משנה מעשרות ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) היה עובר בשוק, ואמר:

"טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.

לפיכך אם הכניסו לבתיהם - מתקנין ודאי.

"טלו לכם והכניסו לבתיכם" - לא יאכלו מהן עראי.

לפיכך אם הכניסו לבתיהם - אינן מתקנין אלא דמאי.

(ב) היו יושבין בשער או בחנות, ואמר:

"טלו לכם תאנים" - אוכלין, ופטורין.

ובעל השער, ובעל החנות - חייבין.

רבי יהודה - פוטר,

עד שיחזיר את פניו,

או עד שישנה מקום ישיבתו.

(ג) המעלה פירות מן הגליל ליהודה,

או עולה לירושלים -

אוכל מהן - עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך.

וכן - בחזרה.

רבי מאיר אומר:

עד שהוא מגיע למקום השביתה.

הרוכלין המחזרין בעיירות -

אוכלין - עד שהן מגיעין למקום הלינה.

רבי יהודה אומר:

בית הראשון - הוא ביתו.

(ד) פירות שתרמן, עד שלא נגמרה מלאכתן -

רבי אליעזר - אוסר, מלאכל מהן עראי.

וחכמים - מתירין, חוץ מכלכלת תאנים.

כלכלת תאנים, שתרמה -

רבי שמעון - מתיר.

וחכמים - אוסרין.

(ה) האומר לחברו:

"הא לך איסר זה, ותן לי בו, חמש תאנים" -

לא יאכל - עד שיעשר,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

אוכל אחת, אחת - ופטור,

ואם צירף - חייב.

אמר רבי יהודה:

מעשה בגינת ורדים, שהיתה בירושלים,

והיו תאניה נמכרות, משלש, ומארבע - באיסר,

ולא הופרש ממנה תרומה, ומעשר - מעולם.

(ו) האומר לחברו:

"הא לך איסר זה,

בעשרים תאנים, שאבור לי" - בורר, ואוכל.

"באשכול, שאבור לי" - מגרגר, ואוכל.

"ברימון, שאבור לי" - פורט, ואוכל.

"באבטיח, שאבור לי" - סופת, ואוכל.

אבל אם אמר:

"בעשרים תאנים אלו",

"בשני אשכולות אלו",

"בשני רימונים אלו",

"בשני אבטיחים אלו" -

אוכל כדרכו - ופטור,

מפני שקנה במחובר לקרקע.

(ז) השוכר את הפועל,

לקצות עימו בתאנים, אמר לו:

"על מנת שאוכל תאנים" - הוא אוכל, ופטור.

"על מנת שאוכל, אני ובני",

או "על מנת שיאכל בני, משכרי" -

הוא אוכל - ופטור,

ובנו אוכל - וחייב.

"על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה" -

בשעת הקציעה - אוכל, ופטור.

ולאחר הקציעה - אוכל, וחייב,

שאינו אוכל מן התורה.

זה הכלל -

כל האוכל מן התורה - פטור.

ושאינו אוכל מן התורה - חייב.

(ח) היה עושה,

בלבסין - לא יאכל בבנות שבע.

בבנות שבע - לא יאכל בלבסין.

אבל מונע הוא את עצמו -

עד שהוא מגיע למקום היפות - ואוכל.

המחליף עם חברו,

זה לאכל, וזה לאכל,

זה לקצות, וזה לקצות,

זה לאכל, וזה לקצות - חייב.

רבי יהודה אומר:

המחליף לאכל - חייב.

ולקצות - פטור.

הדף הראשי של משנה מעשרות ב

משנה מעשרות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב