משנה מכשירין ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ד · משנה ח | >>
קדרה שהיא מלאה מים ונתונה לתוך המקוה ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה, טמאה.
מגע טומאות, טהורה.
ושאר כל המשקין, טמאין, שאין המים מטהרים את שאר המשקין.
נוסח הרמב"ם
קדירה שהיא מלאה מים, ונתונה לתוך המקוה -
- פשט אב הטומאה את ידו לתוכה - טמאה.
- מגע טומאות - טהורה.
- ושאר כל המשקין - טמאין,
- שאין המים מטהרין את שאר המשקין.
- פשט אב הטומאה את ידו לתוכה - טמאה.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בתחילת הסדר, שכלי חרס אין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה בלבד או במשקין טמאין, ושמגע טומאה נקרא כלי ראשון לטומאה בעבור היותו נוגע באב מאבות הטומאה. וידוע ממה שביארנו שם, כי אפילו המשקים אשר מטמאים בשני יטמאו הכלים.
ואמר בהלכה הזאת, כי כשפשט האיש הזה אשר הוא אב הטומאה את ידו ונגע בקדרה הזאת שהיא טמאה, ואף על פי שהיא בתוך המקווה, לפי שנטמאה במגעו ולא נטהרה בעמדה במקווה מחמת המים אשר בתוכה כי הוא חוצץ, כמו שנתבאר בעשירי של מקואות.
ואם היה זה שפשט ידיו ונגע בקדרה הזאת בתוכה מגע טומאות, רוצה לומר ראשון, אז היא טהורה. והסיבה בזה, כי הוא אינו מטמא אותו במגעו כמו שהוא עיקרנו, אכן יטמא משקין שבתוכה ואותן משקין יטמאו הקדרה, כמו שנתבאר בשמיני של פרה. וזהו אילו לא היתה בתוך המקווה.
אבל בעבור היותה בתוך המקווה לא יטמאו מים שבתוך הקדרה ואפילו נגעה בה הטומאה, לפי שהמים הטמאים שנכנסו לתוך המקווה נטהרו ואף על פי שלא נתערבו בו, כי המקווה מנען מלהטמא (והוא) [והם] בתוך המקווה. והוא אמרו בסיבת היותה טהורה, ושאר כל המשקין טמאים, שאין המים מטהרין את שאר המשקין, רוצה לומר אילו היתה הקדרה הזאת מלאה שאר שבעה משקים כגון השמן או הדבש ודכוותהון, ופשט מגע טומאות ידו לתוכה, אותן משקין הן טמאין והיו מטמאין הקדרה ואף על פי שהיא בתוך המקווה, אמנם בהיותה מלאה מים לא יטמא המים בתוך המקווה לפי שהמקווה מטהר מים טמאים. ובמסכת טבול יום (פ"א) אמרו "חומר במשקין מה שאין כן במים, שהמשקין אין להן טהרה מטומאתן, ואין טהורין בגוף, ופוסלין את המקווה בשנוי מראה, מה שאין כן במים". וכבר ביארנו העיקר הזה בסוף מקואות:
פירוש רבינו שמשון
מגע טומאות. ולד הטומאה דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה הילכך הקדירה טהורה דאינו מטמא כלי אלא משקין והמים נטהרו שהושקו במקוה אבל שאר משקין כגון יין ושמן וחלב אין מי המקוה מטהרין אותן דלא סלקא להו השקה הילכך חוזרין ומטמאין את הקדירה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד:) גזירה משום משקה זב וזבה:
תני"א בתוספת"א [שם] הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו. זב שדרס על גבי משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורים ואם חישב שיודחו ידיו ידיו טהורות והפירות בכי יותן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ופשט אב הטומאה את ידיו לתוכה טמאה - דכלי חרס מקבל טומאה מאב הטומאה הנוגע בתוכו, ולא עלתה לו טבילה, ואע"פ שהוא בתוך המקוה, לפי שהמים שבתוכו חוצצים בינו ובין מי המקוה ט:
מגע טומאות טהורה - אם לא היה אב הטומאה שנגע בה, אלא ראשון לטומאה והוא הנקרא מגע טומאות, כלומר הנוגע באבות הטומאה, אז טהורה הקדירה, לפי שאין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ונמצא שלא נטמאת הקדירה אלא מחמת משקים טמאים שבתוכה שנטמאו וחוזרים ומטמאים אותה, ומשום הכי אינה מטמאה, שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו. אבל שאר משקים כגון יין שמן וחלב, אין המקוה מטהר אותם, דלא סלקא להו השקה, הלכך חוזרים ומטמאים את הקדירה, דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאין כלים י, גזירה משום משקה זב וזבה:
פירוש תוספות יום טוב
טמאה. פי' הר"ב לפי שהמים שבתוכו חוצצים בינו ובין מי המקוה וכ"פ הרמב"ם. ומסיים כמו שנתבאר בעשירי של מקואות. ואין אלו אלא דברי תימה. דבהדיא מפורש התם דמלאה מים אין חוצצים. ובפ"ב מהל' טומאת אוכלים (הלכה כ"ה) כתב נטמאת הקדרה. שאין המקוה מטהר כלי חרס. וכתב עליו הראב"ד זו הנוסחא עיקר. ופירש הכ"מ לפי שנוסחא אחרת יש בקצת ספרי רבינו. שכתוב בהן שהרי המים חוצצים בתוכה. ולאותה גי' קשה מאי איריא שהמים חוצצים. דמשמע שאם לא היו חוצצים היתה טהורה. וזה שקר. ועוד שאם היה לקדרה טהרה. לא היו המים חוצצים. ע"כ. ושוב מצאתי בנא"י שנמחק הל' שבפי'. ונכתב במקומו לפי שכלי חרס אין לו טהרה במקוה:
טמאין. כתב הר"ב דרבנן גזרו על המשקים. ואפילו נטמאו בשני. כמ"ש במ"ה פ"ח דפרה. ואפילו מחמת ידים כמ"ש בסוף זבים:
שאין המים מטהרים את שאר המשקים. עיין מ"ש במ"ו פ' בתרא דמקואות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) כמו שנתבאר בפרק י' דמקואות. הר"מ. ותימה, דאדרבה שם נתבאר דמלאה מים אין חוצצים. והכסף משנה הקשה עוד, דמשמע שאם לא היו חוצצים היתה טהורה. וזה אינו. ועיקר כמו שכתב בחיבורו, נטמאת הקדרה, שאין המקוה מטהר כלי חרס. וכן הוא בנוסחת ארץ ישראל:
(י) (על הברטנורא) ואפילו נטמאו בשני. ואפילו מחמת ידים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל לפי שהמים שבתוכו חוצצין בינו ובין המקוה ע"כ: הגה"ה והסיף בתוס' י"ט וכ"פ הרמב"ם ז"ל ומסיים כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואין אלו אלא דברי תימה דבההיא מפורש התם דמלאה מים אין חוצצין ע"כ: אמר המלקט הטעם הלז כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל ואני מצאתי מוגה שם בפירושו ז"ל ככה לפי שכלי חרס אין לו טהרה במקוה ונמחק הטעם האחר וכן פי' ג"כ הרא"ש ז"ל וז"ל הקדרה טמאה ואין לה טהרה במקוה:
בפי' רעז"ל שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו ע"כ:
אמר המלקט ואף ע"פ שלא נתערבו במי המקוה הרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה: לתוך קדרה:
טמאה: דלכ"ח לא מהני טבילה:
מגע טומאות: ר"ל ואם הנוגע בקדרה היה ראשון לטומאה:
טהורה: דכלי אקמ"ט רק מאה"ט. ואף דמשקין מטמאין לכלי מגזירת משקין זב וזבה. הכא מים שבקדרה הושקו למקוה ונטהרו:
ושאר כל המשקין: אם היתה הקדרה שבמקוה מלאה שאר משקין:
שאין המים מטהרים את שאר המשקין: ע"י השקה. ואילה"ק הרי יש בילה בלח. ונתערבו ונתבטלו המשקין במי מקוה. נ"ל כיון שהמשקין מסובבים בדופני הכלי. אין בילה כחבית שנפלה לים [מכות ד"ד א']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת