מהרש"א על הש"ס/נדרים/פרק יא
הזהרו בבני עניים כו' שנא' יזל מים מדליו גו'. בפרק חלק דרשוהו לענין מלוכה וכת"א אבל הכא דרשוהו לענין תורה שנקראת מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים ופי' יזל מים שהיא התורה מן הדלים שיהיה זרעו של הדלים במים רבים דהיינו ת"ח וק"ל:
מפני שהן מתגברין על הצבור כו'. בערוך גרס נמי הכא מתגדרין ויש לפרש דבהא פליגי דמ"ד כדי שלא כו' לאו משום עונש אלא להצילן מעבירה הוא שלא יבואו לידי גידור ומ"ד משום עונש עבירה הוא על שהיו מתגברין על כו' וק"ל:
דקרו לאנשי חמרי כו' משום דקרו להו חמרי. כאילו הם בטבע הבריאה אינן ראוים לחכמה כבריאת החמור הזה וע"כ אין בניהם ת"ח דאילו לפי דעתם ולפי טבע הבריאה המוליד מוליד בדומה וכיון שהם ת"ח אמאי אין בניהם ת"ח וק"ל:
שאין מברכין בתורה תחלה. עיין בפירושים ועי"ל כלפי מה שאמרו בפרק בני העיר כל ת"ח שמברך לפניו כהן ע"ה אותו ת"ח חייב מיתה שנאמר ולמשנאי גו' והיינו שאין הת"ח מברכין בתורה תחלה ומניחין לברך לפניהם כהן ע"ה והיינו דדריש ליה הכא מלא הלכו בה שהרואה ת"ח שפל לפני ע"ה אומר אין נחת רוח בתורה כפירש"י שם והשתא הוה שפיר מדה כנגד מדה שאין מצויין בני ת"ח להיות ת"ח. ובפרק הפועלים דריש ליה מאשר נתת לפניהם כנוי דלפניהם יתפרש כפשוטו לפי דרכינו: