משנה מעשרות ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) היה עובר בשוק, ואמר:

"טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
לפיכך אם הכניסו לבתיהם - מתקנין ודאי.
"טלו לכם והכניסו לבתיכם" - לא יאכלו מהן עראי.
לפיכך אם הכניסו לבתיהם - אינן מתקנין אלא דמאי.


(ב) היו יושבין בשער או בחנות, ואמר:

"טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.
ובעל השער, ובעל החנות - חייבין.
רבי יהודה - פוטר,
עד שיחזיר את פניו,
או עד שישנה מקום ישיבתו.


(ג) המעלה פירות מן הגליל ליהודה,

או עולה לירושלים -
אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.
וכן - בחזרה.
רבי מאיר אומר:
עד שהוא מגיע למקום השביתה.
הרוכלין המחזרין בעיירות -
אוכלין - עד שהן מגיעין למקום הלינה.
רבי יהודה אומר:
בית הראשון - הוא ביתו.


(ד) פירות שתרמן, עד שלא נגמרה מלאכתן -

רבי אליעזר - אוסר, מלאכל מהן עראי.
וחכמים - מתירין, חוץ מכלכלת תאנים.
כלכלת תאנים, שתרמה -
רבי שמעון - מתיר.
וחכמים - אוסרין.


(ה) האומר לחברו:

"הא לך איסר זה, ותן לי בו, חמש תאנים" -
לא יאכל - עד שיעשר,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
אוכל אחת, אחת - ופטור,
ואם צירף - חייב.
אמר רבי יהודה:
מעשה בגינת ורדים, שהיתה בירושלים,
והיו תאניה נמכרות, משלש, ומארבע - באיסר,
ולא הופרש ממנה תרומה, ומעשר - מעולם.


(ו) האומר לחברו:

"הא לך איסר זה,
בעשרים תאנים, שאבור לי" - בורר, ואוכל.
"באשכול, שאבור לי" - מגרגר, ואוכל.
"ברימון, שאבור לי" - פורט, ואוכל.
"באבטיח, שאבור לי" - סופת, ואוכל.
אבל אם אמר:
"בעשרים תאנים אלו",
"בשני אשכולות אלו",
"בשני רימונים אלו",
"בשני אבטיחים אלו" -
אוכל כדרכו - ופטור,
מפני שקנה במחובר לקרקע.


(ז) השוכר את הפועל,

לקצות עימו בתאנים, אמר לו:
"על מנת שאוכל תאנים" - הוא אוכל, ופטור.
"על מנת שאוכל, אני ובני",
או "על מנת שיאכל בני, משכרי" -
הוא אוכל - ופטור,
ובנו אוכל - וחייב.
"על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה" -
בשעת הקציעה - אוכל, ופטור.
ולאחר הקציעה - אוכל, וחייב,
שאינו אוכל מן התורה.
זה הכלל -
כל האוכל מן התורה - פטור.
ושאינו אוכל מן התורה - חייב.


(ח) היה עושה,

בלבסין - לא יאכל בבנות שבע.
בבנות שבע - לא יאכל בלבסין.
אבל מונע הוא את עצמו -
עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.
המחליף עם חברו,
זה לאכל, וזה לאכל,
זה לקצות, וזה לקצות,
זה לאכל, וזה לקצות - חייב.
רבי יהודה אומר:
המחליף לאכל - חייב.
ולקצות - פטור.


הדף הראשי של משנה מעשרות ב