משנה מכשירין ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

פירות שנפלו לתוך אמת המים, פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן, ידיו טהורות והפירות טהורים.

ואם חשב שיודחו ידיו, ידיו טהורות והפירות בכי יותן.

נוסח הרמב"ם

פירות שנפלו לתוך המים פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ופירות טהורין ואם חישב שיידוחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן.


פירוש הרמב"ם

יתחיל מן ההלכה הזאת שטבילת ידים אינה צריכה כוונה וכבר העמיד הש"ס ההלכה הזאת בפירות חולין אמנם אם היו פירות מעשר או מה שהוא יותר קדוש מן המעשר אינו אפשר לו בלתי שיתכוין לטהר ידיו או ישארו בטומאה ואע"פ שהטבילן במים כיון שלא נתכוין דומיא דטבילת כל גופו שהיא צריכה כוונה כמו שביארנו בחגיגה:

פירוש רבינו שמשון

ידיו טהורות. דלא בעינן כונה לחולץ כדאיתא בפ"ב דחולין (דף לא.):

אינן בכי יותן. דלא אחשבה להך נפילה:

ואם בשביל שיודחו ידיו. נתכוין ליטול הפירות מן המים ידיו טהורות וב"ש הוא דהא נתכוין:

ופירות הרי הן בכי יותן. ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון דאע"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן:

תניא בתוספתא (פ"ב) פירות שנפלו בתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן. פי' ידיו טמאות קסבר האי תנא דחולין בעו כוונה ופלוגתא דתנאי היא בפרק שני דחולין (לא.):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ידיו טהורות - דלא בעינן כוונה לחולין. אבל אם היו פירות מעשר ז וכל שכן של תרומה, ידיו טמאות כשהיו, עד שיכוין להטביל ידיו:

והפירות טהורים - ולא הוכשרו, דלא אחשבה להך נפילה: ואם בשביל שיודחו ידיו נתכוין ליטול את הפירות מן המים, הפירות הרי הן בכי יותן ומוכשרים לקבל טומאה מכאן ולהבא! (ח)

' - דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן, והוי ליה משקה שסופו לרצון, דאע"פ שאין תחילתו לרצון הרי זה בכי יותן:

פירוש תוספות יום טוב

ידיו טהורות. כתב הר"ב דלא בעינן כוונה לחולין. אבל אם היו פירות מעשר וכו' כ"כ הרמב"ם בפירושו. וז"ל וכבר העמיד הגמרא ההלכה הזאת בפירות חולין. אמנם אם היו פירות מעשר. או מה שהוא יותר קדוש מן המעשר כו'. והקשה מהר"ר וואלף וורמייז"א נר"ו דלפירות דמעשר אפילו לאוכלן א"צ נטילת ידים (כמ"ש במשנה ה' פ"ב דחגיגה) והגמ' שהזכיר הרמב"ם. הוא גם שם בחגיגה דף י"ט. ובפ"ב דחולין דף ל"א. ולא הוזכר פירות. ויתכן להגיה פת במקום פירות. עכ"ד. וקושיתו קושיא עצומה. אבל מה שרוצה להגיה לא יתכן בעיני. דבמתניתין פירות תנן. ועלה קיימי הר"ב והרמב"ם דהרי כתבו אם היו כו'. ועוד אפילו אי גרס פת. אכתי קשיא. דהא א"צ כוונה אף לתרומה. וכ"ש למעשר לנגיעה אלא לאכילה. כמ"ש שם במשנה ו':

והפירות בכי יותן. פי' הר"ב ומוכשרים לקבל טומאה מכאן ולהבא. היינו לאחר שהעלם. דכל זמן שהם מחוברים במים לא מתכשרי כדתנן לעיל בצנון. תוס' פ"ב דחולין דף ל"א (ד"ה ופירות):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) הר"מ. וצריך עיון, דלפירות מעשר אין צריך אפילו נטילת ידים. ונראה לי להגיה פת במקום פירות. מהר"ז וורמיז"א. והיא קושיא עצומה. ומה שהגיה פת, אכתי קשה, דבפירות קיימינן. ועוד, דלנגיעה אפילו פת אין צריך כוונה אף לתרומה:

(ח) (על ה) היינו לאחר שהעלם. דכל זמן שהם מחוברים במים לא מתכשרי. תוספ':


פירושים נוספים