מלאכת שלמה על מעשרות ב
<< · מלאכת שלמה · על מעשרות · ב · >>
היה עובר וכו': כתב ה"ר יהוסף ז"ל נראה לי לדקדק מדתנן היה עובר בשוק שמדבר במוליך לביתו, טלו לכם תאנים פירוש דוקא בדבר מועט מותרין הן לאכול אבל כשהוא מתנה מרובה אסור לאכול עד שיעשר, והיינו הא דתנן לקמן פ"ד ר' יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלח לחברו לא יאכל וכו', לא יאכלו מהם עראי פירוש כי כיון שאמר הכניסו לבתיכם ואכלו הרי הוא כאילו אמר להן אני תיקנתים והרי אינו נאמן לתקן כראוי ובוודאי נטל מהן תרומה והתרומה קובעת בכלכלת תאנים כדתנן לקמן, אינם מתקנין אלא דמאי פירוש מפני שאין עם הארץ חשוד על התרומה עכ"ל ז"ל.
וזה לשון הרמב"ם בפירוש המשנה, כשזה המוכר המסבב מכריז טלו לכם תאנים מותר לאכול מהם עראי לפי שנאמר לא ראו פני הבית ולפיכך אין מכריז עליהן אלא לאכלן בלבד עראי והוא כנותן המתנה ואין המתנה קובעת למעשר כמו המכר, ואם הביאן לביתו צריך להוציא מהן המעשרות החייבות לטבל, ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם נאמר שהם ראו פני הבית ולפיכך לא יאכל מהן עראי ואינו נאמן באמרו הכניסו לבתיכם שעניינו שהן מעושרין, ולפיכך יוציא מהן חוקי הדמאי לפי שהוא ספק שמא אמר אמת באמרו שהן מעושרין או אמר שקר ומה שאמר לא אמר אלא כדי שיתקבצו עליהן לוקחין, וכל זה כשהמוכר עם הארץ עכ"ל ז"ל. ובחבורו הביא חילוק דאיתא בירושלמי באם רוב העם מכניסין לבתים מעשרין ודאי, ואם רוב העם מכניסין לשוק אין מתקנין אלא דמאי שמא עישר ואחר כך הביא לשוק ע"כ.
ובירושלמי אמר שמואל דמתניתין ר"מ היא דסבירא ליה במתניתין דסוף פרק יש בכור דמתנה אינה כמכר, ור' יוסי אמר דדברי הכל היא מתניתין דלענין מעשר מתנה אינה כמכר לכולי עלמא דתרומה ומעשר בזמן הזה מדרבנן ורבנן הקלו בכי האי גוונא:
לא יאכלו מהן עראי: פירוש אפילו עראי, דחיישינן כיון דאמר להם כן הוי כמי שאמר להן לא תאכלו מהם כאן דטבולים הם שכבר ראו פני הבית אלא לכו לבתיכם ושם תאכלו ואין אוכלין מהן עראי:
אינם מתקנין אלא דמאי: דשמא כיון דידע דיכניסום לבתים יבוא ויעשר עליהם דקסבר שיסמכו עליו, וניחא ליה לעם הארץ זה שיהא לו עם החבר נחת רוח ומעשר עם הארץ על החבר דסובר שסומך עליו, הילכך חבר מפריש המעשרות והן שלו אלא תרומת מעשר נותנה לכהן ומעשר שני מוליכו לירושלים כדין דמאי:
בפירוש ר"ע ז"ל אוכלים ופטורים דאימור לא ראו פני הבית. כתב ה"ר יהוסף ז"ל, בירושלמי מפרש דמיירי במקום שרוב בני אדם מכניסין לבתיהם, ונראה לי דעל כן מותרין הן לאכול כי לעיל תנן אבל המוליך לביתו אוכל מהם עד שהוא מגיע לביתו, ונראה לי עוד דבמוליך לשוק אסור לאכול דהא כבר הוקבעו למעשרות כשלקט כל צרכו כדתנן לעיל וקאמר בירושלמי דבמוליך לשוק אינן מתקנין אלא דמאי כי אין עם הארץ חשוד למכור טבל גמור עכ"ל ז"ל:
היו יושבין בשער או בחנות וכו': פירוש אנשים אחרים זולת בעל השער או בעל החנות ומי שהיה עובר בשוק אמר להם טלו וכו', ולפיכך בעל השער ובעל החנות חייבין לעשר שנמצא כאומר להם טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם כבתיהם כך מתבאר שם פ"ה. וגם ה"ר יהוסף ז"ל פירש וזה לשונו, ואמר טלו וכו' פירוש אותו שמעביר התאנים בשוק אמר כן, כך נראה לי לפרש עכ"ל ז"ל. עוד כתב, ובעל השער ובעל החנות חייבין פירוש דסתם שער וחנות כלים שבתוכן שמורים הם ע"כ:
ר' יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו: דהיינו מקום שיושב בו למכור בחנות ובשער נמי ישנה מקום ישיבתו שיושב בו לראות הרבים:
המעלה פירות מן הגליל: ספרים אחרים מגליל, כך כתב ה"ר יהוסף ז"ל. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל המעלה פירותיו שליקט משדהו בגליל כדי למכרן ביהודה, ואמרינן לעיל בפרקא קמא דמוליך לשוק דנטבלו הפירות מיד משום שמא ימצא לקוחות מיד, וגזור רבנן שלא יאכל המוכר אטו לוקח שמא יחזור בו למכרן וקיימא לן דמקח טובל, והכא כיון דאין דעתו למכרן אלא ביהודה או בירושלים אף על פי שהוא נכנס בהן לבתים ולחצרות בדרך לא הוטבלו ויכול לאכול מהן עראי. וכתב ר"י ז"ל והוא כשלקטן משעה ראשונה להוליכן למכרן ביהודה או בירושלים ואם אינו מוכרן שם מחזירן לביתו ובזה התנאי לקטן ואפילו לן בדרך או שבת אינם נטבלין ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה, דהא לעיל תנן דמוליך למכור אסור לאכול מהם משלקט כל צרכו, אלא מיירי שיש לו שדה בגליל וביתו ביהודה או שקנה בגליל במחובר לקרקע או שעולה לירושלים לרגל ע"כ:
עוד בפירוש ר"ע ז"ל אם קודם שהגיע ליהודה נמלך וכו'. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין הלשון משמע כן, אלא פירושו שחוזר מירושלים לביתו ולוקח מירושלים עמו פירות להוליך לביתו וצריך עיון ע"כ:
וכן ביהודה: צריך להגיה וכן בחזרה. ופירש הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן בחזרה אם היה לו שדה ביהודה ואחר שמכר פירות גליל שם אסף פירותיו מן השדה שביהודה והוליכן לגליל כשחוזר לביתו כיון דמגמתו היא לגליל לא הוטבלו, וקא משמע לן דלא גזרינן כיון שזה היה הולך ליהודה וחוזר לגליל מיחזי שהחליף סחורתו פירות בפירות והוה ליה מקח, קא משמע לן דלא גזרינן:
ר"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה: מפרש בירושלמי אם נמלך בדעתו לשבות ולנוח במקום אחד לילה ויום באיזה יום שיהיה הוטבלו דכשהוא שובת לילה ויום שמא יזדמנו לו שם לקוחות, והכי תני לה בתוספתא בהדיא ר"מ אומר עד שיגיע למקום השביתה ואפילו שבת ביום השני חייב לעשר, פירוש דאילו הגיע השבת נטבלו דהא שבת קובעת למעשר אפילו בדבר שאינו מיוחד לשבת, ואם מייחדו לשבת נטבל ונקבע למעשר אף על פי שלא הגיע שבת כדתנן לקמן פ"ד:
והרוכלים המחזרין: ספרים אחרים הרוכלין והמחזרין, כן כתב ה"ר יהוסף ז"ל:
עד שהם מגיעין למקים הלינה: מפרש בירושלמי דמקום הלינה היינו ביתו, כגון אילין דכפר חנניא דאינון נפקין ומסבבין ארבעה וחמישה כפרים ובאין וישינים בבתיהם:
ר' יהורה אומר הבית הראשון הוא ביתו: פירוש הבית הראשון שבעיר אף על פי שלא לן שם קובע למעשר וכו', כך הגיה החכם הר"ס אוחנא ז"ל. פירש ר"ע ז"ל שכן הוא גם כן בפירוש הר"ש ז"ל:
פירות שתרמן: ביום טוב פרק המביא מוכח דמכל שכן דשבת דחשיבא אכילתה דקבעה בשלא נגמרה מלאכתם אליבא דר' אליעזר, וגם הלל סבירא ליה בשבת כר' אליעזר דקבעה אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
וחכמים מתירין: דקסברי דאין תרומה טובלת יותר משער הבית, וכי היכי דאין שער הבית טובל אלא בנגמרה מלאכתו כך תרומה אינה טובלת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו:
חוץ מכלכלת תאנים: שאין בדעתו לעשותם גרוגרות וכיון דהשתא כמות שהן נגמרה מלאכתן נינהו חשיבא תרומתן תרומה להטביל, ונקט כלכלת תאנים לאשמועינן דאפילו אם נמלך אחר כך לעשותם גרוגרות אפילו הכי כיון דבשעה שתרמן לא היה בדעתו כך ונגמרה מלאכתן הוו תו לא פקע. ובירושלמי מוקי פלוגתייהו כגון בתמרים שתרמן והוא עתיד לדורסן או בגרוגרות והוא עתיד לדושן בחבית כדי שיעשו כמין דבילה, ר' אליעזר סבר תרומה טובלתן כפירות שנגמרה מלאכתן כיון דאוכלין אותן בלא דריסה ובלא דישה, ורבנן סברי אין תרומה טובלתן כפירות שלא נגמרה מלאכתן דאכתי לענין מעשרות לא נגמרה מלאכתן חשיבי:
בפירוש ר"ע ז"ל וחכמים מתירין דסברי אין תרומה טובלת אלא אם כן תרם מתוך הכלכלה. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש זה אינו נראה, אלא הענין הוא שחכמים אינם פוטרין אלא בדבר שהוא חסר מלאכה בעצמו של פרי כגון תאנים למוקצה וענבים לגת אז הן פטורין אף על פי שתרמן, אבל כלכלת תאנים שהמירוח שלה משיחפה שאינו מלאכה בגוף התאנים אמרינן שהתרומה קובעת, כן יש בירושלמי, והפירוש של זה המפרש אינו נזכר כלל במשנה עכ"ל ז"ל:
כלכלת תאנים שתרמה ר"ש מתיר: ירושלמי א"ר אלעזר לאו דוקא כלכלה של תאנים דהוא הדין כלכלה של כל דבר, דכלכלה מוכחת עליהן שאין בדעתו לעשותם גרוגרות דאין דרך להניחן בה אלא לאכילה, ואפילו פירות דאין דרך לשנותם נמי פליג ר"ש כגון שקדים וכיוצא בהן:
ואם צירף חייב: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נראה לי שר' יהודה סובר בכל אלה שמותר ליקח אחת בימינו ואחת בשמאלו וכו', וצריך עיון וכן בכל מקום עכ"ל ז"ל:
והיו תאנים: יש ספרים והיו תאניה:
ולא הופרש ממנה וכו': פירוש ואף על פי שלשם היה בעל הגן לוקטם כי לא היו מניחים שום אדם לעלות על האילנות בעבור הורדים ה"ר יהוסף ז"ל. וגנת ורדים זו שהיתה בירושלם מפני שהיתה מימות נביאים הראשונים הניחוה דהא קיימא לן דאין מקיימין בירושלם אילנות, וכדאיתא בסוף פרק מרובה עשרה דברים נאמרו בירושלם חדא מינייהו אין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנת ורדים שהיו בירושלם מימות נביאים הראשונים, ופירש רש"י ז"ל גנת ורדים כך שמה והיא היתה צריכה לקטרת, והיינו כפת הירדן על שם שדרך הורד ליגדל על שפת הירדן ע"כ:
בעשרים תאנים שאבור לי: גרסינן כמו בסיפא, וכן הוא בירושלמי וגם ברמב"ם פ"ה, ומכל מקום אי גרסינן עשר לאו לענין דינא נקט עשר אלא דאורחא דמילתא כשהקונה בורר קונה ביוקר מעט יותר מן המנהג, כך נראה לפי דעתי:
פורט: כמו פורד בדלי"ת:
סופת: גרסינן, וכן הוא בערוך, וכן בעבודה זרה ספת לה צואה, ולשון סוף הוא, הר"ש שירילי"ו ז"ל. אבל ה"ר שמשון ז"ל נראה דגריס כופף ואוכל *הערה 1: , שפירש כלומר כופף עץ שהאבטיח מחובר בו עד שהוא מגיע האבטיח לתוך פיו ונושך ואוכל שאם היה תולשו היה מתחייב, ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דר' טרפון ור' עקיבא לקמן בפרק ב' גבי גפן שהיא נטועה בחצר:
בפירוש ר"ע ז"ל פורט בעוד הרמון במחובר. נראה דנקט לפרש מחובר גבי רמון לרבותא אף על גב שהוא טורח גדול במחובר יותר מן האבטיח ומן האשכול, ומטעם זה גם כן נקט ה"ר שמשון ז"ל בפירושו רמון ואבטיח ששניהם יש טורח בהם במחובר, וכל שכן אשכול דאין בו טורח כלל:
בשני אשכולות אלו: כאן אומר בשני אשכולות ולעיל אמר באשכול, כי בכאן בא לומר שאפילו שנים פטורים ולעיל אמר שאפילו אחד אסור ליטול את כולו, ה"ר יהוסף ז"ל. ועיין במה שכתבתי שם פרק ג' סימן ט' בענין זה בשם הר"ש שירילי"ו ז"ל:
א"ל על מנת שאוכל תאנים: בירושלמי פריך אמאי תנא הכא על מנת אפילו שלא על מנת נמי דכיון דזכתה לו תורה מה צריך תנאי, ומשני דלרבותיה נקטינן דאפילו אמר לו על מנת דהוי מקח אפילו הכי אחת אחת שרי, וסתם לן תנא כר' יהודה:
שאוכל אני ובני ביתי: צריך למחוק מלת ביתי. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שיש ספרים דגרסי אני ובני עמי:
או שיאכל בני בשכרי: ראיתי מוגה משכרי, ולפי מה שפירשו התוספות בפרק הפועלים דף צ"ב נראה דלא יתכן שהם ז"ל כתבו בשכרי היינו תחתי ע"כ, וגם רש"י ז"ל פירש בשכרי בשכר שקצצת לי ע"כ, ומכל מקום ודאי שהכל לפי השכר אם שכרו מרובה ודאי שאי אפשר שיאכל בנו כנגד כל שכרו:
הוא אוכל ופטור: ואף על גב דאתני לא דמי למקח שהתורה זכתה לו ודמי לבעל הקרקע, וכתיב כנפשך כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:
בשעת הקציעה אוכל ופטור: לפי שהוא תלוש ולא נגמרה מלאכתו:
ולאחר הקציעה אוכל וחייב: ואפילו באחת צריך לעשר, ובסוף פירקין פליג עלה ר' יהודה:
שאינו אוכל מן התורה חייב: צריך למחוק מלה זו של חייב, וגם מלות שאינו אוכל מן התורה אית דלא גרסי להו:
זה הכלל האוכל מן התורה פטור: ואפילו קצץ:
ושאינו אוכל מן התורה חייב: אם קצץ להם מזונות:
בלופסין: מין תאנים חשובין, ובנות שבע מין תאנים משובחים הר"ש שירילי"ו ז"ל. ובנדרים פרק הנודר מן המבושל (נדרים דף נ') גרסינן בבלופסין ומפרש מין תאנים דעבדי מינייהו לפדא. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל והא מתניתין לדין פועלים תני לה אגב ע"כ. ובירושלמי פריך אמאי איצטריך מתניתין הא תנינן בהשוכר את הפועלים היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים וכו' ותני עלה היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר, ומשני לא צריכא שהיו שתיהן ביחור אחד כגון לבסים ובנות שבע מורכבים ביחור אחד דאפילו הכי גזור דלא ליתי למיכל בשני אילנות. וזה לשון ה"ר יהוסף ז"ל לא יאכל בבנות שבע, פירוש אף על פי שנתן לו בעל השדה רשות אסור משום מעשרות כשהוא מצרף שנים יחד, כן נראה לי ע"כ:
המחליף פירות: והיינו מקח:
זה לקצות: לייבשן ולעשותן קציעות דהיינו לא נגמרה ולא זו אף זו קתני, הר"ש שירילי"ו ז"ל:
זה לאכול וזה לאכול: שזה נוטל מזה תאנים וזה מזה, וכן אם זה נוטל מזה תאנים לקצות וזה מזה לקצות והוי כמקח וחייב. ויש גורסין זה לוכל וזה לוכל והוא כמו לאכול אלא שהוא לשון ירושלמי:
בפירוש ר"ע ז"ל ואני אוכל בקציעות שלך וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבר זה מגומגם כי לקצות אינו משמע לאכול בקציעות ע"כ. נראה לי דהכי פירושו דמתניתין המחליף עם חבירו שאמר לו קח אתה מתאנים שלי ואני אקח את שלך זה לאכול וזה לאכול, כלומר ששניהם רוצים לאכלם בלי קציעה או ששניהם רוצין להניחם לעשות מהם קציעות או זה לקצות וזה לאכול חייב וכו' עכ"ל ז"ל:
הערות
[עריכה]- הערה 1: הגה"ה: ואני מכל מקום סופף בשני פיפין וכן בפירקין דלקמן סימן ט', וכתב ה"ר יהוסף ז"ל שכן הוא ברוב הספרים ע"כ. וכתב עוד באשכול שאבור לי מגרגר פירוש כיון שהוא עצמו נוטלן מן האילן, ונראה לי דר' טרפון דלקמן פרק שלישי חולק גם בכאן וסובר שנוטל כל האשכול, וצריך עיון ע"כ.