משנה מעשרות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ב · משנה ה | >>
האומר לחבירו: הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים, לא יאכל עד שיעשר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, אוכל אחת אחתח, פטור.
ואם צירף, חייב.
אמר רבי יהודה: מעשה בגינת ורדים שהיתה בירושלים, והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר, ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם.
משנה מנוקדת
הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ:
- הֵילָךְ אִסָּר זֶה, וְתֵן לִי בּוֹ חָמֵשׁ תְּאֵנִים,
- לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר;
- וְאִם צֵרַף, חַיָּב.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- מַעֲשֶׂה בְּגִנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,
- וְהָיוּ תְּאֵנִים נִמְכָּרוֹת מִשָּׁלֹשׁ וּמֵאַרְבַּע בְּאִסָּר,
- וְלֹא הֻפְרַשׁ מִמֶּנָּה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מֵעוֹלָם:
נוסח הרמב"ם
האומר לחברו:
- "הא לך איסר זה, ותן לי בו, חמש תאנים" -
- לא יאכל - עד שיעשר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- אוכל אחת, אחת - ופטור,
- ואם צירף - חייב.
- אוכל אחת, אחת - ופטור,
- אמר רבי יהודה:
- מעשה בגינת ורדים, שהיתה בירושלים,
- והיו תאניה נמכרות, משלש, ומארבע - באיסר,
- ולא הופרש ממנה תרומה, ומעשר - מעולם.
- לא יאכל - עד שיעשר,
פירוש הרמב"ם
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
לא יאכל עד שיעשר. דמקח קובע כדאמרינן בפרק הפועלים:
אחת אחת. דראשונה שנותן לו אכלה וכן הכל:
ואם צירף. שלקח שתים כאחת אי נמי כשיעור שקנה קיבל בבת אחת ובליקט ונתנן פליגי כדאיתא בירושלמי (שם) אבל ליקט ואכל אפילו ר"מ מודי דאוכל אחת אחת ופטור וגינת וורדין דייק מינה רבי יהודה ליקט ונתן לו שלא היה מניח הכל ליכנס שלא לקלקל הוורדין ואמרי' בירושלמי (שם) חברייא בשם ר' יוחנן כך משיב ר' יהודה את ר' מאיר אין אתה מודה בלוקט ונותן לבנו שהוא פטור מה לי הלוקט ונותן לבנו מה לי הלוקט ונותן לאחר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עד שיעשר - דמקח טובל:
ואם צירף - שלקח בעל הגינה ב' כאחת ח ונתן לו חייב. אבל בזמן שהקונה ליקט ואכל מודה רבי מאיר דאוכל אחת אחת:
אמר רבי יהודה מעשה בגנת ורדין וכו' - והתם בעל הגינה היה מלקט, שלא היו מניחים ליכנס שם אדם מפני הורדים, ואעפ"כ לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם. והלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
ותן לי בו חמש תאנים. רבי מאיר איירי דבעל הגינ' יהיב ליה וליקט אחת אחת. וכדמפרש הר"ב דבליקט הקונה אחת אחת מודה ר"מ. דאוכל אחת אחת. והלכך נקט נמי חמש תאנים. ואע"ג דדרך לקנות באיסר עשר תאנים או יותר. ואפי' שיברור הקונה כבסמוך. אלא דהכא דקונה על מנת שבעל הגינה בעצמו יתן לו איזה שירצה הוא על כרחין משום שתאני גנתו חשובים מאד. ולפיכך קוני' חמש בלבד באיסר:
ואם צירף חייב. פירש הר"ב שלקח שתים. בגמ' פ"ז דב"מ [דף פט] אסמכינן אקרא. כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד) פירש"י אין גורן בלא קבוץ. ואין קבוץ פחות משתים. ועיין מ"ח פ"ג:
[*אמר ר"י מעשה בגנת ורדים. כתב הר"ב והתם בעל הגינה היה מלקט וכו'. ונותן ללוקחים אחת אחת לשון הפירוש שהזכרתי]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) בגמרא פ"ז דב"מ אסמכינן אקרא כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד') ופירש"' אין גורן בלא קרוץ ואין קבוץ פחות משתים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואם צירף חייב: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל שר' יהודה סובר בכל אלה שמותר ליקח א' בימינו ואחת בשמאלו וכו' וצ"ע וכן בכל מקום עכ"ל ז"ל:
והיו תאנים: י"ס והיו תאניה:
ולא הופרש ממנה וכו': פי' ואע"פ שלשם הי' בעל הגן לוקטם כי לא היו מניחים שום אדם לעלות על האילנות בעבור הורדים ה"ר יהוסף ז"ל. וגנת ורדים זו שהיתה בירושלם מפני שהיתה מימות נביאים הראשונים הניחוה דהא קיימא לן דאין מקיימין בירושלם אילנות וכדאיתא בס"פ מרובה עשרה דברים נאמרו בירושלם חדא מינייהו אין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנת ורדים שהיו בירושלם מימות נביאים הראשונים ופי' רש"י ז"ל גנת ורדים כך שמה והיא היתה צריכה לקטרת והיינו כפת הירדן ע"ש שדרך הורד ליגדל על שפת הירדן ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לא יאכל עד שיעשר: דמקח קובע בתלוש. אפי' לא נגמ"ל ולהכי דוקא בלקטן המוכר:
ואם צרף: שנתן לו המוכר ב' כאחת הו"ל כגורן. מיהו מדאוריי' רק בעל השדה שאוכל פירותי' חייב לעשר ולא לוקח כרמב"ם רפ"ב ממעשרות (רמב"ם פ"ב מהל' מעשרות ה"א). שנאמר עשר תעשר תבואת זרעך ואכלת [ב"מ דפ"ח ב']:
אמר ר' יהודה מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר: והתם המוכר לקטן דלא הניחו לקונים לכנס לגינה מחשיבות הוורדים:
ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם: מדאכלום א' א':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת