משנה דמאי ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המזמן את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות -

אומר מערב שבת:
"מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר;
ושאר מעשר - סמוך לו;
וזה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו;
ומעשר שני -
בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות".


(ב) מזגו לו את הכוס - אומר:

"מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס- הרי הוא מעשר;
ושאר מעשר - סמוך לו;
זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו;
ומעשר שני -
בפיו, ומחולל על המעות".


(ג) פועל, שאינו מאמין לבעל הבית -

נוטל גרוגרת אחת, ואומר:
"זו, ותשע הבאות אחריה - עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל;
וזו - עשויה תרומת מעשר עליהן;
ומעשר שני - באחרונות, ומחולל על המעות".
וחוסך גרוגרת אחת.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לא יחסוך - מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית.
רבי יוסי אומר:
לא יחסוך - מפני שהוא תנאי בית דין.


(ד) הלוקח יין מבין הכותים - אומר:

"שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה;
ועשרה - מעשר;
ותשעה - מעשר שני".
ומחל, ושותה.


(ה) היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו,

והוא בבית המדרש או בשדה - אומר:
"שתי תאנים שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה;
ועשר - מעשר;
ותשע - מעשר שני".
היו דמאי - אומר:
"מה שאני עתיד להפריש למחר - הרי הוא מעשר;
ושאר מעשר - סמוך לו;
זה שעשיתי מעשר - עשוי תרומת מעשר עליו;
ומעשר שני -
בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות".


(ו) היו לפניו שתי כלכלות של טבל, ואמר:

"מעשרות זו בזו" - הראשונה מעושרת;
"של זו בזו, ושל זו בזו" - הראשונה מעושרת;
"מעשרותיהם, מעשרות כלכלה בחברתה" - קרא שם.


(ז) מאה טבל, מאה חולין - נוטל מאה ואחת.

מאה טבל, מאה מעשר - נוטל מאה ואחת.
מאה חולין מתוקנין, מאה מעשר - נוטל מאה ועשר.
מאה טבל, תשעים מעשר;
תשעים טבל, שמונים מעשר - לא הפסיד כלום.
זה הכלל:
כל זמן שהטבל מרובה - לא הפסיד כלום.


(ח) מי שהיו לו עשר שורות, של עשר עשר כדי יין, ואמר:

"שורה החיצונה, אחת מעשר",
ואינו יודע איזו היא - נוטל שתי חביות לוכסן.
"חצי שורה החיצונה, אחת מעשר",
ואינו יודע איזו היא - נוטל ארבע חביות מארבע זויות.
"שורה אחת מעשר", ואינו יודע איזו היא - נוטל שורה אחת לוכסן.
"חצי שורה אחת מעשר",
ואינו יודע איזו היא - נוטל שתי שורות לוכסן.
"חבית אחת מעשר",
ואינו יודע איזו היא - נוטל מכל חבית וחבית.


הדף הראשי של משנה דמאי ז