מלאכת שלמה על מנחות יא
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א[עריכה]
שתי הלחם: במקרא ובמשנה לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל נזרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב ולא יחסר לחמו תוס' ז"ל פי' מדלא כתיב ולא תחסר לחמו מוכיח דלחם לשון זכר. וכתוב בתוספת י"ט ושמעינן דבמשנתנו לא גרסינן כגרסת הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד לשון זכר מדלא מייתי לה מהכא דנשנה בלשון זכר וכן בגמרא גרסינן אחת ושתים [הגה"ה פי' ר"ל דנוסח המשנה בסדר התלמוד לחם הפנים נילושת אחת אחת ונאפית שתים שתים וכן הוא אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אכן בגמרא בדיני לחם הפנים גרסינן ליה בלשון זכר אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו וכו' וכן ג"כ איבעיא להו לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל וכו' וכן ג"כ במקרא ולחם התמיד עליו יהיה וזולתם] ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם כו' ומה שהביאו מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו זו אינה ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם וכענין שנאמר ביחזקאל למען יחסרו לחם ומים כו' ע"ש. ומה שכתב דאינו ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם איני רואה הכרח לפרש כדבריו דקאי אאדם ואפילו קרא דלמען יחסרו לולי שהיוד בנקודת פתח והסמך בחטף הוה מפרישנא להו דקאי אלחם ואמים אבל מלת לא יחסר לחמו שהיוד בסגול ודאי לע"ד דקאי אלחם כדברי התוס' ז"ל:
לחם הפנים נילוש: הרא"ש פ' אלו עוברין דף קל"ג וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ז' ובפ"ח סימן ו'. ובת"כ פי"ח דפרשת אמור רוב פירקין:
משנה ב[עריכה]
אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים: ביד שם פ"ד סימן ז' י' ובפ"ח סימן ז' ח': ובגמרא שבת פ' ר"א דמילה ס"ל לר' אליעזר דשתי הלחם ומכשיריהן דוחין את השבת ע"ש:
לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתם בפנים: לא אתברירא טעמא דהא מילתא בגמרא וכו' לשון רעז"ל וכן ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל. אמר המלקט פי' דבגמרא מקשה דמקתני ברישא לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש העשרון שנמדדו בו לא נתקדש דאי נתקדש מיגניא מילתא אי אפיק להו אבראי ומדקתני ואפייתם בפנים אלמא נתקדש מדת היבש והוקשה בזה רב ששת אע"פ שהוא חכם גדול ומהדר תלמודא דמאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש ותרצו אלא אי קשייא הא קשיא דמדקתני ואפייתם בפנים אלמא תנור מקדש והדר תני ואינן דוחות את השבת א"כ איפסלי להו בלינה ובזה הוא שהוקשה רב ששת שהוא חכם גדול וקשה ומחודד כברזל ותרצו תוס' ז"ל לקושיית הגמרא תברה מי ששנה זו לא שנה זו. ונלע"ד דמדקאמר תלמודא בלשון דילמא דהוי לשון דחייה בעלמא ס"ל להרמב"ם ולרעז"ל שנמשך אחריו דלא אתבריר טעמא דמילתא ועיין בספר קרבן אהרן ספי"ז דפ' אמור. אכן בתוספת יום טוב אחר שהביא סוגית הגמרא כתב הא קמן דהך מילתא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתם בפנים איתבריר טעמא משום דמדות יבש לא נתקדש אלא ודאי דבגרסת הרמב"ם ורעז"ל לא היתה כך מאי קושיא וכו':
משנה ג[עריכה]
חביתי כ"ג: פ' התכלת (מנחות דף נ'):
לישתם ועריכתם ואפייתם בפנים: כצ"ל. ע' בתוי"ט שהביא מהתוס' בזה"ל כדאיתא בתוספתא דקתני מנחה יש בה מעשה כלי בפנים טחינתו והרקדתו בחוץ כו' הגה"ה כך הלשון בתוספות אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אמנם אנכי חפשתי בתוספתא פי"א ומצאתי שם הנוסחא כך מנחות יש בהם מעשה כלי בפנים טיחונן והרקדתן בחוץ לישתן ועריכתן ואפייתם בפנים ובזר כשרות וכו']:
טחומן והרקדן בחוץ ואינם דוחות וכו': כצ"ל:
כלל אמר ר' עקיבא וכו': ועיין במ"ש ר"פ ר"א דמילה. בסוף פי' רעז"ל דכיון דמקדשא בכלי. אמר המלקט דכתיב על מחבת וכיון שנתקדשו בכלי נפסלין בלינה כדתנן בפ' שני דמעילה המנחות משקדשו בכלי נפסלים בלינה. וביד פ"ג דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ח י"ט:
משנה ד[עריכה]
יש בהן מעשה כלי בפנים: ועיין במ"ש לעיל פ"ג סי"ד וכן ביד פי"ב דהלכות מעשה הקרבנות סימן כ"ב. ושאר המשנה פ"ה דהלכות תמידים ומוספים סימן ט' ובפ"ח סימן י' ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סימן ל"א ותקפ"ב:
כיצד שתי הלחם: ובגמרא אין שם גרסת מלת כיצד:
ארכן שבעה: הלכה למשה מסיני. וקרנותיהן ד' אצבעות בכל קרן וקרן מדביק בצק דק לקרן וארכו ד' אצבעות וארך בצק של קרנותיו של לחם הפנים שבע אצבעות כל קרן וקרן הרגמ"ה ז"ל:
לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה: כך צ"ל:
שיהא לו פנים: דפנות לשון אחר שיהא לו פינים זויות והן הן הקרנות רש"י ז"ל. והתי"ט העתיק ל' רש"י ולא ראה שחסר בל' רש"י ז"ל מלות לשון אחר כמו שהעתקתיו אני וראיתי שהגיה הר' יהוסף' ז"ל לפני תמיד לחם פנים שיהא לו פינים ס"א שיהא לו פינים הרבה:
משנה ה[עריכה]
וכופל טפחיים ומחצה מכאן וכו': נלע"ד דבעודו בצק כופלו וכן שמעתי שפירשו ג"כ קצת מחכמי הדור דדוחק לומר דכופלו לאחר אפייתו דמעשה נסים גדול הוא זה ולא אישתמיט לשום תנא דלישמעינן האי חדושא בהדיא. ולא מצאתי שם מפרש שדבר בזה דבר מפורש ומבואר בהדיא אכן ראה זה מצאתי שפי' הרמב"ן ז"ל בפרשת תרומה והובא שם בפי' הרב ה"ר אליה מזרחי ז"ל וז"ל המצטרך לענייננו אבל הדפוס הראשון של בצק עשוי כמדתו של לחם וכשיעורו ארכו ששה ורחבו חמשה וקרנותיו ז' אצבעות ובו מושיבין הבצק ומודדין אותו ומתקנין מדתו ע"כ וכן משמע קצת מפי' רש"י ז"ל ותוס' ובפרט מן הלשון של רש"י ז"ל שאעתיק בסמוך וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ספ"ג דמסכת יומא ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלין אותו כמו שמקפלים הבגדים והוא היה בתכלית ההשויה ותקון האפיה במלאכה שהיתה ידועה אצל בית גרמו ע"כ. ועובי כל תלה פי' הרלב"ג ז"ל בפרש' תרומה דלפי דעתו היתה פחות מאצבע: בפי' רעז"ל והן הן הקרנות ע"כ. אמר המלקט מצאתי בפי' כתיבת יד לרש"י ז"ל והן הן הדפנות ע"כ [א"ה אחר שהביא בעל מלאכת שלמה ז"ל את כל דברי התוי"ט בד"ה וכופל טפחיים כתב בזה"ל הגה"ה בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מוגה כך שבולטים ועשויים בראשי הדופן לכל זוית ע"כ . והיא מוסבת על דברי רש"י בד' צ"ו ע"א ד"ה והאיכא קרנות שבולטים כו' שהביאה התוי"ט ג"כ והוסיף בהם מלות לכל זוית וכ"ה בש"מ לפנינו.]67. וזה מסייע למה שכתבתי דבעודו בצק כופלו. וז"ל הרגמ"ה ז"ל לחם הפנים עושים אותו כמין תיבה פרוצה פי' שניטל הקיר העליון שלה ושתי קירות של ארכה מכאן ומכאן ולא נשאר בה כי אם תחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעלה בראשו מכאן ומכאן ע"כ. וכן מוכח נמי ממה שפירש רש"י ז"ל בגמרא אהא דגרסינן בגמ' עלה דמתני' א"ר יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל [הגה"ה נלע"ד כי בזה יתורץ נמצא ארכו ממלא כל רחבו של שלחן דקתני מתני' דנראה שהוא מיותר וכדדייק בגמ' בפ"ק דחולין כמו שכתבתי שם סימן ד' ה' וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת כל]. נמצא שלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה. לדברי האומר טפחיים כופל נמצא שלחן מקדש י"ב טפחים למעלה ופרכינן והאיכא קנים ומשני שקועי משקע להו ע"כ ופי' רש"י ז"ל ט"ו טפחים טפחיים ומחצה לכל לחם והן שש חלות זו על גב זו נמצא שלחן מקדש וכו' ונ"מ דאי יהיב באויר השלחן מידי בתוך ט"ו טפחים מקדש ליה ליפסל בלינה. והא איכא קנים שבין כל לחם ולחם ואיכא טפי ומשני משקע להו פי' פגימות עושה בלחם הפנים בעוד שהיה בצק והקנים היו משוקעים בהם ואינם מגביהין הלחם עכ"ל. עוד בפי' רעז"ל ר"מ לטעמיה וכו' אמר המלקט פלוגתא דר"מ ור' יהודה בפי"ז דמסכת כלים:
והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה: בברייתא פרק אלו נאמרין (סוטה דף ל"ז) וגם הכא בפירקין תניא ונתת על המערכת לבונה זכה רבי אומר על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו אלא על ממש כשהוא אומר וסכות על הארון דעל כרחך לאו על ממש דהאי מחיצה הואי פרכת ולא היה סכך הוי אומר על בסמוך. ואיתה נמי בפ' כל המנחות (מנחות דף ס"ב) וכמו שכתבתי שם סימן ו'. ובפרק כל שעה (פסחים דף ל"ז ע"א) גם בפרק יום טוב שחל דף כ"ב גרסינן וכמה פת עבה אמר רב הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח ופי' רש"י ז"ל שכן מצינו בלחם הפנים שהוא אסור לבא חמץ כדאמרינן במנחות כל המנחה אשר תקריבו וגו' לרבות לחם הפנים לחמוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפ"ה עובי דפנותיו טפח דהיינו לחם שהיה לו פנים ואין פנים פחותים מטפח ע"כ. וביד פ"ג דהלכות בית הבחירה סימן י"ב ובפ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ב' ט':
משנה ו[עריכה]
ד' כניפים וכו': מפריש בגמרא דלמ"ד בגמרא דלחם הפנים כמין תיבה פרוצה הסניפים היו ע"ג קרקע אצל השלחן ארוכות וגבוהות עד לחם העליון וסומכין הלחם שלא ישתברו דפנותיו ולהכי מפוצלין בראשיהן פיצולין הרבה כזה # שראשי הקנים שעל כל לחם ולחם מונחין באותם פיצולין דהרי כיון שהלחם דפנותיו שוות וזקופות תו לא מצו סניפין למיתב על השלחן שהרי הלחם ממלא כל רוחב השלחן ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ה דהלכות תמידין ומוספין כר' חנינא דס"ל הכי דכמין תיבה פרוצה היה ודלא כר' יוחנן דאמר כמין ספינה רוקדת אע"ג דתניא כותיה ונתן שם טעם מהרי"ק ז"ל משום דר' חנינא בר חמא הוי כמו תנא וקשיש טובא שצוה עליו רבי לישב בראש. עוד בגמ' מנה"מ דעבדינן סניפין וקנים אמר רב קטינא כו' מותיב רבה כו' הדר אמר רבה כו' בכי האי שיעורא לא מיעפש פי' רש"י ז"ל בכי האי שיעורא ששמטן מע"ש ערבית ולמחר בחצי היום מסלקן ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי לילה וחצי יום לזו וחצי יום ולילה של שבת הבאה לזו לא מיעפשא וכדתניא נכנס מע"ש ושומטן ומניחן לארכו של שלחן ובמ"ש נכנס ומגביה ראשה של חלה ומכניס קנה תחתיה וחוזר ומגביה ראשה של חלה ומכניס קנה תחתיה ד' חלות צריכות שלשה שלשה קנים העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שלחן שהוא של זהב היה דקריר ולא מיעפשא וכתבו תוס' ז"ל לא סדור קנים דוחה אע"ג דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבית הוא אלא משום דמחזי כבונה וסותר כן פי' בקונטרס ולא משמע כן בריש כל הכלים דאמר קנים קודם התרת כלים נשנו משמע דליכא אלא איסור בעלמא ואשכחן נמי דאסרו במקדש כגון ציר העליון גזרה שמא יתקע ונגר המונח בפ' בתרא דעירובין עכ"ל תוס' ז"ל וכן תרצו ג"כ שם בפ' כל הכלים דאשכחן כמה שבותים שגזרו עליהם במקדש. ועיין במ"ש בפ"ה דמסכת פסחים סימן ט'. עוד בגמ' תניא ר' יוסי אומר לא היה שם סניפים אלא מסגרתו של שלחן היתה מעמדת אח הלחם אמרו לו מסגרתו לצד מטה היתה פי' לצד רגליו אבל דף העליון היה חלק משני צידיו ואין לו בית קבול ופי' תוס' ז"ל לר' יוסי משמע דאין צריך העמדה אלא חלה התחתונה ע"כ ועוד הקשו ז"ל תימא לר' יוסי מה הן קשותיו ע"כ. וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן י"א וכתב שם כחצי קנה חלול כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהם וכן פי' רש"י ז"ל בפי' החומש. ואיתה בפ' כל הכלים (שבת דף קכ"ג) ובתוס' ר"פ לולב וערבה וע"ש:
ושומטן מע"ש ונותנם לארכו של שלחן: וז"ל הרגמ"ה ז"ל ונותן לארכו של שלחן ע"ג הרצפה מפני שכל הכלים שהיו במקדש ע"ג הארץ ארכן לארכו של בית עכ"ל ז"ל:
משנה ז[עריכה]
שני שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב: ברוב ספרים גרסינן של שיש וכן מוכח במסכת שקלים פ' המתחיל שלשה עשר דתנן י"ג שלחנות היו במקדש ח' של שיש בבית המטבחים ושנים במערבו של כבש אחד של שיש ואחד של כסף ושנים באולם אחד של כסף ואחד של זהב מתוס' ז"ל והביאוה הם ז"ל למתני' בפ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ח) כאשר כתבתי שם בסי' ט'. ועיין במ"ש בפ' ששי דשקלים סי' ד'. וכן ביד שם בהלכות בית הבחירה פ"ג כתוב ג"כ אחד של שיש וכו': בפי' רעז"ל על פתח הבית אצל פתח ההיכל בכניסתם ולא היו מניחים שם אלא להראות שמעלין בקדש וכו'. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל במתני'. ובברייתא אשר בגמרא קודם מתניתין פי' בכניסתו כשמגיעין לפתח מניחין אותו עליו ועומדין לפוש ע"כ:
שמעלין בקדש וכו': ספ"ד דהלכות כלי המקדש ושאר המשנה פ"ה דהלכות תמידין ומוספים סימן ג' ד' ה' וברפ"א דהלכות עבודת יום הכפורים:
ד' כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים של לחם המערכת ושנים בידם וכו': כך צ"ל. ואיתה בפר"א דמילה דף קל"ג ובפ"ח דמכלתין דף ז':
וד' מקדימין לפניהם: להוציא את הישנים והתם בפ"ק פשטינן ממתני' דקומצין מכלי שע"ג קרקע דאי איתא דאין קומצין ליתני דכהן אחר נכנס להגביה השלחן בשעת סלוק הבזיכין דהא סלוק הבזיכין מתירין את הלחם כקומץ שמתיר את המנחה אלא מדלא מגביה ש"מ קומצין מכלי שע"ג קרקע ש"מ:
המכניסין עומדים בצפון: והגיה הר' יהוסף ז"ל הנכנסין וכתב כן מצאתי ונ"ל לפרש דה"ק אותן ארבעה שאמרנו שהיו נכנסין. ע"כ:
ופניהם לדרום: וסתמא כמ"ד שלחנות מזרח ומערב מונחין ורחבן צפון ודרום רש"י ז"ל:
אלו מושכין וכו': ירושלמי רפ"ק דיומא:
וטפחו של זה בצד טפחו של זה: כך צ"ל:
ר' יוסי אומר אפילו אלו נוטלין וכו': וכן א"ר יוסי בברייתא אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום:
אף זו היתה תמיד הילכום ונתנום וכו': כך צ"ל ופי' רש"י ז"ל הילכום כמו הוליכום.
חל יום הכפורים וכו': ירושלמי דפסחים פ' מקום שנהגו דף ל"א:
חל להיות ע"ש: תוס' פ' שני שעירי (יומא דף ס"ו):
הבבליים: כהנים שעלו מבבל ירושלמי פ' בתרא דמסכת פאה ובפ"ג דמסכת עירובין ובגמרא מפרש ר' יוסי בברייתא דלאו בבליים היו וכו' כדמפרש רעז"ל ואמר לו ר' יהודה שמשפחתו היתה מבבל תנוח דעתך. שהנחת דעתי:
משנה ח[עריכה]
והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה: יש שונים פסול ויש שונים בכולה מתני' פסולה ולא משמע כן מפי' הרמב"ם ז"ל:
ה"ג בבבא מציעתא סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול ואין חייבין עליו: וכו': בפי' רעז"ל בסוף פירושו צריך להגיה הלכך לא מיפסל בלינה לאחר השבת עד למוצאי שבת שני. וביד בפ"ה דהלכות תמידין ומוספין סי' י"ג י"ד. וכתב שם מהרי"ק ז"ל דרבינו ז"ל גורס נוסח המשנה כך סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסול ואין חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא. סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסול וחייבין עליו משום פגול נותר וטמא. סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת נפסל הלחם. הקטיר את הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה וכו' ע"כ:
סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת: ביומא פ"ג דף כ"ט רמי עלה מההיא דתני אבוה דר' אבין ומשני לה. ואיתא נמי בפ' המזבח מקדש דף פ"ט דהיינו פ"ז ובפ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) ומן התוס' דבפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ז) היה משמע קצת דלא גרסינן בבבא בתרייתא מלת פסול ע"ש. וגם בפ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) וליתא אלא דהתם דייקי לישנא יתירה דאפילו היה על השלחן וכו' דהכי משמע שהוא נתינת טעם אההוא שסדרו אחר השבת דלכך לא חיישינן עליה משום דבכל לחם הפנים כגון הנסדר בזמנו אפילו הוא על השלחן ימים אין בכך כלום ומיהו על כרחין לאו טעם גמור הוא דהכא היינו טעמא משום דכלי שרת אין מקדשים אלא בנסדר בזמנו כדמוכח בפ' שתי הלחם דדייקי' מהכא ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליקדוש וליפסל ע"כ [א"ה על דברי התוי"ט שכ' בסוף ד"ה סדר את הלחם כו' בזה"ל מ"מ גי' נ"א גם היא נוסחת בעלי תריסין והם התוספות כפי מה שראיתי לשונם בפ' שתי נודות כו' הגיה בעל מלאכ"ש בזה"ל זהו עלדרך האי דמשמע כאורה כמו שכתבתי אני ע"כ .]67:
שאפילו היה על השלחן ימים רבים: בערוך בערך ים משמע דלא גריס מלת רבים שפירש ימים שנה תמימה ואע"פ שרש"י ז"ל לא פירש כן מ"מ משמע דהגרסא כן הוא דלא גרסי' מלת רבים וכן בתוס' בס"פ לולב וערבה ליתה וכן בגמרא דפ' המזבח מקדש ליתה ולא בתוספת דבפ' שתי מדות גם בספר יראים סימן שפ"ח ליתה. גם הר' יהוסף ז"ל מחקה וכתב כן מצאתי דל"ג רבים ופי' כפי' הערוך ז"ל:
משנה ט[עריכה]
שתי הלחם וכו': כולה מתני' פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ז) ויליף התם דאינם דוחין י"ט דאמר קרא לכם ולא לגבוה ואע"ג דחובת היום הוא:
נאפות מעי"ט וכו': תוס' ר"פ חטאת העוף דמעילה:
נאכל לי"א: כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי דנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה כו' אבל אם באו עדים קודם המנחה א"כ למחר ביום ששי חול גמור הוא ויכולין לאפות לחם אחר ביום הששי ולחם הראשון יפדה דאין התנור מקדשן כיון דקסבר דאינו דוחה לא שבת ולא יו"ט שאם היה מקדשן א"כ יפסלו בלינה כיון דאופים אותו קודם י"ט דכן מוכח במנחות דמ"ד אין אפייתה דוחה י"ט קסבר דאין התנור מקדש תוס' ז"ל שם פ' אלו עוברין וכן פי' שם ג"כ רש"י ז"ל עיין עליו: בפי' רעז"ל וא"ת הרי שנים עשר נינהו וכו' הא לא קשיא וכו' אמר המלקט ולמוצאי יום הכפורים שהוא ליל י"ב הולכת אחר יום הכפורים שהוא יום י"א. ותוס' ז"ל תירצו כאן בגוונא אחרינא וכמו שכתבתי שתירץ גם רש"י ז"ל שם פ' אלו עוברין והקשו כאן לפורושם דהיכי חייל יום הכפורים אחר השבת הא משמע בפ' החליל דלא מיקלע באחד בשבת אלא לאחרים שעושים לעולם אחד מלא ואחד חסר ומשנה זו שבויה בפ' שני דערכין וקתני רישא אין פוחתין מששה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה ומשמע התם דאתיא דלא כאחרים והרא"ש ז"ל האריך בענין זה בתוספותיו ולאהבת הקיצור לא העתקתי פה דבריו ז"ל הנה הנם תמצאם בשלימות בספר בנין שלמה לחכמת בצלאל שבניתי אני ההדיוט בס"ד ע"ש כאן בסוף פירקין:
ואינו דוחה לא את השבת וכו': נ"א שאינו דוחה. וכבר ידעת דאית דוכתי שהשי"ן במקום וי"ו כמו שאפר כירה דבפ"ק די"ט ויתכן שגם הוי"ו במקום שי"ן משרתת כאן:
ואינו דוחה את יום צום: אם חל יום הכפורים בע"ש אין לחם הפנים נאפה בו רש"י ז"ל וכתבו תוס' ז"ל בפ' ואלו עוברין מחק בקונטריס יום צום דלא שייך יום צום גבי שתי הלחם ובחנם מחקו דמילתא דרשב"ג מתנייא בתר הנך תרתי באבי דשתי הלחם ולחם הפנים ואתרוייהו פליג רשב"ג ונקט יום צום משום לחם הפנים ונלע"ד דרש"י ז"ל שמחקו שם אין כונתו לומר אלא שהתלמוד אין צריך להביא שם סיפא דמילתיה דרשב"ג כדפריך משתי הלחם כמו שהביאה שם כדפריך מלחם הפנים דשייכא גביה אבל לעולם דמודה רש"י ז"ל דבמתני' גרסינן לה אע"פ שיש לדחות דלא משמע כן מלשון רש"י ז"ל שם ותו שאין זו שיטת רש"י ז"ל בתלמוד. ומ"מ יש להסתפק אי תוס' ז"ל הוו גרסי הכא במתני' בבא דלחם הפנים קודם בבא דשתי הלחם ע"ש בפ' אלו עוברין בתוס' דבור המתחיל ואי אמרת צרכי שבת. וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ט' י'. ובפ"ח סימן ט':