עיקר תוי"ט על דמאי ז

משנה דמאי, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואין להקשות דבלא הדירו איך אוכל אצלו והתנן בפרק ג' שאינו מתארח אצל עם הארץ דיש לומר דהכא בעי תקנה למי שרוצה לאכול מתוקן ואע"פ שלא קיבל עליו להיות נאמן. א"נ מיירי ביחוד עדים. תוי"ט:

(ב) (על המשנה) אומר מערב שבת כי בדמאי אדם מתנה על הדבר שאינו ברשותו. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) משער באומד כמה שיעור אכילתו ומחשב בלבו להתנות עכשיו ושיפריש כזה למחר:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) וה"ה למה שיאכל שצריך שיחזור וירחוש בשפתיו בשבת בשעה שמפריש לו אחר זו. ירו':

(ה) (על המשנה) ומעשר שני בפיו בכוס לא שייך כולי האי בצפונו כו' והויא יותר קביעת מקום בפיו:

(ג)

(ו) (על המשנה) מלשון ולא חשכת את בנך:

(ז) (על הברטנורא) ולכך רשאי לאכול ואינו ר"ל שנחייבהו לבעל הבית שיתן לו כו' דמכיון שהוא עם הארץ לא ישמע לנו לעשר פירותיו דמאי:

(ד)

(ח) (על המשנה) מבין הכותים. דאלו ישראל אינו רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למתניה הכא:

(ה)

(ט) (על המשנה) להפריש. ל"ג למחר לפי מ"ש הר"ב לעיל לחלק בין שאינו מתקן אלא מה שאוכל למתקן את כל הנאד. דאי גרס אין צריך לחלק בהכי אלא הוה ליה לחלק בין ודאי לדמאי ועיין בתוי"ט:

(ו)

(י) (על המשנה) מעשרות. הושאל שם מעשרות לכלל המתנות ובכללן גם התרומה:

(יא) (על המשנה) מעושרת. בהך קמייתא ליכא חידוש שהראשונה מעושרת ומשום סיפא נקטה. הר"ש:

(יב) (על הברטנורא) רבי מאיר היא דאמר אינו תופס אלא לשון ראשון כדאיתא במסכת תמורה:

(יג) (על הברטנורא) ואין להקשות דהא במפריש מפטור על החיוב תרומתו תרומה אלא דיחזור ויתרום. ואם כן איך קאמר ולא אמר כלום. דשאני התם שהפריש והתרומה ניכרת לכך תרומתו תרומה כדי שלא לזלזולי בתרומה אבל הכא שלא נתרמה ולא ניכרת אין כאן בית מיחש כלל:

(ז)

(יד) (על הברטנורא) ואמתניתין דשתי כלכלות נמי קאי מדלא תני בהא אלא המעשרות:

(טו) (על המשנה) חולין כו'. הטבל כשיוציא ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ולא שאר מעשרות יקרא חולין מפני שהקדושה נטלה ממנו ומכל מקום היינו שהוציא ממנו כל התרומות ומעשרות. הר"מ:

(טז) (על הברטנורא) וכולה מתניתין כשאין לו פרנסה ממקום אחר ועיין בפרק ג' דחלה משנה ו':

(יז) (על הברטנורא) ולהכי בעינן עשרה. דהא משום דדיינין ליה כאלו יש לו פרנסה ממקום אחר הוא וכל שיש לו עשרה חלקים יתרים. שיש לנו להפריש מהן אחד לתרומת מעשר עשירית מעשרה הלכך דיינינן ליה כפרנסה ממקום אחר ובפחות מזה לא נוכל לדיינו כך. תוי"ט:

(ח)

(יח) (על הברטנורא) כל החרדה הזאת בשביל תרומת מעשר שיש בו. תוי"ט:

(יט) (על המשנה) פתח בכד וסיים בחבית לומר לך היינו כד היינו תבית כדאיתא בב"ק:

(כ) (על המשנה) חצי שורה אחת מעשר. לשון הר"מ ואם אמר תבית אחת מחצי שורה אחת מעשר ולא ייחד איזו חצי שורה יקח עשרים דזביות עשר על אלכסון אחד ועשר על אלכסון אחר העובר עליו ונמצא לוקח חבית מכל חצי שורה מן השורות ואחר כך יוציא מכולם תבית אחת: והנני מצייר לך בהם צורה כדי שיהיה הדבר מבואר לעין הרואה כזה: ובענין ראשון מזו ההלכה הוא לוקח שתי חביות שכתוב על אחת א ועל השנית ב ובענין השני לוקח ד' תביות שכתוב על אחת א ועל שנית ב ועל שלישית ג ועל רביעית ד ובענין השלישי לוקח בעשר חביות אשר יעבור עליהם הקו העובר מא' עד ב'. ובענין הרביעי לקוח העשרים אשר יעברו עליהם שני הקוים העוברים מא' עד ב' ומג' עד ד' ע"כ.