ברטנורא על מעשרות ב

משנה מעשרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

היה עובר בשוק - עם הארץ החשוד על המעשרות:

אוכלין ופטורים - דאימור לא ראו פני הבית ולא הוקבעו למעשר . ואע"ג דמכר קובע למעשר האי מתנה יהיב להו ומתנה אינה קובעת:

מתקנים ודאי - שהנותן לא עישר דסבר הוא שיאכלו בשוק ולא בעי עשורי, וכיון דהכניסום לבית הוקבעו. ודוקא שנתן להם דבר מועט שראוי לאכלו בשוק, אבל אם נתן דבר מרובה, או שהיה המקבל אדם שאין דרכו לאכול בשוק, או הדבר הניתן אינו נאכל כך כמות שהוא, בכל אלו הוי כאומר הכניסו לבתיכם, ואסור לאכול מהם עראי דמסתמא כבר הוקבעו למעשר:

אין מתק נים א, לא דמאי - ונותן תרומת מעשר לכהן, ומעשר ראשון ועני נוטל לעצמו:

(ב)

ואמר טלו לכם תאנים - בעל השער או בעל החנות אמר כן :

ובעל השער ובעל החנות חייבין - דביתו של אדם טובל לו, אבל לא לאחרים:

ורבי יהודה פוטר - משום דשער וחנות אדם בוש לאכול בתוכו. וחצר דקובעת למעשר היא כל שאין אדם בוש. לאכול בתוכה :

עד שיחזיר פניו - במקום שיושב ומוכר הוא בוש לאכול בלא חזרת פנים אבל במקום שאינו יושב ומוכר אינו בוש, וקיימא לן מקום שהוא בוש פטור מקום שאינו בוש חייב, ואין הלכה כרבי יהודה:

(ג)

המעלה פירות מן הגליל ליקט פירות בגליל כדי למכרן ביהודה לא הוקבעו למעשר אפילו לן בדרך, עד שיגיע ליהודה שדעתו למכרם שם: וכן בחזרה - אם קודם שהגיע ליהודה נמלך להחזירן לגליל, אוכל מהן עראי בדרך עד שיגיע לגליל:

ער שהוא מגיע למקום השביתה - למקום שהוא רוצה לנוח שם בשבת, ומיד כשיגיע שם הוקבעו פירותיו למעשר אע"פ שעדיין לא הגיעה שבת . ואין הלכה כר"מ:

והרוכלין המחזרין בעיירות - למכור בשמים ותמרוקי הנשים ומוליכין עמהם פירות, אוכלים מהן עראי עד שיגיעו למקום הלינה, וכשמגיע. ם שם הוקבעו הכירות למעשר. ר' יהודה אומר בית ראשון. שבעיר שהוא לן שם, קובע למעשר ואפילו הוא לן בקצה האחר של העיר, לפי שאדם רוצה לפנות כליו בבית ראשון שהוא פוגע כדי ללון שם. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ד)

עד שלא נגמרה מלאכתן - שלא הגיע גרנן למעשר. כל פרי ופרי, כפי מה שמפורש לעיל:

ר' אליעזר אוסר לאכול מהן עראי - עד שיפריש כל מעשרותיהן, דתרומה טובלת:

וחכמים מתירים - דסברי אין תרומה טובלת אלא א"כ תרם מתוך הכלכלה:

כלכלת תאנים שתרמה - עד שלא הגיע גרנן למעשרות:

ר' שמעון מתיר - אפילו תרם מתוך הכלכלה:

וחכמים אוסרים - והלכה כחכמים דתרומה קובעת למעשר כשתרם מתוך הכלכלה, ולאחר שתרם אסור לאכול עראי מאותה כלכלה עד שיפריש כל המעשרות:

(ה)

עד שיעשר - דמקח טובל:

ואם צירף - שלקח בעל הגינה ב' כאחת ונתן לו חייב. אבל בזמן שהקונה ליקט ואכל מודה רבי מאיר דאוכל אחת אחת:

אמר רבי יהודה מעשה בגנת ורדין וכו' - והתם בעל הגינה היה מלקט, שלא היו מניחים ליכנס שם אדם מפני הורדים, ואעפ"כ לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם. והלכה כרבי יהודה:

(ו)

שאבור - שאברור ואבחר:

בורר ואוכל - תולש אחת אחת ואוכל אבל אם תלש וצירף שתים חייב:

מגרגר - מלקט גרגיר גרגיר ואוכל:

פורט - בעוד הרמון במחובר פורט ממנו גרגיר גרגיר ואוכל:

ובאבטיח סופת ואוכל - גרסינן, כלומר חותך חתיכות דקות ואוכל:

(ז)

לקצות בתאנים - לעשות קציעות. יש מפרשים לשטחן ליבש, וי"מ לחתכן במקצועות שרגילים לחתוך בהם התאנים:

ואמר לו ע"מ שאוכל תאנים - ולא היה צריך לתנאי זה דבלאו הכי אוכל בדין תורה דכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו', ובפועל הכתוב מדבר, הלכך לא הוי כמקח ואינו קובע למעשר:

ע"מ שאוכל אני ובני - אכילת בנו הוי מקח וקובע:

ולאחר הקציעה - שגמר כבר פעולתו, אינו אוכל בדין תורה ובא לאכול מכח התנאי והוי כמקח:

האוכל מן התורה פטור - ובפרק השוכר את הפועלים [דף פז] מפרש אלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש עד שלא נגמרה מלאכתו:

(ח)

בלבסים - מין ממיני התאנים הרעים:

בבנות שבע - מין של תאנים לבנים וטובים:

לא יאכל בבנות שבע - דכתיב (דברים כג) כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים, מה תלמוד לומר ואכלת ענבים וכי לא ידענו שאין בכרם אלא ענבים, מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים:

אבל מונע את עצמו - פועל רשאי להיות מונע את עצמו שלא לאכול בשעה שעושה ברעות עד שמגיע ליפות, ואוכל מן היפות מה שהיה לו לאכול ברעות:

זה לאכול וזה לאכול - אכול אתה בתאנים שלי ואני אוכל בשלך:

זה לקצות וזה לקצות - אכול אתה בקציעות שלי השטוחות ליבש או החתוכות במקצועות ואני אוכל בקציעות שלך:

זה לאכול וזה לקצות - אכול אתה בתאנים הלחים שלי ואני אוכל בקציעות שלך, בכל אלו הוי מקח וקובע למעשרות:

המחליף לאכול חייב, לקצות פטור - דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, הלכך קציעות הללו שלא נגמרה מלאכתן אין המקח קובע בהן. והלכה כר"י :