משנה מועד קטן א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה ד | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן, (שלא) כדרכו, במועד ובשביעיתכד.

וחכמים אומרים, משדה האילן כדרכו, ומשדה הלבן שלא כדרכו.

ומקרין כה את הפרצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

צדים את האישות ואת העכברים בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית וחכמים אומרין שדה האילן כדרכו ושדה הלבן שלא כדרכו ומקרים את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן כו': אישות הוא מין שרץ שאין לו עינים וזו הבריה מפסדת האילנות. ושדה הלבן היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא א"כ הוא בקרוב לשדה האילן שמא ימשכו אותן האישות לשדה האילן ויפסידו אותו לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו. ואמרם כדרכו הוא שיחפור חפירה בקרקע ותולה בה מצודה. ושלא כדרכו הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור. ומקרין את הפרצה הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד וזה בכותל גינה אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

האישות - תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים, ומפסדת את השדות:

ובשדה הלבן - שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:

בשדה האילן כדרכו - דמפסדי טפי, ולהפסד מרובה חששו. לפיכך חופר גומא כדרכו ותולה בה מצודה כג:

שלא כדרכו - נועץ שפוד בקרקע בחוזק ומנענע אילך ואילך ומוציא, ונמצאת גומא נעשית מאליה. אבל לא ע"י חפירה. והלכה כחכמים. ובשדה לבן הסמוכה לשדה אילן, חופר כדרכו, שמא יצאו משדה לבן ויחריבו האילנות:

ומקרין את הפרצה - מסדרין את האבנים זו על זו כדרך בנין, ואינו טח בטיט. ובפרצה של גינה מיירי, אבל כותל חצר שנפל, בונה כדרכו, מפני הגנבים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כג) (על הברטנורא) והגומא. אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות הרבה ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה. הר"נ:

(כד) (על המשנה) ובשביעית. לשון רש"י אף על גב דמתקן את השדה. ולשון הר"נ דלא גזרינן דילמא מחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם:

(כה) (על המשנה) ומקרין. נ"ל שהוא נגזר משם קיר. ולא תני מקירין שלא יתערב במלת מקיר שענינו קרירות:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

האישות. פי' הר"ב תנשמת. והיא בריה שאין לה עינים. ובגמרא דבקרא הכי קרי ליה דכתיב נפל אשת בל חזו שמש. תהילים נ"ח (כ"ב):

כדרכו. פי' הר"ב חופר גומא ותולה בה מצודה וכ"כ הרמב"ם. ומסיים הר"ן והגומא אינו אלא כדי שיתקבצו שמה אישות? הרבה. ואפשר שנותן שם אוכלין כדי שיבואו ויאחזו במצודה:

ובשביעית. לשון רש"י אע"ג דמתקן השדה. ולשון הר"ן דלא גזרינן דלמא מיחזי כחרישה כשאדם חופר וסותם את חוריהם ע"כ. והתוספות כתבו די"ל דודאי צריך למסקל אבנים מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פרק ג' דשביעית המסקל שדהו נוטל העליונות כו' וכן גרגר של צרורות כו' ע"כ. ודקדקתי בהלכות שמטה להרמב"ם. ולא מצאתי שהעתיק זו המשנה. וזו הוראה דל"ג ובשביעית:

ומקרין. נ"ל שהוא נגזר משם) קיר. ואע"פ שהיה ראוי שיאמר ומקירין. אבל נשתנה שלא יתערב במלת מקיר שעינינו קרירות כדאמרי' במשנה ב' דביצה מפני שנראה כמקיר:


פירושים נוספים