רבינו שמשון על מכשירין ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מכשירין · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

בפיו ובשפמו בכי יותן. היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא"כ נוגעין בשפמו הילכך אחשבינהו וכה"ג מפרש לקמן בתוספתא טעמא דממלא בחבית דמים העולים אחריה בכי יותן שא"א למים שיפלו עד שיגיעו לאחוריה ולכך במניחה תחת הצינור אין של אחריה בכי יותן דאפשר לקילוח שירד לתוכה ולא יגע לאחריה והקילוח שנופל לאחוריה אין נכנס לתוכה:

שהוא מכונן על צוארה. כמין צואר יש לחבית שמסבבין בו החבל כמין טבעת מלשון המכנן את החבל דפ"ו דפרה אדם הקולט את החבל ועושהו כמין טבעות הרבה שלא יהא נגרר אחריו לאחר שמילא בו מים ושניהם מלשון (דברים לב) הוא עשך ויכוננך:

שהוא לצרכה דהיינו טפח:

תניא בתוספתא (שם) הממלא בחבית המים העולים אחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צורכה הרי הן בכי יותן ולענין מי חטאת אינו חושש שמא לא נתמלאו בכלי פי' שמא לא נתמלאו בכלי דאע"פ שמי החבל של הכינון ושל צורכה נופלין בחבית והנהו לא נתמלאו בכלי לא חיישינן לפי שא"א:

משנה ב[עריכה]

אב הטומאה. כי ההיא דתוספתא שהבאתי בפ"ק דזב וטמא שהיו מהלכין בדרך:

ואם נער. מלשון הנוער אגודה של ירק דפ"ק:

להקר. מפני החום:

או לידוח. שהיה מלוכלך בטיט ובצואה:

בטמא טמאים. ואם נפלו על הפירות הכשירום וטמאום:

ובטהור. כלומר אם העומד תחת הצנור טהור:

משנה ג[עריכה]

בשביל שתודח. בפרק קמא דחולין (דף טז.)מקשה רישא אסיפא דמשמע בשביל שתודח הקערה הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן ומשני ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ופליגי בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או לא משום דבעינן ניחא ליה לשם דבר תלוש ולא לשם דבר מחובר ורב פפא משני כולה חד תנא הוא וה"ק אם בשביל שתודח הקערה הרי הוא בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יותן בד"א בכותל מערה אבל בכותל בניין בשב ל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי הוא בכי יותן וצריך לדקדק אמאי לא שנו בלשון נעש' כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן דכה"ג משני בפ"ק דקדושין (דף ה:) גבי נתן הוא ואמרה היא ושמא משום דכאן אין שייך זה בזה שיאמר דבשביל שיודח נעשה כבשביל שלא ילקה דמה עניין זה אצל זה האי ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל והא דמשמע לעיל גבי רגליו מליאות טיט ועבר בנהר דאם שמח בכי יותן וכן בפ' ב' דחולין (דף לא:) גבי בשביל שיודחו ידיו אלמא לעני הכשר לא חשיב אדם כמחובר ולענין שחיטה דפסלינן במחובר בפרק קמא דחולין (דף טו.) חשבינן נמי אדם כמחובר דפסלינן (שם יח.) צפורן מחוברת אין לדמותן זה לזה דהא תלוש ולבסוף חיברו מיבעיא ליה לרבא התם מהו ולענין הכשר קאמר תנאי היא:

משנה ד[עריכה]

הבית. ובה פירות שירד הדלף לתוכה שלא לרצון:

ישבר. דאם היה מערה היו מוכשרים:

ומודים. בית שמאי:

והם טהורין. כלומר לא הוכשרו:

משנה ה[עריכה]

הנתזים. ממנה לחוץ והצפים למעלה ויוצאין לחוץ כולהו אינם בכי יותן וכן מה שבתוכה כיון דהוי שלא לרצון ובנטלה לשופכה פליגי:

תניא בתוספתא (פ"ב ע"ש) עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד"א בטהורה אבל בטומאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר"מ רבי יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בית שמאי אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינן בכי יותן פי' בטמאה שהעריבה טמאה ופליגי ר"מ ורבי יוסי בכלי טמא חושב משקין דמשקין היוצאין שלא לרצון כאילו יצאו לרצון והיינו דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יז.) הבוצר לגת הוכשר ומפרש טעמא גזירה שמא יבצרנו בקופות טמאות ופריך הא ניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה כלומ' דהיינו ר"מ אלא למ"ד אין כלי טמא חושב משקה כלומר דהיינו רבי יוסי מאי איכא למימר ושם פי' בקונטרס לא ידענא פלוגתא היכא:

ב"ש אומרים בכי יותן. הואיל והונחה שם לקבל מים:

אלו ואלו מודים שהם בכי יותן. הואיל וכבר חשב עליהם והא דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יא.) גבי לא יצא הזב בכיס שלו ואם יצא פטור א"ר זירא האי תנא היא דאצולי מטנוף לא חשיב דתנן הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן ופריך מי דמי התם לא קבעי להנך משקין כלל הכא קבעי ליה להאי כיס לקבולי ביה זיבה הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינן בכי יותן שבתוכה הרי זה בכי יותן משנה זו לא מצינו בשום מקום ובתוספתא נמי לא מיתניא ושמא היינו מתניתין דקערה דלעיל וסיפא היינו מתני' דעריבה דהכא אע"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ואין הש"ס מביאה בלשון משנתינו וחשיב לה אצולי מטינוף שלא נתן שם העריבה בשביל שיהא צריך למים אלא כדי שלא יתלכלך החצר במים תדע מדקתני נטלה לשופכה ולא קתני שפכה משמע שנטלה להוליך לשפכה במקום אחר:

בידיו. שמכבס בהן דבידיו ניחא ליה וברגליו לא ניחא ליה:

אא"כ נטנפו רגליו. הרי הן בכי יותן מידי דהוה אממלא בחבית דריש פירקין דמים העולים אחריה בכי יותן כדפרישי' לעיל לפי שאי אפשר למים להכנס לתוכה עד שיגעו לאחוריה:

משנה ו[עריכה]

והם טהורין. אע"פ שפשט אדם טמא ידו לשם ונטל לפי שלא הוכשרו דלא ניחא ליה דדוקא בצנון שחישב להדיחו הוכשר כשהעלתו אבל הני לא:

הנוגעים בקופה. הוכשרו במים הזולפין ממנה ותימה מאי שנא משק מלא פירות דפ"ק דלא הוכשר במים הנוטפין מן השק ושמא הכא ניחא ליה טפי בהדחה דקופה:

והוא טהור. דלא הוכשר בעודו במערה והא דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף יז.) דמחוברין מכשרי היינו בניתנין על הפירות בעוד המים מחוברין ובלבד שיתלשו לבסוף כמו צנון דהכא שהודח במערה ואתר כך העלתו:

משנה ז[עריכה]

ידיו טהורות. דלא בעינן כונה לחולץ כדאיתא בפ"ב דחולין (דף לא.):

אינן בכי יותן. דלא אחשבה להך נפילה:

ואם בשביל שיודחו ידיו. נתכוין ליטול הפירות מן המים ידיו טהורות וב"ש הוא דהא נתכוין:

ופירות הרי הן בכי יותן. ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון דאע"פ שאין תחלתו לרצון הרי זה בכי יותן:

תניא בתוספתא (פ"ב) פירות שנפלו בתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות ופירות בכי יותן. פי' ידיו טמאות קסבר האי תנא דחולין בעו כוונה ופלוגתא דתנאי היא בפרק שני דחולין (לא.):

משנה ח[עריכה]

מגע טומאות. ולד הטומאה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה הילכך הקדירה טהורה דאינו מטמא כלי אלא משקין והמים נטהרו שהושקו במקוה אבל שאר משקין כגון יין ושמן וחלב אין מי המקוה מטהרין אותן דלא סלקא להו השקה הילכך חוזרין ומטמאין את הקדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד:) גזירה משום משקה זב וזבה:

תני"א בתוספת"א [שם] הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו. זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכי יותן:

משנה ט[עריכה]

הממלא בקילון. פי' בערוך כשהמים מכונסין במקום אחד ומבקשין להביאן אל שדה אחר עושה להם דרך שיבאו בו המים ושם אותו דרך שנמשכין בו המים נקרא קילון ועד ג' ימים אין אותו קילון מתנגב ממים שהמשיך לתוכו ומכשירין את הפירות שנפלו לתוכן ור"ע נמי לא פליג דרישא איירי בסתמא כדקתני בתוספתא דבסתם רבי עקיבא מודה

תני"א בתוספת"א [פ"ב] הממלא בקילון פירש ר' עקיבא אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפי' מכאן עד שלשים יום טמאין סתמן שלשה ימים:

משנה י[עריכה]

שנפלו עליהם משקים. טמאין אם רבו מי גשמים על המשקין ההם ביטלום וטיהרום:

הוציאם שירדו עליהן גשמים. דאחשבינהו לגשמים אע"פ שרבו טמאין דנטמאו הגשמי' עצמן:

בלעו משקין טמאים. שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכם משקים בלועים:

אע"פ שהוציאן שירדו עליהן גשמים. דאחשבינהו לגשמים אפי' הכי טהורין דלא נגעו במשקין טמאין שהרי נבלעו:

לא יסיקם אלא בידים טהורות. שלא יטמאו הידים את מי גשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור דמשקה מטמא כלי אבל בידים טהורות יכול להסיק בתנור והתנור טהור דאי משום שסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק כדתנן במס' כלי' פ"ט [מ"ה] חרסים שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומשמע במסכת נדה בפרק האשה (דף סב:) דאפי' במשקין קלין אם הוסק טמא בין לרבי יוחנן בין לר"ל הני מילי חרסים שאין האור שולטת בהם ונפלט מהן המשקה הבלוע מכח האש אבל עצים שהאש שולטת בהם ונאחז בהם האור כלים המשקין בתוכן ואין יוצאין לחוץ כשמסיקן בתנור מחמת שחום התנור מסבבן ומיהו כשמסיקין אותן במדורה נפלט מהן המשקה הבלוע כדמוכח מילתא דר"ש דסיפא וזה דוחק קצת דהיסק דר"ש לאו כהיסק דתנא קמא שצריך להעמיד חד במדורה וחד בתנור ושמא יש לחלק בין בלועין משקין הרבה לבלועין מעט ומיהו ג"ז קשה שצריך להעמיד דת"ק בבלועים מעט ודר"ש בבלועים הרבה ונראה משום דר"ש איירי בעצים לחים שאין האור נאחז בהן כ"כ:

אם היו לחים. עצים שבלעו משקין טמאין ולא ירד עליהן גשמים אלא מחמת שהיו לחים יצאו משקין מהן עצמן ועם אותן משקין פלטו משקה הבלוע ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע:

טהורין. שביטלו אותן:

תני"א בתוספת"א [שם] רבי שמעון אומר אם היו לחין והסיקן ורבו משקין היוצאין מהן על המים שבלעו טהורין מק"ו ומה אם מי גשמים שהם עלולים לקבל טומאה מטהרין ברוב פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב אמרו לו לא אם אמרת במי גשמים שמטהרין את הטמאין תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאין. פי' מים היוצאין מן העצים לחים כמי פירות חשיבי לכל דבר: