משנה מנחות יא ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יא · משנה ז | >>
שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב.
על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין.
ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד.
ארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין.
וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכים.
המכניסים עומדים בצפון, ופניהם לדרום.
המוציאין עומדים בדרום, ופניהם לצפון.
אלו מושכין ואלו מניחין, וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר (שמות כה), לפני תמיד.
רבי יוסי אומר, אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין, אף זו היתה תמיד.
יצאו ונתנו על השלחן של זהב שהיה באולם, הקטירו הבזיכין, והחלות מתחלקות לכהנים.
חל יום הכפורים להיות בשבת, החלות מתחלקות לערב.
חל להיות ערב שבתכו, שעיר של יום הכפורים כז נאכל לערב, הבבליים כח אוכלין אותו כשהוא חיל, מפני שדעתן יפה.
שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים,
- עַל פֶּתַח הַבַּיִת,
- אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ,
- וְאֶחָד שֶׁל זָהָב.
- עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ,
- וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ,
- שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין;
- וְאֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים,
- שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד.
- וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ,
- אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים נִכְנָסִין,
- שְׁנַיִם – בְּיָדָם שְׁנֵי סְדָרִים,
- וּשְׁנַיִם – בְּיָדָם שְׁנֵי בָּזִיכִין;
- וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם,
- שְׁנַיִם – לִטֹּל שְׁנֵי סְדָרִים,
- וּשְׁנַיִם – לִטֹּל שְׁנֵי בָּזִיכִים.
- הַמַּכְנִיסִים עוֹמְדִים בַּצָּפוֹן, וּפְנֵיהֶם לַדָּרוֹם;
- הַמּוֹצִיאִין עוֹמְדִים בַּדָּרוֹם, וּפְנֵיהֶם לַצָּפוֹן;
- אֵלּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין,
- וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה כְּנֶגֶד טִפְחוֹ שֶׁל זֶה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ל):
- "לְפָנַי תָּמִיד".
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ אֵלּוּ נוֹטְלִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין,
- אַף זוֹ הָיְתָה תָּמִיד.
- יָצְאוּ וְנָתְנוּ עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל זָהָב שֶׁהָיָה בָּאוּלָם.
- הִקְטִירוּ הַבָּזִיכִין,
- וְהַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לַכֹּהֲנִים.
- חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
- הַחַלּוֹת מִתְחַלְּקוֹת לָעָרֶב.
- חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת,
- שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נֶאֱכָל לָעֶרֶב;
- הַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי,
- מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה:
שני שולחנות היו באולם - מבפנים על פתח הבית,
- אחד של שיש, ואחד של זהב.
- על של שיש - נותנין לחם הפנים בכניסתו,
- ועל של זהב - ביציאתו,
- שמעלין בקודש - ולא מורידין.
- ואחד של זהב מבפנים - שעליו לחם הפנים תמיד.
- ארבעה כהנים נכנסין -
- שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין,
- וארבעה מקדימין לפניהם -
- שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שני בזיכין.
- הנכנסין - עומדין בצפון, ופניהם לדרום,
- והיוצאין - עומדין בדרום, ופניהם לצפון.
- אלו מושכין - ואלו מניחין,
- וטפחו של זה - לתוך טפחו של זה,
- שנאמר: "לפני תמיד" (שמות כה ל).
- רבי יוסי אומר:
- אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין - אף זו היתה תמיד.
- יצאו - ונתנום על שולחן של זהב שהיה באולם,
- הקטירו הבזיכין,
- והחלות - מתחלקות לכהנים.
- חל יום הכיפורים להיות בשבת - החלות מתחלקות לערב.
- חל להיות ערב שבת - שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב.
- הבבליין אוכלין אותו כשהוא חי - מפני שדעתן יפה.
- ארבעה כהנים נכנסין -
כבר ידעת שסדור הלחם יהיה ביום השבת שנאמר "ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן"(ויקרא כד, ח) וגו'. ויום השבת יאכל אם לא ימנע הצום. ומחלקים לחם הפנים בין משמרה הנכנסת ומשמרה היוצאת כמו שבארנו בסוף סוכה.
וכשתעיין כל קרבנות יום הכפורים לא תמצא בהן מה שיאכל זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ, וכבר נתבאר בחמישי מזבחים שהחטאת תאכל ליום ולילה עד חצות. ואם חל יום הכפורים בששי בשבת אי אפשר לאכול שעיר חטאת ליל שבת מבושל, לפי שאין מותר לבשלו לא ביום הכפורים ולא ביום השבת.
ואמר שהבבליים היו אוכלין אותו חי בלי בשול, מפני שאיסטומכתם חזקה, זהו מה שאמר מפני שדעתן יפה.
וזה דוחה טענת מי שכופר ומאמין שיום הכיפור לא היה מעולם לא ביום ששי ולא ביום ראשון, אף על פי שכל מה שאמר מזה במשנה הוא על דרך התנאי, שאם חל כבר אמרה המשנה הלכה למעשה שבבליים היו אוכלים חי, ולפיכך אין ראוי להיות בכאן מחלוקת, ואי אפשר גם כן לומר שזה העניין שלא נהיה כמוהו. והרבה דברים יש בתלמוד שמחזיקים זה. וסוף העניין מסור בראיה בזמן שיש שם בית דין כמו שבארנו בראש השנה. ודע זה:
על פתח הבית - אצל פתח ההיכל בכניסתו. ולא היו מניחים שם אלא להראות שמעלין בקודש, דעכשיו מניחין על של שיש ומיד נושאן להיכל ומסדרן כג על של זהב של משה:
ועל של זהב ביציאתו - עד שיוקטרו בזיכים, כדקתני לקמן במתניתין:
המכניסים עומדים בצפון - דהכי עדיף טפי דאותן שמסדרים העבודה יהיו בצפון כד:
אלו מושכין - ועד שלא יגביהו מן השלחן אלו מניחין:
אפילו אלו נוטלין - ואלו עצמן מניחין אחר שנטלו:
אף זו היתה תמיד - דסבר ר' יוסי דאין תמיד אלא שלא ילין שלחן לילה אחד בלא לחם:
והחלות מתחלקות לכהנים - משמר היוצא חולק עם משמר הנכנס כה:
חל יום הכיפורים להיות בשבת - שדין לחם הפנים לאכלו באותו שבת שנוטלים אותו מעל השלחן, ועכשיו אין יכולים לאכלו מפני התענית:
החלות מתחלקות לערב - ואין ממתינים לחלקו למחר מפני שנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק:
השעיר - של מוסף שהוא חטאת ונאכל לכהנים:
נאכל לערב - בלילי שבת. שזמנו ליום ולילה עד חצות. ואע"פ שאין יכולים לבשלו בשבת ולא ביום הכיפורים:
הבבליים - כהנים שעלו מבבל. ובגמרא מפרש דלא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו. ועל שם ששונאים כט תלמידי חכמים שבארץ ישראלי את הבבליים, קראו לאלכסנדריים שעושים מעשה רעבתנות בבליים:
היו אוכלין אותו חי - כשחל יום הכיפורים להיות בערב שבת:
מפני שדעתן יפה - ואינן קצים לאכול הבשר כשהוא חי:
על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו. פי' הר"ב להראות שמעלין בקדש דעכשיו מניחין על של שיש ומיד נושאן להיכל כו' וכן לשון רש"י. ואכתי תקשה למה של שיש ולא של כסף. דודאי דמכסף לזהב הוה נמי מעלין בקדש. שכן פירש הר"ב במשנה ד' פ"ו דשקלים. דאין מורידין מזהב לכסף. הלכך הנכון כמ"ש הר"ב שם ואחר שנאפה הניחהו על של שיש עד שיסדרהו והשתא עשאו של שיש שלא יתעפש. כיון ששהה זמן רב וכמ"ש שם בס"ד. ושוב מצאתי כך בגמרא דתמיד פ"ד. דאמרינן אמתני' דהני שלחנות מכדי אין עניות במקום עשירות אמאי עבדי דשיש [ניעבדו דכסף] עבדו דזהב. אמר רב חיננא בשם ר' *)אסי ור' אסי בשם ר' שמואל בר רב יצחק. מפני שהוא מרתיח. וא"ת השתא מ"ט קאמרינן במתניתין שמעלין בקדש ל"ק דאסיפא קאי דלהכי הוה של זהב לפי שמעלין ואין מורידין. וכ"פ הר"ב שם בשקלים:
המכניסים עומדים בצפון. כתב הר"ב דהכי עדיף טפי וכו'. מסיים רש"י דקדושת צפון חמירא. כלומר דקדשי קדשים שחיטתן בצפון:
רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלים וכו'. וכוותיה סתם לן תנא בסוף פ"ב דמגילה. כמ"ש שם. ואפ"ה פסק הרמב"ם בפ"ה מתמידין כת"ק ונ"ל משום דהכא עיקר דמלתא והתם אגב גררא. וכיון דהכא עיקר דמלתא אית לן למפסק כת"ק דהכא:
והחלות מתחלקות לכהנים. פי' הר"ב משמר היוצא חולק עם משמר הנכנס. כלומר שוה בשוה כת"ק דסוף מס' סוכה:
חל להיות ע"ש. וא"ת דהא פרישית במשנה ה' פ"ה דסוכה דכי מקלע יה"כ סמוך לשבת דחינן ליה. ואיכא למימר דמתני' אחרים היא. דס"ל דאין כאן דחייה כלל וכדמשנינן התם בגמרא [דף נ"ד] אמתניתין דספט"ו דשבת דחלבי שבת קריבין ביה"כ. וכמ"ש שם. אלא דקשיא אמאי לא מייתי נמי גמ' [שם] הך דהכא. וראיתי להרמב"ם שכתב בפירושו דמתני' דהכא וז"ל וזה דוחה טענת מי שכופר ומאמין שי"כ לא היה מעולם לא ביום הששי ולא ביום ראשון. אע"פ [שיוכל לתרץ] [שכל] מה שאמר מזה במשנה על דרך התנאי שאם חל [הוא] כבר אמרה המשנה הלכה [למעשה] שבבליים היו אוכלים חי. ולפיכך אין ראוי להיות בכאן מחלוקת. וא"א ג"כ לומר שזה הענין שלא נהיה כמוהו והרבה דברים יש בגמרא שמחזיקים זה. וסוף הענין מסור בראיה בזמן שיש שם ב"ד כמו שביארנו בראש השנה ודע זה עכ"ל. ודבריו אלו מחזיקים הקושיא יותר דכיון דהכא ממעשה רב ליכא למימר דע"פ מחלוקת שנויה וגם א"א לדחותה. א"כ כ"ש דכי פריך גמרא. ומי דחינן לה והא תנן חלבי שבת קריבין ביה"כ כו' דה"ל לפרוך ממתני' דהכא דליכא לדחויה מהלכה ולשנויי אחרים היא כדשני אמתני' דחלבים. ומה שנראה מדברי הרמב"ם בחבורו הל' קידוש החדש ספ"ז שאלו הדחיות נאמרו כשקובעים ע"פ. החשבון לא ע"פ הראייה. אלא שלפעמים יקרה ג"כ בזמן שקובעים ע"פ הראיה שיצטרך לקבוע ע"פ החשבון כשיקרה שלא תראה הירח מפני כמה סבות. כמ"ש שם פי"ח. והזכרתי זה בר"ה פ"ב משנה ו' שאז עושין ג"כ דחיות הללו שטעמי הדחיות מצד החשבון הם לפי דעת הרמב"ם. ונמצא עכשיו דכשמקדשין על פי הראייה והיא נראית דאין דחייה כלל והיא היא משנתינו וקשיא איפכא מאי פריך גמרא ממתני' דחלבים דהא בקידוש ע"פ הראייה ונראית אין דחיה כלל וכדמתני' דהכא. וצ"ע. ועיין עוד בסוף פירקין:
שעיר של יה"כ. שכשתעיין כל קרבנות יה"כ לא תמצא בהן מה שיאכל. זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ. הרמב"ם:
נאכל לערב הבבליים אוכלים אותו. ה"ק נאכל לערב ומי הם האוכלים וכו':
הבבליים אוכלים אותו כו'. כתב הר"ב כהנים כו'. ובגמרא מפרש דלא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו וע"ש ששונאים ת"ח שבארץ ישראל את הבבליים כו'. כדאשכחן בפ"ק דיומא [דף ט']. דאמר א"ל ר"ש בן לקיש לר"א באלקא דישראל סנינא לכו. לפי שלא עלו בימי עזרא. ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיים. אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר. לפי שהרגילו עצמם כמו כן לאוכלם חיים אף בכל השנים דמחזי כרעבתנותא. תוספות:
אוכלין אותו כשהוא חי. ואין בו משום דם האברים שהוא בל"ת ולוקין עליו. כמ"ש הר"ב רפ"ה דכריתות. דהתם בגמ' [דף כ"ב] מוקמינן לה דוקא בדפריש. ולפיכך שרי אף בלא מליחה כמ"ש התו' פ"ק דחולין דף י"ד. ואפי' להרמב"ם דבפ"ו מהמ"א אוסרו בלא מליחה יפה יפה. הכא אין איסור במליחה ביה"כ. ולא מיבעיא לדידיה שהוא פוסק כמ"ד אין עבוד באוכלים. כמ"ש בשמו במשנה ב' פי"ד דשבת אלא אף לרש"י והר"ב. דוקא לאורחא. אבל לביתיה לא. כמ"ש שם. ואע"ג דהתוס' פ"ז דשבת דף ע"ה. כתבו דמדרבנן אסור למלוח. אפילו למ"ד אין עבוד באוכלין. הכא בקדשים לא גזרו משום שבות כדאיתא בסוף עירובין דאין שבות במקדש. וכ"ש כשא"א לאכלו אלא ע"י כך ולא יתקיים מצות אכילתן ויבואו לבית הפסול:
(כג) (על הברטנורא) ואכתי תקשה למה של שיש ולא של כסף. הלכך הנכון כמ"ש הר"ב בשקלים דאחר שנאפה הניחוהו על של שיש עד שיסדרוהו והשתא עשו של שיש שלא יתעפש כיון ששהה זמן רב:
(כד) (על הברטנורא) דקדושת צפון חמירא דקדשי קדשים שחיטתן בצפון:
(כה) (על הברטנורא) כלומר שוה בשוה:
(כו) (על המשנה) ע"ש. צ"ע אמאי לא מייתי למשנה זו בגמרא [סוכה דף נ"ד] ולומר דאתיא כאחרים:
(כז) (על המשנה) שעיר כו'. וכשתעיין כל קרבנות יום הכיפורים לא תמצא בהן מה שיאכל זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ. הר"מ:
(כח) (על המשנה) הבבליים כו'. ה"ק, נאכל לערב, ומי הם האוכלים כו':
(כט) (על הברטנורא) לפי שלא עלו בימי עזרא. גמרא. ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיים, אע"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר, לפי שהרגילו עצמם כמו כן אף בכל השנים דמחזי כרעבתנותא. תוספ':
(ל) (על המשנה) חי. ואין בו משום דם האברים שהוא בלא תעשה ולוקין עליו, דבכריתות דף כ"ב מוקמינן לה דוקא בדפריש, ולפיכך שרי אף בלא מליחה. ועתוי"ט:
שני שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב: ברוב ספרים גרסינן של שיש וכן מוכח במסכת שקלים פ' המתחיל שלשה עשר דתנן י"ג שלחנות היו במקדש ח' של שיש בבית המטבחים ושנים במערבו של כבש אחד של שיש ואחד של כסף ושנים באולם אחד של כסף ואחד של זהב מתוס' ז"ל והביאוה הם ז"ל למתני' בפ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) כאשר כתבתי שם בסי' ט'. ועיין במ"ש בפ' ששי דשקלים סי' ד'. וכן ביד שם בהלכות בית הבחירה פ"ג כתוב ג"כ אחד של שיש וכו': בפי' רעז"ל על פתח הבית אצל פתח ההיכל בכניסתם ולא היו מניחים שם אלא להראות שמעלין בקדש וכו'. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל במתני'. ובברייתא אשר בגמרא קודם מתניתין פי' בכניסתו כשמגיעין לפתח מניחין אותו עליו ועומדין לפוש ע"כ:
שמעלין בקדש וכו': ספ"ד דהלכות כלי המקדש ושאר המשנה פ"ה דהלכות תמידין ומוספים סימן ג' ד' ה' וברפ"א דהלכות עבודת יום הכפורים:
ד' כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים של לחם המערכת ושנים בידם וכו': כך צ"ל. ואיתה בפר"א דמילה דף קל"ג ובפ"ח דמכלתין דף ז':
וד' מקדימין לפניהם: להוציא את הישנים והתם בפ"ק פשטינן ממתני' דקומצין מכלי שע"ג קרקע דאי איתא דאין קומצין ליתני דכהן אחר נכנס להגביה השלחן בשעת סלוק הבזיכין דהא סלוק הבזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה אלא מדלא מגביה ש"מ קומצין מכלי שע"ג קרקע ש"מ:
המכניסין עומדים בצפון: והגיה הר' יהוסף ז"ל הנכנסין וכתב כן מצאתי ונ"ל לפרש דה"ק אותן ארבעה שאמרנו שהיו נכנסין. ע"כ:
ופניהם לדרום: וסתמא כמ"ד שלחנות מזרח ומערב מונחין ורחבן צפון ודרום רש"י ז"ל:
אלו מושכין וכו': ירושלמי רפ"ק דיומא:
וטפחו של זה בצד טפחו של זה: כך צ"ל:
ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין וכו': וכן א"ר יוסי בברייתא אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום:
אף זו היתה תמיד הילכום ונתנום וכו': כך צ"ל ופי' רש"י ז"ל הילכום כמו הוליכום.
חל יום הכפורים וכו': ירושלמי דפסחים פ' מקום שנהגו דף ל"א:
חל להיות ע"ש: תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס"ו):
הבבליים: כהנים שעלו מבבל ירושלמי פ' בתרא דמסכת פאה ובפ"ג דמסכת עירובין ובגמרא מפרש ר' יוסי בברייתא דלאו בבליים היו וכו' כדמפרש רעז"ל ואמר לו ר' יהודה שמשפחתו היתה מבבל תנוח דעתך. שהנחת דעתי:
יכין
על פתח הבית: באולם אצל פתח ההיכל:
על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו: אחר שנאפו וקודם שיסדרום על השולחן. נותנן על של שיש. כדי שיתקררו מחום הטבעי של האפייה. ולא יתעפשו:
ועל של זהב ביציאתו: כשיסלקום מהשולחן שבפנים בשבת. מניחן על השולחן זהב שבאולם. עד שיקטירו הבזיכין:
שמעלין בקדש ולא מורידין: ולהכי מדהיו מונחים על של זהב בפנים. אינו בדין שיניחנו אח"כ על של שיש או של כסף:
ארבעה כהנים נכנסין: בכל שבת:
המכניסים עומדים בצפון: מפני שההכנסה היא עבודה. להכי מן הראוי שיהיו המכניסין בצד צפון. שחשוב טפי. לשחיטת קדשי קדשים:
אלו מושכין: הלחם מהשולחן מעט מעט. ובתוך כך ואלו וכו':
ואלו מניחין: מערכת הלחם החדשה מעט מעט על השולחן:
לפני תמיד: לכן לא יסלקו המערכה. הישנה. עד שיונחו שם מיד אל יד המערכה החדשה:
אף זו היתה תמיד: דתמיד. ר"ל שלא ילין השולחן ליל ח' בלי לחם. וקיי"ל כת"ק:
הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים: בין משמר היוצא והנכנס שוה בשוה:
חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב: שלחה"פ נאכלין רק ביום סלוקן ובלילה שלאחריו:
שעיר של יום הכפורים: של מוסף יו"כ שהוא חטאת:
הבבליים: כהנים שעלו לרגל מבבל:
אוכלין אותו: בערב:
כשהוא חי: מדאסור לבשלו בשבת:
מפני שדעתן יפה: ואינן קצין מלאכול בשר חי. ושרי אחר שהדיחו הבשר ונקרו חוטי הדם. אף שלא מלחוהו [כי"ד סי' ס"ז ב'].:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת