ותרומתן ע"כ. וז"ל שם בחולין אומר שני לוגין וכו' אם אין לו כלים להפריש או שהיתה חשכה בליל שבת שאין שהות להפריש ע"כ ולפ"ז נראה שמלת ואין עמו כלים שכתב שם בסוכה ר"ל או אין עמו כלים וכו' או שמא צריך להגיה בהדיא או אין עמו כלים טהורים וכו' דו"ק. ובשלהי פ' בתרא דמעילה רמי עלה ההיא מתני' דהתם דתנן סוף פרקא שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ופי' שם בתוס' אע"פ שלא נמצא אותו דבור בספרי יד דמר' מאיר פריך ל"ל למימר שאני עתיד להפריש במוצ"ש כי לא אמר נמי נשארה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה. וי"מ דפריך מר' יהודה ור' יוסי ור"ש דאוסרין דל"ל ברירה דהתם גבי כיס נמי לימא דאין ברירה וכל פרוטה ופרוטה איכא למימר שהיא הקדש כדס"ל הכא גבי מעשר דאין ברירה ואכל כוס וכוס איכא למימר שהוא תרומה ומעשר ואפי' מראשון. ולא נהירא דמאן לימא לן דר' יהודה ור' יוסי ור"ש היא ע"כ ביתור לשון קצת מועתק מפירש"י ז"ל שדחהו הדבור הנזכר. וי"ס ומחל ושותה מיד בנוסחאות המשנה ורש"י ז"ל פי' ומיחל ושותה ומחלל בדבורא בעלמא על מעות שי"ל בבית דמה שאפשר לו לתקן לגמרי יתקן ודתו פי' זה תוס' ז"ל וכדפי' ר"ע ז"ל דכיון דאינו רשאי לקבוע לו מקום וכו'. וז"ל התוס' אשר שם בפ' הישן והא דאין קורא שם הכא לתמ"ע ולא גבי תאנים טבל ואילו גבי מזמן ובההיא דדמאי אשכחן שהוא קורא שם לתמ"ע משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלו מתקן המעשר כדי לאכול אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתן ללוי ולהכי לא קתני הכא מע"ש בצפונו או בדרומו כדקתני גבי דמאי משום דקביעות מקום כהפרשה ותנן פ' במה מדליקין ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אבל מעשרין את הדמאי ומתני' ביה"ש ולהכי נמי לא קתני הכא ומחלל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא קתני ומחל ושותה והיינו מתחיל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כדקתני בכולהו. ועוד כאן דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או בדרומו אין יכול לחללו כדתניא בתוספתא מע"ש שבחפץ זה מחולל וכו' ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
הלוקח יין מבין הכותים: מדלא קאמר במשנתינו בסופה ומחולל על המעות. וכדקאמר בסוף משנה א'. ש"מ דמשנתינו בשבת מיירי. דהיינו שקנה בע"ש ושכח לעשר והגיע שבת. ואע"ג דלעיל בע"ה מצריכינן שיקרא שם קודם שבת והרי הכא לא קרא שם קודם שבת. י"ל הרי אמרינן (ברכות מז, ב) דכותי עדיף מע"ה. דע"ה חשוד אמעשרות אבל לא כותי. דלא חשיד במה דכתוב בתורה בפירוש. וכל מצוה שהחזיקו בה כותים. הרבה מדקדקין בה יותר מישראל [כחולין ד"ד א']. ולפיכך לעצמן וודאי מעשרי אלא דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול. והכא מיירי שקנה מכותי מביתו. ואינו יודע אם עשאו לעצמו או למכרו. ומה"ט נמי קאמר הלוקח יין מבין הכותים ולא קאמר הלוקח יין מכותי וכדקאמר לעיל (רפ"ו) המקבל מכותי. אלא דהכא בקנה מביתו מיירי ולא ידע הקונה אם לעצמו עשאו או למכרו. א"נ דמיירי דודאי עשאה כותי לעצמו. ואפ"ה משום לא פלוג גזרו שיעשר כל מה שקונה מהכותים. מיהו בין כך ובין כך לא גרע מה שקונה מכותי כל כך כמה שקונה מע"ה [אב"י הכונה דהנקנה מכותי עכ"פ אינו גרוע כמו הנקנה מע"ה. לעניין שיהיה צריך לקרות שם קודם שבת] וא"כ מדאיירי שאומר כן (בשבת). לפיכך אסור לומר שהמע"ש יחולל על המעות בשבת דדוקא לעיל בהזמינו הע"ה כיון שכל מה שמשייר נשאר אצל הע"ה. לפיכך רשאי לומר בשבת. שהמע"ש יהיה מחולל על המעות שקבעתי אתמול לכך. דאינו אלא מספר שחללו כבר אתמול. אבל הכא שנשאר השיור אצלו. למה יחללו בשבת. והרי מצי לחללו למחר [אב"י דבלא טעמא דנשאר השיור אצלו. הי' מותר לפדות בשבת כמו שמותר לקרות שם לכתחילה בשבת. דאין תורמין ואין פודין הכל משום גזירת מקח וממכר כביצה דף ל"ז א'. ואם מותר לקרות שם לתרומה בשבח משו' דהנקנה מכותי קיל מהנקנה מע"ה. אעפ"י שאיסו' הפרש' תרומה נזכר להדיא במשנה שם. כ"ש דפודין. דאיסו' פדיה לא נזכר שם. ועי' א"ח של"ט ס"ד] ושכח להפריש עד ביה"ש *) [אב"י כאן צריך הגה וצ"ל. או יש לפרש דמיירי ששכח להפריש עד ביה"ש] והרי מדיינן ודאי טבל אסור להפריש או לקבוע מקים למעשרות בע"ש ביה"ש. אבל לקרוא שם שרי. ונ"ל (לפ"ז) דלהכי נקט כותים דבגוונא אחרינא א"א שקנה טבל. דהרי אין מוכרין טבל אפי' לחבר כפ"ה מ"ה. או דקמ"ל אף דיש קצת ס'. דזמנין דמתקן לנפשי' ונמלך למוכרו אפ"ה לא יפריש ביה"ש:
אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש: לאחר שבת על ק' לוגין שיש כאן. דדוקא במפריש רק כדי אכילתו מותר להפריש בשבת אחר שקרא שם מע"ש. כלעיל במשנה א'. ולא במפריש על כל הנוד. וכ"ש הכא שגם לא קרא שם מע"ש [אב"י ואפי' לפי מ"ש ע"ר זצוק"ל לעיל סי' י"ד דקנה מכותי קיל ממה שקנה מע"ה].
הרי הן תרומה ועשרה מעשר: ואצ"ל ואחד מהן תמ"ע. דהא בטבל ודאי. לא נשאר מע"ר בידו. דיתנו ללוי ויפריש הוא התמ"ע (הטמא):
ותשעה מעשר שני: ולא יחללו עדיין. מדלא קבע לו מקום:
מחל: ר"ל מתחיל. והיינו שלא ישתה כל היין שבנוד. על דעת לשייר כדי תרומת ומעשר. דזה הוא כמו הפרשה בשבת [כרא"ש ביצה פ"א סי"ג] אלא מתחיל לשתות מהיין. ומשייר יותר מכדי תומ"ע:
ושותה: כתב רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל ואף דרק בתרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש [כביצה ד"ט]. או בדמאי דשניהן מדרבנן. משא"כ הכא טבל דאורייתא נ"ל דבהתנה קודם אכילה או קודם שבת [אב"י עי' לעיל סי' י"ד סי' א' וב'] יש ברירה אף בדאורייתא [כתוס' גיטין דכ"ה]. אמנם רק לצורך שבת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת