עיקר תוי"ט על מעשרות ב
משנה מעשרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דאלו ראו פני הבית ע"י בעל הבית והוקבעו למעשר טביל להו ואסורים לכל אדם:
(ב) (על המשנה) לבתיכם. דוקא לבתיכם דאלו לביתי אין בית אחר טובל כדלקמן. תוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) וצ"ל שהפירות מונחים בשוק דא, לו הפירות המה ג"כ בשער או בחנות. א"כ טבולים והוקבעו למעשר ואסורין גם לאחרים וה"ה דהוה מצי, למתני היו יושבים בבית אלא שדרך המוכר פירות לישב בשער או בחנות:
(ד) (על הברטנורא) דברי ר' נחמיה נ: מ"ה פ"ג: ובירושלמי ר"י ור"נ אמרו דבר אחד:
(ה) (על הברטנורא) דאלו הגיע השבת טבלו אע"פ שלא יחדם לצורך השבת. ירושלמי:
(ו) (על המשנה) הראשון. כלומר כיון שהגיע לבית הראשון שבעיר נטבלו הפיו ות אעפ"י שלא לן שם. הר"ש:
(ז) (על המשנה) וחכמים אומרים. טעמייהו דסברי דכשכונסין תאנים בכלכלה יש שמניחין אותן כך והוה גמר מלאכה. אע"ג דלאו כ"ע עבדי הכי אלא מחליקים אותם כדאיתא ס"פ דלעיל. תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) בגמרא פ"ז דב"מ אסמכינן אקרא כי קבצם כעמיר גרנה (מיכה ד') ופירש"' אין גורן בלא קרוץ ואין קבוץ פחות משתים:
(ט) (על המשנה) ואוכל. פירוש בעודו במחובר כמ"ש הר"מ. שלא יכרות האשכול כולו כדי שלא יתחייב במעשרות שהרי לא קנה אלא הנתלש. מה שאין כן בסיפא דאמ' אלו במחובר קנה ותנן ברפ"ה דהקונה במחובר לא נקבע למעשר:
(י) (על המשנה) במחובר ונעשה כבעל הגינה דתנן לעיל דאוכל מהן עראי ועוד תנן במחובר לקרקע פטור. הר"ש:
(יא) (על המשנה) בני בשכרי. פירש"י במס' בבא מציעא דף צב בשכר שקצצת לי. והתוספ' מפרשים בשכרי היינו תחתי. וחייב אפילו על מה שהיה אוכל האב. לא בלבד מה שיאכל הוא יותר מן האב משום דמחזי כמקח:
(יב) (על המשנה) אוכל וחייב. סתמא דלא כר' יהודה דסוף פרקין שסובר דכל מקח דלקצות פטור (ובס' ת"ח מוכיח מלשון הר"מ דלקצות דר' יהודה אינו דמי לדהכא דרוצה לאכול מיד והוה אצלו דבר הגמור) ועיין עוד אח"ז:
(יג) (על המשנה) בלבסים. מתניתין כשבלבסים ותאנים מורכבים ביתור אחד. ואפילו הכי לא יאכל דאי לא תימא הכי הא תנינא בב"מ (דצ"א) כו' היה עושה ביחור זה לא יאכל ביחור אחר. הר"ש בשם הירושלמי:
(יד) (על הברטנורא) וטעמא דמתני' דלעיל סתמא ואח"כ מחלוקת דהכא ובכי הא לית הלכתא כסתם כו' ומיהו נ"ל דאף לר"י עד כאן לא פטר בלקצות אלא כשאוכל אחת אחת ולא צירף שתים דצירוף קובע למקח כדלעיל מ"ה. תוי"ט: