משנה נדרים יא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק יא · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו נדרים שהוא מפר א דברים שיש בהם ענוי נפש ד, אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ה ואם לא אתקשט.

אמר רבי יוסי, אין אלו נדרי ענוי נפש ו.

נוסח הרמב"ם

אלו נדרים שהוא מפר נדרים שיש בהם עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש.

פירוש הרמב"ם

ואלו נדרים שהוא מפר דברים שיש בהן כו' — השבועות נקראו גם כן נדרים, וכן אמרו בש"ס. והביאו ראיה על זה, ממה שאמר (משנה נדרים א א): "כנדרי רשעים, נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה". ולכך אמרו בכאן: אלו נדרים, והביא דמיון מנזיר ודמיון משבועה. אמנם דמיון הנדר באמרו: "אם ארחץ", והוא שתאמר: "נדר עלי שלא ארחץ לעולם אם ארחץ", והוא מה שאמר: "הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום". ועל זה חולק רבי יוסי ואמר: לא תרחץ היום, ניוול דיומא לאו שמיה ניוול, אחר שאמרה: "שבועה שלא ארחץ לעולם". וזה הוא עניין אמרו: "אם לא ארחץ". ולפי זה הפירוש גם כן, מה שאמר: "אם אתקשט, אם לא אתקשט". ואין הלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אלו נדרים - בגמרא מפרש דנדרים ושבועות קתני, דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים הם:

אם ארחץ ואם לא ארחץ - הכי קאמר, הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום, הרי נדר. אם לא ארחץ, שבועה שלא ארחץ, הרי שבועה. וכן אם אתקשט, הנאת קישוט אסורה עלי לעולם אם אתקשט היום. אם לא אתקשט, שבועה שלא אתקשט:

אמר ר"י אין אלו נדרי עינוי נפש - אנדר בלבד פליג ר' יוסי על ת"ק, ואמר דהנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום, אין זה נדר של עינוי נפש, שהרי אפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה הנאת רחיצה אסורה עליה לעולם, ומניעת יום אחד מרחיצה אינו עינוי נפש, דניוול של יום אחד לא הוי ניוול. ואין הלכה כר"י. ובין האב ובין הבעל נדרי עינוי נפש הוא דמפירין, דכתיב (במדבר ל) בין איש לאשתו בין אב לבתו, מקיש אב לבעל, מה בעל אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש ב, אף אב אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש. ורמב"ם פסק שהאב מיפר כל נדרים ושבועות אפילו אותן שאינן של עינוי נפש, שנאמר (שם) כל נדריה ואסריה ג:

פירוש תוספות יום טוב

ואלו נדרים שהוא מפר. כדמסיק הר"ב בסוף מתניתין בין האב בין הבעל וקרא כתיב (במדבר ל') כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפירנו. ומ"ש הר"ב דכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו מקיש אב לבעל מה בעל אינו מיפר אלא נדרי ענוי נפש כו' בספרי מפורש שם דהה"נ דברים שבינו לבינה. והר"ב השמיטו משום דאכתי לא איירינן בהו ולא קאמר אלא לאפוקי דעת הרמב"ם וז"ש בשם הרמב"ם שהאב מפר הכל. שנאמר כל נדריה ואסריה ולא ס"ל הקישא דלעיל. ואע"ג דברייתא דספרי היא כבר כתב בעל מגדול עוז ברפי"ב מהל' נדרים שהרמב"ם נשאל בזה. והשיב דכיון שלא נזכר בשני התלמודים ותוספתא לא שבקינן פשטיה דקרא מפני דרשת ספרי דסתמי' אליבי' דר"ש ויחידאה הוא. ותמה ע"ז הכ"מ לדחות משום כך ברייתא שלימה אע"פ שלא נזכרה בשום מקום אחר ובכמה מקומות פוסק הרמב"ם כברייתא דספרי אע"פ שלא נזכרה בשום מקום אחר. ועוד דבהדיא איתא בירו'. ועוד דקדק כן מהבבלי. ולענין פשטיה דקרא איכא למימר דכיון דכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו הוקשו זה לזה לכל דבריהם כדדרש בספרי. ע"כ. ועוד כתב הטור סימן רל"ד בשם הר"ר יחיאל דקרא דכל נדריה היינו קודם שנתארסה. והקישא אתי לנתארסה ומת הבעל וחזרה לרשותו דכיון דבעודה ארוסה אין האב מפר אלא נדרים שהבעל יכול להפר שהרי אינו מפר אלא בשותפות הבעל. אף כשמת הבעל וחזרה לרשותו אינו בדין שיפר נדרים שלא היה יכול להפר קודם לכן:

דברים שיש בהם ענוי נפש. מפרש בגמרא דה"ק אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דברים שיש בהם ענוי נפש כו':

ואם לא ארחץ. פירש הר"ב שבועה שלא ארחץ וכתב דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים. כדתנן ברפ"ק כנדרי רשעים (וכו') [נדר בנזיר ובקרבן] ובשבועה. וכמו שכתבתי שם:

אם אתקשט. פירש הר"ן קשוט הפנים כגון כחול ופקוס דבהא הוא דסבירא להו לרבנן דמפר משום נדרי ענוי נפש. אבל קשוט של מטה אפילו רבנן מודו לרבי יוסי דאין אלו נדרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה וה"נ מוכח בגמרא. ע"כ:

אמר ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. מסקינן בגמרא מדלא קאמר סתמא לא יפר ש"מ דה"ק נדרי ענוי נפש הוא דלא הוו הא דברים שבינו לבינה הוויין ועמ"ש בזה במשנה ב' וכן על מה שכתב הר"ב דלא פליג [אלא] אנדר בלבד. ומ"ש הר"ב דאין הלכה כר"י כ"כ הרמב"ם בפירושו ואכתוב בזה במשנה דלקמן בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) מפר. בין האב ובין הבעל וקרא כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנה ואישה יפירנו:

(ב) (על הברטנורא) בספרי מפורש דהה"נ דברים שבינה לבינו. והר"ב השמיט משום דאכתי לא איירינן בהו ולא קאמר אלא לאפוקי דעת הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) והקישא אנתארסה ונתארמלה מוקי לה. טור ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) נפש. מפרש בגמרא דה"ק אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דברים שיש בהם ענוי נפש כו':

(ה) (על המשנה) אתקשט. קשוט הפנים כגון כחול ופקוס דבהא הוא דס"ל לרבנן דמפר משום נדרי עינוי נפש אבל קשוט של צנעא אפילו רבנן מודו לר"י דאין אלו נדרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה וה"נ מוכח בגמרא:

(ו) (על המשנה) אין אלו כו'. מדלא קאמר סתמא לא יפר ש"מ דה"ק נדרי ענוי נפש הוא דלא הוי הא דברי' שבינו לבינה הווין. גמרא. ועמ"ש במשנה ב':


פירושים נוספים