משנה מעשרות ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) היה עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין לפיכך אם הכניסו לבתיהם מתקנין ודאי טלו לכם והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי לפיכך אם הכניסו לבתיהם אינן מתקנין אלא דמאי.

(ב) היו יושבין בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין רבי יהודה פוטר עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו.

(ג) המעלה פירות מן הגליל ליהודה או עולה לירושלים אוכל מהן עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזרה רבי מאיר אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה הרוכלין המחזרין בעיירות אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה רבי יהודה אומר בית הראשון הוא ביתו.

(ד) פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן רבי אליעזר אוסר מלאכל מהן עראי וחכמים מתירין חוץ מכלכלת תאנים כלכלת תאנים שתרמה רבי שמעון מתיר וחכמים אוסרין.

(ה) האומר לחברו הא לך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב אמר רבי יהודה מעשה בגינת ורדים שהייתה בירושלים והיו תאניה נמכרות משלש ומארבע באיסר ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם.

(ו) האומר לחברו הא לך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי בורר ואוכל באשכל שאבור לי מגרגר ואוכל ברימון שאבור לי פורט ואוכל באבטיח שאבור לי סופת ואוכל אבל אם אמר בעשרים תאנים אלו בשני אשכלות אלו בשני רימונים אלו בשני אבטיחים אלו אוכל כדרכו ופטור מפני שקנה במחובר לקרקע.

(ז) השוכר את הפועל לקצות עימו בתאנים אמר לו על מנת שאוכל תאנים הוא אוכל ופטור על מנת שאוכל אני ובני או על מנת שיאכל בני משכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה בשעת הקציעה אוכל ופטור ולאחר הקציעה אוכל וחייב שאינו אוכל מן התורה זה הכלל כל האוכל מן התורה פטור ושאינו אוכל מן התורה חייב.

(ח) היה עושה בלבסין לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסין אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל המחליף עם חברו זה לאכל וזה לאכל זה לקצות וזה לקצות זה לאכל וזה לקצות חייב רבי יהודה אומר המחליף לאכל חייב ולקצות פטור.

הדף הראשי של משנה מעשרות ב