רש"י על הש"ס/מנחות/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צד א (עריכה)

מתני' בחייו ובשחוטין - בכבשי עצרת:

ובדבר שאיו בו רוח חיים - לחם ומנחות:

מה שאין כן בסמיכה - דאין נוהגין בשחוטין ואין נוהג אלא בדבר שיש בו רוח חיים:

גמ' שיכול - שיהא האחד סומך לכל החבירים והלא דין הוא וכו':

בחוברין - בחבירין:

נתמעטה בחוברין - שאין כולם צריכין להניף אלא אחד מניף על יד כולם:

ותתרבי תנופה בחוברין - שיהא כולם צריכין להניף:

תנופה שנתרבית בשחוטין - בין בשלמי צבור בין בשלמי יחיד:

קא הוי חציצה - דכי מניף זה ידו ע"י חבירו הויא ידו חוצצת בין יד חבירו לזבח:

ליניף - חד והדר ליניף חבריה:

תנופה - אחת כתיב אבל בסמיכה לא כתיב סמיכה בהדיא אלא וסמך סתם [יכול] לסמוך והדר לסמוך:

והעלהו - לכהן גדול:

הושיט הראשון - מאותן י"ב שעסוקים בתמיד וסומך עליהם כהן גדול וזורקן על האישים ונשמט השני והלך לו ובא חבירו שלישי ומושיט לראשון והראשון לכהן גדול:

משום יקרא דכהן גדול - שיהא נראה כמו שהקריב הוא את כולן היה סומך עליהן ולא שתהא סמיכתם נוהגת בשחוטין מן התורה:

רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

חיים ושחוטין - [מפרש בפ' כל] המנחות באות מצה:

בדבר שיש בו רוח חיים - כגון קרבן בהמה:

בדבר שאין בו רוח חיים - כגון לחמי תודה ונסכים:

גמ' כל בעלי קרבן לסמיכה - כל החוברין סומכין:

נתמעטה בחוברין - [שאחד] מניף כדמפרש משום דלא אפשר [משום] דהויא חציצה בין יד של זה לקרבן ואי קשיא הא אמרינן כהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף והוי ידו חציצה לא אקפיד משום דעיקר תנופה בבעלים כדכתיב על כפי הנזיר:

בזמן שכה"ג רוצה להקטיר - הקרבן דברשותו הוא דאמר במס' יומא כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב:

והעלהו - מסעייהו לעלות: והושיט הראש והרגל דהן קרבין ראשון בתמיד כדאמרינן במס' יומא:

וסומך עליהו - כה"ג וזורקן על המערכה:

הושיט השני - די"ג כהנים [היו עסוקין] בתמיד:

שתי הידים - קרבין אחר הראש והרגל והשני מושיט לראשון דרך כבוד הוא בכך שיהא אחד מושיט מכולם ונותן לו ומדקתני והושיט לו הראשון וסומך עליהם אלמא יש סמיכה בשחוטין: הא לאו סמיכה גמורה היא אלא משום יקרא דכה"ג שתהא הקטרתו מעולה משאר הקטרת:

(ע"כ מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל) -

פרק אחד עשר - שתי הלחם

שתי הלחם:

דפוס - פורמ"א בלע"ז ובגמ' מפרש היאך עשוי:

וכשהוא רודה - מן התנור:

נותנן בדפוס - כדי שלא יתקלקלו וישברו:

גמ' החלה האחת - בלחם הפנים כתיב:

ושמת אותם - שימה ראשונה שאתה עושה מהם דהיינו בתנור תהא בלשון אותם דמשמע שהיה נותן שתים בשני דפוסין יחד בתנור:

ועדיין היא בצק - נותנה בדפוס שהדפוס עשוי כמין תיבה פרוצה ולמר כמין ספינה רוקדת כדפליגי לקמן ומתקן הבצק בתוך הדפוס שיהא עשוי כעין הדפוס שהלחם היה לו דפנות ותוך:

וכמין דפוס היה לה בתנור - והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם:

וליהדרה - לאחר שרדה לדפוס קמא שתקנה בו:

נפחה - וצריכה דפוס גדול מן הראשון:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צד ב (עריכה)

כמין תיבה פרוצה - שניטל כיסויה ושתי דופנותיה זו כנגד זו כך הלחם היו לו ב' דפנות ושוליים רחבים כזה:

כמין ספינה רוקדת - קווי"ש ואין לה שוליים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע כזה וב' ראשיה חדין והולכין וגבוהין למעלה ואין נוגעין במים ולהכי קרי לה רוקדת שמרקדת והולכת מהר:

היינו דיתבי בזיכין - של לבונה בתוך לחם העליון כדכתיב (ויקרא כד) על המערכת לבונה זכה דהואיל והשוליים רחבים היו יושבים הבזיכין עליהם יפה:

אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי יתבי בזיכין - הא אין לו שוליים:

מקום הוה עביד להו - בעובי אחד הדפנות היה מתקן להן בית מושב:

בשלמא למ"ד כמין תיבה פרוצה - היו הדפנות:

היינו דיתבי קנים - דקתני מתניתין כ"ח קנים היו שם שהיה נותן ג' קנים של זהב על הלחם הראשון [האחד] ראשו של קנה על דופן זה וראשו (של) אחר על דופן זה ועל הקנים היה מושיב לחם אחר עד שהם שש חלות זו על זו ומבדילין הקנים בין חלה לחבירתה כדי שלא יתעפשו:

אלא למאן דאמר כספינה רוקדת היכי יתבי קנים - והלא ראשן חדים ואין יכול לישב שם אלא קנה אחד באמצעיתו:

מורשא עביד להו - אצל הראש מכאן ומכאן ומדביק מעט בצק לקבל את הקנים:

בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה - שהיו הדפנות זקופות בשוה היינו דסמיכי סניפין ללחם דקתני' מתני' ארבעה סניפין היו שם מפוצלין בראשיהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה שהלחם מונח ארכו לרוחבו של שולחן וקופל למעלה מיכן ומיכן מה שאורך הלחם יתר על רוחב השולחן והן הן דופני הלחם ולמאן דאמר כמין תיבה פרוצה כפול שהדפנות זקופות בשוה:

היינו דסמכי שני סניפין - שקורין פירק"ש העומדים בקרקע ארוכות וגבוהות עד לחם העליון סומכין הלחם שלא ישברו דופנותיו ולהכי מפוצלין בראשיהם פיצולין הרבה כזה שראשי הקנים שעל כל לחם ולחם מונחין על אותם פיצולין:

אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת - עשויין הדפנות בשיפוע היכי סמכי סניפין ללחם והלא אין הסניפין נוגעין אלא מעט בראשו של לחם ואין יכול לסמוך שאר דופנותיו שלא ישבר:

דעגיל להו מיעגל - אין הסניפין עומדין זקופין אלא עשויים כחצי מעגל שקורין צירקל"א כזה ואותו עיגול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם וראש הסניף סומך לראש הלחם מיעגל צירקל"א כדקרינן חוני המעגל על שם עוגה (תענית דף יט.):

היינו דבעינן סניפין - שאין שולי הלחם רחבים ואינו יושב:

אגב יוקרא דלחם - שזה מונח על זה מכבידו:

תלח - נשבר כמו תילחי תילחי (חולין דף נג:):

סניפין על גבי שלחן מונחים - ודעגיל להו כדאמרן:

אלא למ"ד כמין תיבה פרוצה - והוו הדפנות שוות וזקופות תו לא מצו סניפין למיתב על השלחן:

הלחם מעמיד את הסניפין - ששיפועו של לחם מונח על קיפולו של סניף כדאמר דעגיל מיעגל והסניף מעמיד הלחם שלא יפול:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צה א (עריכה)

כמין כוורת היה לה בתנור - וזה הדפוס שהוא נאפה בו מרובע והיינו כמין תיבה פרוצה שיש לה שוליים רחבים ומרובעים:

אימא ופיה דומה כו' - השוליים עשויין כספינה:

כמין דוקרנין - כמין קנים הדוקרנין קנים שיש בהן ענפים הרבה דהוו מפוצלין:

נפסל במסעות - כשנוסעין ישראל במדבר ומפרקים המשכן ונושאים השלחן עם הלחם כדכתיב (במדבר ד) ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת מי נפסל לחם ביוצא או לא:

בחנייתו נפסל ביוצא - אם יוצא חוץ לקלעים כדכתיב והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש (ויקרא כד):

ולחם התמיד עליו יהיה - אלמא בקדושתיה קאי:

ממקומו - של שולחן:

במסודר - על השלחן:

[במסולק] - שעדיין לא הגיע זמן לסלק את זה עד שנסעו ומ"מ בתוך מחנה הלוים הוא שנושאין אותן עמהן עם המשכן ודגלי מחנה ישראל סביב להם:

כי לא מפיק ליה - מעזרה והשתא נמי לא אפקיה ממחנה לויה:

לדגלים - להורות איזה דגל יסע ראשון ואיזה אמצעי ואיזה אחרון:

סילוק מסעות - שהפרוכת נגללות:

קדשים נפסלים ביוצא - שאין להם קלעים ואעפ"כ המחנה קדוש וזבין ומצורעין משתלחין חוץ ממחיצתן מצורע חוץ למחנה ישראל והיו מהלכים בסוף מחנה כדאמר בברכות (דף נד.) את והב בסופה וזבין חוץ למחנה לויה:

אי אהל מועד דווקא הוא - אע"ג דהוגללו הפרוכת כדקתני לעיל: ה"ג אפילו קדשים נמי לא ליפסלו ביוצא ואי אהל מועד לאו דוקא הוא אפילו לחם הפנים נמי ליפסול:

אלא כי אתא רבין אמר - אהל מועד לאו דווקא דלדגלים הוא דאתא ומר דמכשיר במסודר דכתיב לחם תמיד עליו יהיה ומר דפסיל במסולק:

ש"מ - מדקתני קדשים נפסלים משום פסול יוצא:

יש סילוק מסעות בלילה - שאם היה נעלה הענן בלילה היו נוסעים מיד ולא היו ממתינין עד הבקר:

אימת מידלו - קלעים:

בלילה לא מצו עקרי - דכתיב יומם ברישא והדר לילה קמ"ל:

ורמינהי - דקתני וזבין ומצורעין משתלחין:

בפסח הבא בטומאה - כגון שרוב ציבור טמאים כדאמר (פסחים דף סו:) איש נדחה לפסח שני ולא ציבור וטומאת מת הותרה להם כדכתיב (במדבר ט) טמא נפש אבל לא זיבה וצרעת

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צה ב (עריכה)

ורבי אליעזר דמיקל התם מיקל הכא דהשתא נמי אין טמאי מתים משתלחים חוץ למחנה שלהם דטמא מת אינו אסור אלא בעזרה בלבד ועכשיו כשהוגלל פרוכת אין מחיצה לטמאי מתים להשתלח דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו וכדאמר בפסחים (דף סז.) ובלבד שלא יכנס למחנה שכינה דהיינו עזרה והא רבנן דאמרו אע"פ שטמאי מתים אין משתלחין זבים ומצורעים משתלחין:

מתני' לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים - מפרש בגמ':

ואינן דוחות את השבת - אפייתן:

וכשרות בבית פאגי - בכל ירושלים דקא סבר אפייתן נמי בחוץ:

גמ' אלמא מדת יבש - כגון עשרון שנמדדו בו:

נתקדשו - ואי נפקי מיפסלא ביוצא:

הקשה - בתירוץ זה:

אדם קשה - חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל:

איפסלו בלינה - דכל המנחות משנתקדשו בכלי נפסלים והאי כיון דאיקדיש מאתמול בתנור איפסיל בלינה קודם שיסדרנו על השולחן:

במקום זריזים - ולא בעזרה ממש אלא בחוץ יאפוהו כהנים זריזים שלא יחמיץ:

ושניהם - רבי יהודה ורבי שמעון:

בחול - בערב שבת אשכחינהו דוד לכהנים דאקפו ליה:

דרך חול קא אפיתו - כלומר בחול קאפיתו ליה בתמיה:

אף כי היום יקדש בכלי - התנור ואיפסיל ליה למחר בלינה אלמא תנור מקדש ודוחה שבת:

מידי תנור מקדש - דיראים אתם שלא יפסל בלינה ואף כי היום יקדש בכלי בתמיה קאמר להו וכי היום יקדש בתנור:

דנפקא ליה ממעילה - דכיון שסילקו (בו) מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מיבעיא הך שכבר נסתלק אפילו זה אם היום יקדש בכלי שסידרתם על השלחן הבו ליה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צו א (עריכה)

מסוכן הוא - שאחזו בולמוס ותנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכפורים ביומא בפרק בתרא (דף פג.):

בגמ' פליגי - מר גמיר ליה מרביה דתנור מקדש ומר גמיר דלא מקדש:

דיקא נמי - דבגמרא פליגי ולא בקראי מדנקט האי לישנא לעולם הוי רגיל לומר כו':

מתני' חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים - ולדברי הכל אותו חצי עשרון שהיה חולק בו עשרונו של כהן גדול נמשח והאי דלא משחו עשרון שלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו דפעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים:

ושא"א - אפייתן אי אפשר לעשות מאתמול ולא לישה ועריכה דכיון דקדשה בכלי מיפסל בלינה:

מעשה כלי - לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ:

וקרנותיה - שהיה מדביק בצק לכל זוית כעין קרנים ואורך הקרן ד' אצבעות:

שלא תטעה - בין שתי הלחם ללחם הפנים בין בשיעור רוחב בין בשיעור אורך וקרנות:

זד"ד יה"ז - זד"ד שתי הלחם אורכה ז' ורחבה ד' וקרנותיה ד' יה"ז לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה' וקרנותיו ז':

שיהא לו פנים - דפנות. [ל"א] שיהא לו פנים זויות והן הן הקרנות:

ארכו י' ורחבו ה' - כדכתיב אמתים ארכו ואמה רחבו ור' יהודה לטעמיה דאמר אמת כלים באמת בת ה' ונותן אורכו של לחם כנגד רוחבו של שלחן:

וכופל - הלחם:

טפחיים ומחצה - למעלה מיכן ומיכן ובהן הן הקרנות ונמצאו זקופות בשוה לשפת השלחן ולמ"ד כמין ספינה רוקדת הוו הנך דפנות הולכות וזוקפות בשיפוע:

ונמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן - ורחבן מחזיק חצי אורך השלחן וכשהיה סודר האחר אצלו נמצא שלחן כולו מלא:

אורכו י"ב - ר' מאיר לטעמיה דאמר כל האמות היו בבינונית והלחם עשרה דבהא לא פליג:

וטפחיים ריוח באמצע - בין שתי הסדרים דרוחב הלחם אינו אלא ה' ושני הסדרים מחזיקים י' טפחים כאורך השלחן פשו להו טפחיים והם ריוח בין סדר לסדר שתהא רוח מנשבת בהם שלא יתעפשו:

אבא שאול אומר שם - באותו ריוח שבין סדר לסדר בו נותנין בזיכים:

על המערכת - על ממש:

ועליו מטה - הוי אותו על בסמוך:

המפוצלים - לתת ראשי הקנים באותן פיצולין והרבה פיצולין יש בהן למנין הקנים:

כ"ח קנים - בגמרא מפרש כמה קנים ללחם:

לא סידור הקנים - במערכת החדשה ולא נטילתן מעל הישנה דוחה שבת:

שומטן - מבין כל לחם ולחם ומניחן לאורכו של שלחן ולמחר מסדר הלחם ולמוצאי שבת נותן הקנים בין כל לחם ולחם כמשפטן:

כל הכלים - כגון שולחנות אורכן לאורכו של בית ממזרח למערב:

גמ' זו מנין - שהמנחות טעונות כלי:

מה חטאת ואשם טעונין כלי - דכתיב אשר יבשלו ואין בישול בלא כלי ובפנים משתעי קרא דכתיב (יחזקאל מו) לבלתי הוציא אל החיצונות:

ט"ו טפחים - ב' טפחים ומחצה לכל לחם והם שש חלות זו על גב זו נמצא שלחן מקדש כו' ונפקא מינה דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים מקדש ליה ליפסל בלינה:

והאיכא קנים - שבין כל לחם ולחם ואיכא טפי:

משקע להו - פגימות עושה בלחם בעוד שהיה בצק והקנים היו משוקעים בהם ואינו מגביה הלחם:

וקא פריך מאי טעמא - כלומר מכדי קנים מאי טעמא היו בין כל לחם:

משום איעפושי - שיהא אויר בינתים שלא יתעפשו:

סוף סוף - כיון דמשקע להו ליכא אוירא ומיעפש הלחם:

פורתא - שלא יהא משוקע כל כך:

והאיכא בזיכין - קשיא לי אמאי פריך הכי דהא שלחן לא מקדש להו לבזיכין:

והאיכא קרנות - שבולטין ועשויין בראשי הדופן:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צו ב (עריכה)

והאיכא מסגרתו - דגובה טפח דכי מסדר לחם עלה הוי ט"ז טפחים:

למטה היתה - ד' דפין רחבין טפח קבועים על צידיהן ולא על רחבן כגובה ד' רגליו של שלחן לד' רוחות והיה דף השלחן העליון מונח על אותן דפין כעין כסוי כשרוצה נוטלו משם שלא היה קבוע עליהם:

פרקודי מפרקדא - כעין פרקדן שלא היתה זקופה בשוה אלא משופעת ונוטה כלפי חוץ ואין הלחם סדור עליה:

כדתניא - דאיכא למאן דאמר דמסגרתו למטה היתה קבוע ברגלים אבל דף העליון היה חלוק משני צידיו ואין לו בית קיבול:

טבלא המתהפכת - שיכולים להשתמש בצד זו כמו בצד זו שחלקה היא משני צדדיה:

טמאה - כשלחן של מקדש שהיה מקבל טומאה כדמפרש לקמן ואין טבלא כשאר פשוטי [כלי] עץ דרחבה היא בית קיבולה כל פשוטי כלי עץ הראויין למדרס מקבלין טומאה כדמפרש בהדיא בבכורות בפ' על אלו מומין (דף לח.) דפרכינן התם וכלי שטף דלית ליה תוך מדאורייתא מי הוי בר קבולי טומאה והא דומיא דשק בעינן ומשנינן בהנך דחזו למדרסות:

לדברי האומר למעלה היתה - האי דמקבל טומאה משום דאית ליה בית קיבול ואינה מהתהפכת טבלא המתהפכת תיבעי לך:

טהור מכלל שהוא טמא - והא עשוי לנחת שאין מגביהין אותו ואינו דומיא דשק:

ביום הלקחו - הוי חום:

ותיפוק לי - דאפילו אין מגביהין אותו מקבל טומאה:

משום ציפוי - דהוי מתכת ולא איתקש לשק אפילו עשוי לנחת מקבל טומאה:

מי לא תנן - דאזלינן בתר ציפוי:

הדולבקי - פלדשטו"ר של עור ואוכלין עליו:

בשייש - דהוה ליה ציפוי של אבנים וכלי אבנים לא מקבלי טומאה:

שייר אין - דכיון דאישתייר ביה כולי האי דחזי למלאכתן ראשונה מקבל טומאה:

לא שייר לא - אלמא אזלינן בתר ציפוי:

וכי תימא - הא דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד קבוע במסמרות ושלחן של קדש לאו עומד הוא:

והא בעא מיניה כו' - הא דשלחן ודולבקי דאזלינן בתר ציפוי בציפוי עומד או אפילו שאינו עומד:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צז א (עריכה)

לבזבזין - שפה סביב לשולחן והיא מסגרת:

וכי תימא - עצי שיטין דשולחן חשיבי ולא בטלי ולא מקבלי טומאה אגב ציפוי אי לאו דמגביהין אותן:

לא שנו - דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס:

מקצעותיו לו - שהיה מרובע:

שולחנו של אדם מכפר - עליו. דנותן פרוסה לאורחים:

מנא הני מילי - דעבדינן סניפין:

דפוסין - שנערך ונילוש ונאפה בהן כדאמר בריש פירקין:

קשותיו אלו סניפין - מריבוייא דקרא לישנא אחרינא שמקשה הלחם ומחזקו שלא ישבר ולא מפי השמועה:

מנקיות אלו הקנים - שמנקין הלחם מעיפוש:

שמסככין בהן את הלחם - שעל הלחם מסככין הקנים בין חלה לחבירתה:

לא סידור הקנים כו' - ואי ס"ד סידור קנים דאורייתא כדמפקת לעיל:

אמאי לא דחי שבת - דאף על גב דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא דמיחזי כבונה וסותר:

אפשר - דלא דחי עלייהו שבת:

דטעמא מאי - משוי להו לקנים משום עיפוש:

בכי האי שיעורא - ששומטן מערב שבת ערבית ולמחר בחצי היום מסלקו ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי חצי יום לזו וחצי יום לזו לא מיעפשה:

כדתניא - דלמוצאי שבת מסדר קנים ומגביה ראשה של חלה השניה ונותן שלשה קנים על התחתונה אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע וכן על השנית בין לחם ללחם:

ארבעה חלות - אמצעיות לכל סדר צריכות שלשה קנים תחת כל אחת ואחת הרי י"ב קנים והעליונה אין צריך אלא שני קנים לפי שאין משוי עליה שיכבידנה על שלמטה הימנה:

על טהרו של שלחן - ולא מיעפש:

בבינוניות - של ששה טפחים ולקמן מפרש לה אמאי קרי לה בינונית משום דאיכא דבצירא ואיכא דטפיא:

חוץ ממזבח הזהב - שהיה אמה על אמה והקרן של מזבח העולה שהיו לו לארבע פינותיו ארבע אבנים של אמה גובה ואמה על אמה עובי ואותה אמה היתה באמה בת חמש טפחים ולקמן מפרש אי דגובה אי דאורך ורוחב:

היסוד והסובב - של מזבח העולה וכולהו מפרש לקמן:

אמת בנין - כגון חומת הבית ומזבח העולה:

אמת כלים - ארון ושולחן ומזבח הזהב: (אמה וטופח על אותה אמה תהא צריך להוסיף טפח דהוה בת חמש שחסירה טפח מאמה : מדות המזבח. מזבח העולה: באמות אמה אמה וטופח. באמות בינוניות יהא אמה אמה וטפח דאמותיו והן בשל חמש דהויא לה של ששה אמה וטפח באלו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צז ב (עריכה)

וחיק האמה. כלומר באלו אמות אני אומר שיהו בנות חמש:

וחיק האמה - דהיינו יסוד דעלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ולקמן מפרש בהי אמות קאמר אי דגובהה אי דכניסה:

גבולה על שפתה סביב אלו הקרנות - זרת חצי אמה האחד דמאמצעית האבן מודד והויא זרת לכל רוח דהיינו אמה על אמה זרת חצי אמה:

וזה גב המזבח - כלומר ובאמה זו יהא נמי מזבח הזהב:

ר' מאיר סבר זה - מזבח הזהב דהויא כלי יהא באמה בת חמשה והא שאר כלים באמה בת ששה:

קס"ד מיסוד ועד סובב - אותה אמה של גובה היסוד ואותן האמה שבין יסוד וסובב באמה בת חמש מחיק האמה מן היסוד והיסוד בכלל ועד אמה רוחב דהיינו סובב באמה באמה בת חמש:

גובה מזבח העולה כמה הוי עשר אמות - כדאמרינן בזבחים בפ' קדשי קדשים (דף נט:) על המשכן ועל המזבח מה משכן עשר אמות אורך הקרש אף מזבח עשר אמות ומה אני מקיים שלש אמות קומתו משפת סובב עד מקום הקרנות:

שית - דמן הרצפה ועד הסובב בני חמשה חמשה כדקאמר:

מקרנות ועד סובב - מגובה קרנות ועד סובב הוי ד' אמות של ששה ששה שהם כ"ד טפחים דעלה אמה וכנס אמה זהו יסוד ומן היסוד לסובב חמש הרי שש ומן הסובב ועד מקום הקרנות ג' הרי תשעה והקרן אמה הרי עשרה כדקתני לקמן:

כמה בציר - דלא הוי סובב אפלגא דמזבח תלתא טפחים הוי פלגיה דמזבח למטה מן הסובב:

חוגרו - למזבח סביב:

דמים עליונים לתחתונים - חטאת בהמה למעלה מן החוט וחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה וטעמא מפרש בתורת כהנים ובמס' זבחים:

מיצוי - אוחז בית השחיטה ושוחט הוורידין והדם מקלח למרחוק:

למטה מרגליו - מן הסובב:

הא קא יהיב כו' - כיון דפלגיה דמזבח אינו נמוך מן הסובב אלא שלשה טפחים כי עביד אמה למטה מרגליו אפילו באמה בת חמש קא יהיב עליונים שני טפחים למטה מן החוט: אלא כולה עשר אמות דגובה באמה בת ששה וכי קתני באמה בת חמש באמות דכניסה יסוד וסובב ועובי הקרנות קרי כניסה שכונס באורך ורוחב:

בנין המזבח כמה הוי - גובהו דמזבח שיתין פושכי דהא כל אמות הגובה באמה בת ששה ולמטה מרגליו אפילו אמה אחת באמה בת חמש כשרה דהוי טפח למעלה מן החוט:

נמצא שלשים על שלשים - דמכל צד ממעט אמה והיינו ב' באורך ב' ברוחב ל' אמות ושני טפחים הוי:

נמצא בין קרן לקרן עשרים וששה עשרים ושבעה הוו - דהנך שש אמות דאימעיט לא הוו אלא חמש באמת בת שש:

מקום הילוך רגלי הכהנים - אמה סביב לפנים מן הקרנות כשהולכין לסדר המערכה והאברים נמצא כ"ד על כ"ד:

מקום המערכה כ"ה על כ"ה - דהא אמה דהילוך ודאי בת ששה הואי דהא לא כתיב בקרא ומיהו כ"ה מיהא הוו:

והאריאל - המקום המערכה שבאמצע י"ב אמה על י"ב אמה דהיינו כ"ד על כ"ד וקרא ליכא למימר לא דק:

וכי תימא מעיקרא - כשעשו המזבח ל"ב על ל"ב ומדדו מאותן ל"ב שית אמות באמה בת חמש והנך שית לא הוו אלא חמש באמה בת ששה ובצרא לה חדא אמה דהוו להו ל"א אמות הלכך כי עבדת שית אמות דכניסה ג' לכל צד באמה בת חמש דהוי חמש אמות גדולות לא פש להו אלא כ"ו על כ"ו הוי בין קרן לקרן:

אם כן - דמעיקרא לא הוה מזבח אלא ל"א על ל"א רווחא לה עזרה יותר ממה ששנינו:

דתנן כל העזרה - בין חצר והיכל:

היתה קפ"ז על קל"ה - ואם כן הוו ליה בין אולם ולמזבח כ"ג אמות או מקום הדריסה כ"ג:

היכל מאה אמה - עם בית קדשי הקדשים:

י"א אמה (חצר) אחורי הכפורת - וכשהיו ישראל מרובין בעזרה היו נמשכין מהם לשם כדאמרינן ביומא (דף כא.):

אלא חיק האמה בגובהה - אותה אמה שמן הרצפה ועד היסוד באמה בת חמש:

ואמה רוחב רוחב כניסה - כניסה דסובב באמה בת חמש אבל כניסה דיסוד באמה בינוני:

גבולה על שפתה סביב - דגבהו דקרן באמה בת ה':

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צח א (עריכה)

לא שנא הכי ולא שנא הכי - כלומר כניסתן דקרנות אי בעי למימר נמי באמה בת חמש לא איכפת לן כיון דכניסת יסוד באמה בת שש לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ"ו וארבעה טפחים שתים מכניסה דסובב ושתים מכניסה דקרנות וכיון דלא הוי אמה לא חשיב לה:

חמשין ותמניא - דכולן אמותיו היו בנות ו' חוץ משתי אמותיו מן הרצפה ועד היסוד ואמה גובה של קרן:

דיקא נמי - דחיק האמה גובהה ואמה רוחב כניסה מדקרי להאי חיק האמה ולהאי אמה רוחב ושני בדיבוריה:

השולחן ארכו י"ב - שמעינן ליה לר' מאיר דאמר לעיל כל האמות היו בבינוניות אלמא בינונית היינו בת ששה:

ומדקרי ליה בינוניות מכלל דאיכא דנפישא מינה - בתמיה:

שתי אמות - מקלות היו שם שבהן מודדין האמות והן [ארכן] אמה:

בשושן הבירה - חדר אחד היה בנוי על שער המזרחי של עזרה ומצוייר כתבנית שושן הבירה:

של משה - בת ששה:

כדי שיהו אומנין נוטלין בקטנה - שהיה גזבר מתנה עם האומנין כך וכך אמות בנין תבנו לבדק הבית בכך וכך דמים באמה של משה ומחזירין לו למדת אמה גדולה שיתירה עליה אצבע כדי שיוסיפו על תנאם משלהם שלא יפחתו ונמצאו נהנים מן ההקדש יותר ממה שעשו ובאין לידי מעילה:

וחדא לדהבא ולכספא - כשמתנין צורפי זהב לעשות טבלא בת חמש או בת עשר באמה של משה עושין אותה למדת האמה היתרה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה עליה אצבע לפי שאומנות יקרה היא ואין טוב להפסידן כל כך:

צורה - מצויירת:

כדי שידעו - ויראו מהיכן באו ויתנו הודאה למלכות שהוציאם משם:

שתהא אימת מלכות - פרס עליהם ולא ימרדו בהם:

ואילו לדידיה לא אמר ליה - ותרד אלי והשתחוית לי ואע"ג דמסקנא הכי הוה ויקם פרעה לילה:

וירץ לפני אחאב - אליהו לפני אחאב שהיה רוכב על סוסו משום כבודו שאין דרך מלכים ללכת יחידי:

ועלהו לתרופה - גבי מעיין שעתיד לצאת מבית קדשי הקדשים קאי ועל שפת הנחל יעלה מזה ומזה כל (עלה) מאכל והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה ואיידי דאיירי בפלוגתא דרב חסדא ורב יצחק נקט לה הכא וקדריש נוטריקון לתרופה:

להתיר פה שלמעלה - פה אלמים שכל אלם האוכל ממנו נרפא:

פה שלמטה - פה רחם של עקרות:

חזקיה ובר קפרא - מפרשא מילתייהו טפי והיא היא:

ואילו נאמר שתים מערכות שש המערכת - ולא נאמר שתים עשרה:

הייתי אומר שלש של שש - דשתים מערכות הרי תרין שש המערכת הוי מערכת שלישית ובספרים דכתב בהו שלש של שלש הכי משמע אילו לא נאמר שתים עשרה אלא שתים מערכות שש הוי משמע שתים מערכות של שלש ואם תרצה להוסיף שלישית סגי בג' חלות:

לכך נאמר שתים עשרה - דמשמע ותו לא:

ואילו נאמר שתים עשרה - ולא נאמר שתים ושש אלא ונתת אותם מערכות המערכת על השולחן הייתי אומר שלש של ד' ד':

והא בעינן ונתת על המערכת לבונה - וכי יהיב לה על השביעית איכא חציצה: פרוכת מחיצה הוא וקרי ליה על:

(כל הכלים. כגון שלחנות אורכן לאורכן של בית ממזרח למערב): כך היה מונח - מנ"ל מדכך היו בדיו מונחים ממזרח למערב כדאמר בהך ברייתא לקמן מכלל דאורך הארון מצפון לדרום ורוחבו ממזרח למערב דבדים בפותיא דארון קיימי כדאמרינן לקמן:

ובדיו מנלן - דממזרח למערב:

בפרוכת - פרוכת היתה פרוסה בפתח בית קדשי קדשים לצניעות בעלמא ולא משום מחיצה דהא אמה טרקסין הואי במקדש ראשון וכ"ת לוקמה במקדש ב' דהוי פרוכת ליכא למימר דבמקדש שני לא הוה ארון ובדים דיאשיהו גנזו במס' יומא (דף נב:) ועוד דקרא במקדש ראשון כתיב:

דוחקין ובולטין בפרוכת - לפי שהיה הארון כנגד הפתח כדאמרי' במגילה (דף י:) ארון שעשה משה כשמונח בדביר היה לו עשר אמות ריוח ממנו לכותל לכל צד והדביר היה עשרים על עשרים ומקום ארון אינו ממעט בדביר דבנס היה עומד אלמא באמצע הדביר קאי והפתח נמי היה באמצע בכותל מזרחי והיו הבדים בולטין בפרוכת שבפתח:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צח ב (עריכה)

כמין שני דדי אשה - אלמא בדים ממזרח למערב קיימי ראשן אחד למערב וראשן אחד למזרח בתוך הפתח ושמע מינה רוחבו של ארון ממזרח למערב שהיה אורכו של בית:

תרי גברי באמתא ופלגא - אי הוו בדים לאורכו לא היה בין בד לבד אלא אמה ומחצה:

הקהתים שנים נושאי ארון המקדש שנים - והקימו הלוים את המשכן כשהיו רוצים לחנות עד בואם אלו נושאי הארון:

וא"ת - האי מימין ומשמאל דפתח קאמר:

אם כן מצינו חמש שולחנות בדרום - שהפתח היה באמצע ההיכל בכותל מזרחי ונמצאו חמשה שבשמאל דרך כניסה כולם בדרום:

אלא של משה באמצע חמשה מימינו - בדרומו וחמשה משמאלו בצפונו וכולן בצפון ההיכל ולקמן מפרש היכי מנחי:

תני חדא מחצי הבית ולפנים - מונחין כל השולחנות ואין אחד מהן בחצי מן החיצון לצד הפתח:

למר קא חשיב כו' - שההיכל ששים אמה ארכו כדכתיב (מלכים א ו) והבית אשר בנה המלך שלמה לה' וגו' ומאותן ששים היו עשרים בדביר כדכתיב (שם) ולפני הדביר עשרים אמה וגו' וההיכל ארבעים כדכתיב (שם) ארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני והשולחנות יושבים בעשרים אמה של היכל של צד הדביר מאן דתני משליש הבית חשיב כל הששים אמה של דביר ושל היכל ומאן דתני מחצי הבית ולפנים לא חשיב אלא היכל לחודיה:

מזרח ומערב מונחים - השולחנות ראשן אחד למזרח וראשן אחד למערב דהיינו אורכו לאורכו של בית:

מה מנורה מזרח ומערב - השלשה קנים במזרח והשלשה במערב:

מדכתיב בנר מערבי לפני ה' - דכתיב (ויקרא כד) יערוך אותו אהרן וגו' לפני ה' דמשמע אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה' אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי הקדשים אלמא מזרח ומערב מונחים והחיצון של צד מערב קרי ליה נר מערבי דאי בצפון אישתכח דכולהו פי הפתילות שוות למערב:

מה ארון צפון ודרום - אורכו לרוחבו של בית כדאמרינן לעיל וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין:

חוץ מחוץ - מנורה ושולחן שניהם בהיכל:

והכתיב אותו - דמשמע אחד לפני ה' ותו לא:

מצדד להו אצדודי - לעולם צפון ודרום מנחי ואפי' הכי ליכא אלא חד כלפי מערב והיינו אמצעי שפי הפתילה כלפי מערב ושאר הפתילות מצודדות פיהן כלפי האמצעי שג' של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג' של צד דרום מצודדות כלפי צפון:

אל מול פני המנורה - אמצעי עומד על גופה של מנורה והשאר על הקנים ומשמע קרא אותן שעל הקנים מצודדות כלפי אותם של מערב:

מכאן שאמצעי משובח - לגבי שלש שקורין בספר תורה בשני ובחמישי ואמרינן במסכת מגילה (דף כא:) אין פוחתין מעשרה פסוקים וקאמר רבי נתן דאמצעי משובח וקורא ארבעה והשאר ג' ג':

היינו דיתבי י' - עשר שולחנות בעשרים כדאמרן לעיל מחצי הבית ולפנים מונחים וקסלקא דעתך ראשו של זה בצד ראשו של זה קיימי ואיכא למימר אע"ג דאי אפשר שישבו עשר שולחנות של עשרים אמה בעשרים אמה מצומצמות שלא יצאו קצת חוץ לעשרים אמות הפנימיות איכא למימר לא דק כולי האי הא דקתני לעיל מחצי הבית ולפנים:

אלא למאן דאמר צפון ודרום - דהיינו לרוחבו של היכל והלא רוחבו אינו אלא עשרים ועשרה שולחנות של עשרים אמה בעשרים אמה היכי יתבי הא אי אפשר לצמצם שלא יהא ריוח מועט בין שולחן לשולחן:

ותו - אי נמי מצו יתבי נמצא שמילאו את כל רוחב ההיכל וכהנים ביוה"כ היכי עיילי לפני ולפנים אי נמי בכל שבת נכנסין ארבעה כהנים כדקתני במתניתין שנים ליטול שני סדרים הישנים ושנים לסדר שני הסדרים החדשים ועומדים אלו כנגד אלו טפחו של נוטל בצד טפחו של מסדר ואי כל רוחב ההיכל מלא היכי אזלי כהנים הנוטלין באידך גיסא דשולחנות:

ותו מצינו חמשה שולחנות בדרום - וקרא כתיב (שמות כו) על צלע צפון:

ותו שולחן דמשה - דאמרן לעיל באמצע מונח היכי מונח:

ולמאן דאמר נמי מזרח ומערב שולחן דמשה היכא מנח - אישתכח דיתיב הך שלחן כולו בעשרים אמות חיצוניות והשתא מתרץ לכולהו פירכי:

מי סברת בחד דרא הוו יתבי - כולהו עשר ראשה של זו בצד ראשה של זו:

בתרי דרי הוו יתבי - חמשה מינייהו ראשה של זו בצד ראשה של זו ושל משה אצלן לפניהם ולא בשורתן ושורה אחרת של חמשה אצל אותה של משה ולא בשורתה ואותם ה' ראשה של זו בצד ראשה של זו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צט א (עריכה)

למ"ד מזרח ומערב הכי יתבי ולמאן דאמר צפון ודרום יתבי הכי: בשלמא למ"ד צפון ודרום שפיר - דאע"ג דלא אפשר שלא יהא מקצת מן השולחן בדרום דאי אפשר לצמצם שולחנות של עשר אמות בעשר אמות אפ"ה דמאי דטפי טפח לא הוי לא חשיב ליה:

אלא למ"ד מזרח ומערב - הוא האורך והרוחב מצפון לדרום מכדי שורה הצפונית כמה מרוחקת מכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיהו כהנים הנושאים שני סדרים יכולים להלך זה בצד זה כדאמרינן במתני' דשנים היו מסדרין בבת אחת ולהילוך שני בני אדם בעינן שתי אמות ומחצה כדאמרינן לעיל גבי בדי ארון ושלחן רוחב אמה ושתי אמות ומחצה בין שורה צפונית לשלחן של משה ואמה דידיה ושתי אמות ומחצה בינו לשורה דרומית ואמה רוחב השולחנות הרי עשר אמות ומחצה אישתכח דקאכיל פלגא באמתא דדרום. אכל תפס ולמ"ד צפון ודרום ליכא למיפרך הכי דלדידיה הוי רוחבו ממזרח למערב ושורה מערבית משוכה מכותל מערבי שתי אמות ומחצה ואמה רוחב דשולחן ושתי אמות ומחצה בינו ובין השלחן של משה כו':

דמשה בהדייהו הוה יתיב - באמצע ממש דליבעי שתי (אמות) הפרשות של שתי אמות ומחצה:

לא דמידלו ליה ומנח ליה כו' - שלא יהא מונח ביניהם ממש אלא משוך לצד מערב וראשו מכוון כנגד אויר שבין שתי השורות דהשתא ליכא אלא חדא הפרשה:

כתלמיד היושב לפני רבו - נמוך הימנו כך אותם של שלמה נמוכין משל משה דבית המקדש היה משופע ולצד מערב מגביה יותר:

ומיתתי ליה פורתא - מושיבם לצד מזרח במקום נמוך:

את השלחן - לשון יחיד:

על כולן היו מסדרין - פעמים בזה פעמים בזה:

שנים שהיו באולם מבפנים - אצל פתח ההיכל אחד של כסף ואחד של זהב והאי דקרי הכא כסף ובמתניתין שייש משום דשייש לבן ככסף:

בכניסתו - כשמגיעין לפתח מניחין אותו עליו ועומדין לפוש:

ועל של זהב ביציאתו - ושם היה מונח עד שיוקטרו הבזיכין כדקתני מתני':

שמעלין בקודש - כגון בכניסתו מניחו על של כסף וכשמגיע להיכל מסדר על של משה שמצופה זהב הרי עלייה ולא מורידין לכך ביציאתו מניחו על של זהב:

ויקם משה את המשכן וגו' - מדרישיה וסיפיה דקרא בלשון הקמה דאפי' בצחות הלשון לא הורד שמע מיניה אין מורידין ואי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים ש"מ אין מורידין לפיכך לא נתעסקו בו אחרים ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן (שמות מ) דהיינו יריעות שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן:

אשר שברת ושמתם בארון - שישים השברים בארון:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות צט ב (עריכה)

שביטולה של תורה - כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה:

תקפה - שלא יכול להעמיד גירסתו:

רק - מיעוט הוא:

נוצרה בארבעים - צורת הולד לארבעים יום במסכת נדה (דף ל.):

מתני' על פתח הבית - אצל פתח ההיכל בכניסתו ולא היו מניחים אותו שם אלא להראותו שמעלין בקדש דעכשיו מניחו על של שייש ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב של משה ועל של זהב ביציאתו עד שיוקטרו בזיכין כדקתני לקמן:

(מתני') המכניסין עומדין בצפון - דהכי שפיר דאותן מסדרין העבודה יהו בצפון דקדושת צפון חמירא:

ופניהם לדרום - וסתמא כמאן דאמר שולחנות מזרח ומערב מונחין ורוחבן צפון ודרום:

אלו מושכין - ועד שלא יגביהו הן מן השלחן אלו מניחין:

אפילו אלו נוטלין - לעצמן:

ואלו מניחין - אחר שסילקו אף זה היה תמיד כדמפרש טעמא בגמ' דאין תמיד אלא שלא ילין שולחן לילה אחד בלא לחם:

חל יו"כ להיות בשבת - ואין יכולין לאוכלו היום:

החלות מתחלקות לערב - ולא למחר דנפסל בלינה לאחר זמנו שנסתלק:

השעיר - של מוסף שהוא חטאת והוא שעיר הנעשה בחוץ ונאכל לכהנים נאכל לערב בלילי שבתות אע"פ שאין יכולין לבשלו בשבת:

הבבליים - כהנים אוכלין אותו חי כשחל יום הכפורים בערב שבת:

גמ' הישנה - מערכות שעמדו שם בשבת זו:

ילין - בלילה:

מדבריו של רבי יוסי - דאמר משום דעמד הישן שחרית מעט בשלחן והחדש ערבית מעט קרי ליה תמיד שמע מינה אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד וכו':

אסור לאומרו - שלא יאמר בקרית שמע סגי ולא ירגיל בניו לתלמוד תורה:

מצוה לאומרו כו' - דסבר משום קרית שמע נוטל שכר גדול כזה כי אז תצליח את דרכיך אם היה עוסק כל היום כ"ש ששכרו גדול ומרגיל את בניו לתלמוד תורה. ל"א סברי הנך רבנן דמצי פטרי נפשייהו בקרית שמע ויתבי כולי יומא וגרסי שמע מינה שכר גדול יש:

צא ובדוק כו' - דבר שלא יהא בעולם:

ופליגא - הא דר' ישמעאל דאמר חובה ללמוד כל היום:

כל כך חביבין כו' לא ימוש - הבטיחו שלא תשתכח תורתו ממנו:

לא יהיו עליך חובה - כאדם שיש לו חוב ואומר מתי אפרענו ואיפטר כך לא יאמר אדם אשנה פרק אחד ואיפטר שאי אתה רשאי לפטור עצמך מהן: הסתת אדם אינה אלא לרעה כמו (דברים יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו':

ואף הסיתך - הקב"ה ללמוד תורה כדי לינצל מגיהנם:

שפיה צר - ולמה פיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ולא יצא חוץ כדי שידונו רשעים באש ובעשן:

העמיק - הרחיב כיון שבא לעומק מיד מרחיב ובגיהנם משתעי דרישיה דקרא כי ערוך מאתמול תפתה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות ק א (עריכה)

למלך לא הוכנה - לתלמיד שפירש מן התורה לא הוכנה גיהנם שלא יהא נידון בה. מלך קרי לתלמיד חכם דכתיב (משלי ח) בי מלכים ימלוכו:

שמא תאמר זהו שכרה של תורה - שמצלת מגיהנם אבל שכר אחר אין לה:

ומתוך ששונאין חכמי ארץ ישראל את הבבליים - קורין את האלכסנדריים שעושין מנהג רעבתנות על שם בבליים:

אלכסנדריים - של מצרים: משפחת רבי יהודה מבבל היתה לפיכך שמח בדברי ר' יוסי:

מתני' פסול - דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ששה ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אין יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמיפסיל בלינה (הואיל ולן הלחם בלא בזיכין):

משום פיגול - אם הקטירן על מנת לאכול מן הלחם למחר אינו פיגול שלא קרב המתיר כמצותו:

ולא משום נותר - שאין נותר חל על הלחם שהרי אין ראוי לאכילה:

וטמא - האוכלו בטומאת הגוף אינו בכרת כדאמר בהקומץ [רבה] (לעיל דף כה:) הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה וזה לא ניתר לטהורים מעולם דבזיכין הוו מתירין דידיה ולא קרבו כהילכתן:

לאחר שבת - למחר:

יניחנו לשבת הבאה - ויעמוד שבועיים על השולחן דכיון דלא נסדר בשבת אין שולחן מקדשו עד השבת הילכך לא מיפסל בלינה למוצאי שבת:

גמ' זמן השחיטה - אם האיר היום לשחוט את התמיד:

ברקאי - האיר היום כמו (תהלים צז) האירו ברקיו תבל:

מתתיא בן שמואל - היה ממונה על כך כדאמר בשקלים (דף ז:) שהיה ממונה על הפייסות והיינו פייסות שמפייסין כשהאיר היום מי שוחט ומי זורק וכשהוא שואל אם הגיע זמן שחיטה אומר לאותו שעל הגג אמור אם האיר פני כל המזרח והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך היה אומר עד שבחברון ביום הכפורים כדי להזכיר ישיני חברון:

ולמה הוצרכו לכך - לעלות לגג ולראות אם האיר היום:

ודימו - סבורים היו:

והוציאו לבית השריפה - שפסול היה לפי שנשחט בלילה דכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם ביום בעי לזבוח:

והורידו כ"ג כו' - מפרש בסדר יומא בפרק שלישי (דף כט.) היכא קאי:

מיסך רגליו - גדולים שהלך לבית הכסא:

לא זו בלבד - תמיד שנשחט בלילה יוצא לבית השריפה:

אלא אפילו עולת העוף ומנחה - דלאו קרבן חשוב הוא דאין באין בציבור אם נעשו בלילה יצאו לבית השריפה:

מקדשין - וזה שקמץ ונתן קומץ בכלי אע"ג דלילה לאו זמן קידוש הוא מקדש ליה כלי ושוב אי אפשר לערבו בשירים ולחזור ולקמוץ שכבר נתקדש זה לשם קומץ:

כל הקרב ביום - כגון סתם קרבנות:

קדוש ביום - שאם נתנו בכלי שרת ביום כלי שרת מקדשו:

בלילה - כגון מנחת נסכים:

וקומץ קרב ביממא - מביום צוותו:

ליפסל - כגון בלינה ומחוסר כפורים וכגון הכא דתו לא אפשר לאהדורי ונפסל במחוסר זמן:

ליקדוש - מאחד בשבת וכי מטי אידך דחד בשבת ליפסל בלינה למוצאי אחד בשבת שהרי שהה יותר משמנה ימים:

ואבוה דרבי אבא נמי מתני' קאמר - ולאו מדעתיה דנפשיה הילכך ליכא למימר בדותא היא ומבעיא לן לתרוצינהו:

קסבר - תנא דר' אבין לילה אין מחוסר זמן דהלילה הולך אחר היום הילכך מקדש ליה כלי שרת לקומץ דזמנו הוא אלא שאין עבודת לילה כשירה:

[אבל ימים] מחוסר זמן - דימים הוי מחוסר זמן הילכך לחם הנסדר באחד בשבת לא מקדש ליה לאיפסולי דאכתי כמה ימים יש עד זמנו:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מנחות ק ב (עריכה)

כי מטי ליליא דבי שימשי - של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן וליפסול בליל ששי [של שבת שני] בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

בשקדם וסילקו - קודם בין השמשות של שבת ראשונה וסידר למחר:

שלא כמצותו - דסידרו בעודו מחוסר זמן:

נעשה כמי שסידרו הקוף - ואין שולחן מקדשו אפילו בזמנו אבל קומץ כמצותו חשיבא ליה דלילה אין מחוסר זמן:

מתני' לא פחות משני ימים - משנאפו:

לג' - שאפאום בערב שבת שאין אפייתן דוחה לא שבת ולא יו"ט:

לתשעה - לשבת שניה:

נאכלות לעשרה - שנאפה בחמישי בשבת:

שני ימים טובים של ר"ה - קודם לשבת נאפה בארבע ונאכלת לשבת שניה לאחד עשר ואי קשיא י"ב נינהו דהא אין נאכלות עד מוצאי שבת דאותו שבת הוי יום הכפורים הא לא קשיא דלענין אכילת קדשים לילה הולך אחר היום שעבר כדאמר באותו ואת בנו (חולין דף פג.) הילכך מיתקרי י"א:

ואין דוחה - אפייתן:

את יום צום - חל יום הכפורים בערב שבת אין לחם הפנים נאפה בו:

גמ' לדברי האומר - במסכת ביצה (דף יט.) מחלוקת:

שמא ישהא - קרבנות כל השנה שיהא נודר ונודב ולא יקריבם עד הרגל ונמצא מכוין וממתין מלאכה עד המועד ועוד שמא יעבור בבל תאחר:

וליכא שמא ישהא - שהרי אין יכול להקריבם אלא בו ביום:

פרק שנים עשר - המנחות והנסכים

מתני' המנחות והנסכים עד שלא קדשו בכלי - לא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים שצריך לפדותן והדמים קדושים:

והעופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון - שלא נאמר פדיון בקדושת הגוף אלא בבהמה בעלת מום כדמפרש בגמרא:

גמ' ואפילו טהורים נפדין - מנחות ונסכים:

בעל מום איקרי טמא - מפרש לקמן: