משנה כתובות יב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יב · משנה ב | >>
נישאת, הבעל ד נותן לה מזונות והן ה נותנין לה דמי מזונות.
מתוו, בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חובח.
הפקחים היו כותבים, על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי.
משנה מנוקדת
נִשֵּׂאת,
- הַבַּעַל נוֹתֵן לָהּ מְזוֹנוֹת,
- וְהֵן נוֹתְנִין לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
- מֵתוּ,
- בְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין,
- וְהִיא נִזּוֹנֶת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּבַעֲלַת חוֹב.
- הַפִּקְחִים הָיוּ כּוֹתְבִים:
- עַל מְנָת שֶׁאָזוּן אֶת בִּתֵּךְ חָמֵשׁ שָׁנִים כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי:
נוסח הרמב"ם
נישאת -
- הבעל - חייב במזונותיה,
- והן נותנין לה - דמי מזונות.
- מתו -
- בנותם ניזונות - מנכסים בני חורין,
- והיא ניזונת - מנכסים משועבדים,
- מפני שהיא - כבעלת חוב.
- הפיקחין, היו כותבין -
- "על מנת שאהא זן את בתך חמש שנים - כל זמן שאת עימי".
פירוש הרמב"ם
זה כולו מבואר.
וכבר הקדמנו העיקרים שמזון האשה והבנות מנכסים בני חורין, אבל אינה מוציאה מיד הלקוחות.
ונכסים משועבדים - הם מה שיצא מרשות זה והגיע תחת שעבוד אחר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בנותיהן ניזונות מנכטים בני חורין - ולא ממשועבדים, שאין מוציאים למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, מפני תיקון העולם, שאין הלקוחות יודעים כמה יעלו המזונות כי היכי דליזהרו להניח להם מקום לגבות:
והיא ניזונת - אותה הבת:
שהיא כבעלת חוב - שיש לה עליהן שטר מזונות ז:
כל זמן שאת עמי - ולא אם אמות או תמותי או אגרשך:
פירוש תוספות יום טוב
הבעל נותן לה מזונות. ס"ד דלא מחייב דכיון דיש לה מזונות מאחר כאילו התנה עמה ע"מ שאין לה עליו מזונות קמ"ל. תוספות. ואפילו אי מזוני דאורייתא כדעת רוב הפוסקים כמ"ש במ"ד פ"ד מ"מ כל תנאי שבממון קיים ואפילו התנה בשל תורה וכמ"ש ברפ"ט:
והן נותנין לה. איצטריך ס"ד דלא פסקו אלא כל זמן שלא נשאת. תוספות:
מתו. משום בנותיהן דאין להם מזונות אלא לאחר מיתה איצטריך למתני אם מתו. ולאשמעינן דאין להם אלא מב"ח ואפילו קנו מידו [כמו שאפרש לקמן] אבל בבת אשתו ה"ה דאפילו בחייהם היה יכול להשמיענו שהיא ניזונת מהמשועבדין מגיד ספכ"ג מה"א:
שהיא כבעלת חוב. לשון הר"ב שיש לה עליהן שטר מזונות. וכן לשון רש"י והיינו כמסקנא דגמרא דמוקים למתניתין בשקנו מידו וכ"כ הרמב"ם ס"פ כ"ג או שחייב עצמו בשטר ופירש הכ"מ כלומר אם צוה לכתוב שטר ע"כ. אבל בההוא גוונא שכתב הר"ב לעיל שאמר לעדים אתם עדי לא. דמלוה ע"פ בעדים לא גבי ממשעבדי כדתנן בסוף ב"ב. אבל התוספות כתבו שם וכן בפ"ה דגיטין ד' נ"א [ד"ה א"ד] דבכה"ג קלא אית ליה דלא בעינן שטר אלא בהלואה משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף ע"כ. וא"ת כי איכא שטרא מה מהני שהרי אין הלקוחות יודעים וכו' וי"ל דכיון דהכא בקצב זמן עסקינן כדתנן ה' שנים הוי דבר קצוב וכן הוא בפירש"י דגיטין שם. אבל בבנותיהן אע"ג דאיכא נמי זמן קצוב דבוגרת אין לה מזונות כמ"ש הר"ב במי"א פ"ד מ"מ י"ל כמ"ש תוספות דריש פרקין דכיון דלא ידעי כמה בנות יהיו לו לפיכך אינן קצובין ולפי זה בנותיהן לאו דומיא דבנות אשתו והוא דוחק אבל במסקנא בגמרא אפילו כי הוויין דומיא דבנות אשתו ממש וכגון דגירשה והדר אהדרה וקנו מיניה על מזונות בנותיו אפילו הכי תנן דמבני חרי דוקא וטעמא כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימר אתפסה צררי ומפרש הר"ן לאו דוקא אימר דאי הכי תשקול בשבועה כדין בא לפרוע מנכסי יתומים [ומנכסים משועבדים כדתנן במשנה ז' פרק ט'] דחיישינן לצררי ואפילו הכי שקיל בשבועה אלא הכי לגבי משעבדי כודאי חשבינן לה כיון דמקרבא דעתיה לגבי ברתיה ובתנאי בית דין קאכלה ואפ"ה מבני חרי גביא ע"כ. ועמ"ש ר"פ דלקמן:
כבעלת חוב. ומיהו לאו ב"ח ממש קאמר שאם מתה אין לה מזונות ולא דמיא לנשאת דנשאת בת מזונות היא וזו אינה כן והכי איתא בירושל' חלתה כמי שנשאת מתה כבר מתה עכ"ל והיינו דלא תנן מפני שהיא ב"ח אלא תנן כב"ח:
הפקחים היו כותבין כו'. פשוט הוא שהכל לפי מה שהתנו ומשנתינו הודיעתנו כיצד היו עושין. מגיד ספכ"ג מה' אישות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) הבעל כו'. סלקא דעתך דלא מחייב, דכיון דיש לה מזונות מאחר, כאילו התנה עמה על מנת שאין לה עליו מזונות, קמשמע לן. תוס':
(ה) (על המשנה) והן כו'. אצטריך, סלקא דעתך דלא פסקו אלא כל זמן שלא נישאת. תוס':
(ו) (על המשנה) מתו. משום בנותיהן דאין להם מזונות אלא לאחר מיתה אצטריך למתני אם מתו. ולאשמועינן דאין להם אלא מבני חורין ואפילו קנו מידו. אבל בבת אשתו הוא הדין דאפילו בחייהם היה יכול להשמיענו שהיא ניזונת מהמשועבדין. המגיד:
(ז) (על הברטנורא) היינו כמסקנא בגמרא דמוקי למתניתין בשקנו מידו או שחייב עצמו בשטר, כלומר, אם צוה לכתוב שטר. אבל בההוא גוונא שכתב הר"ב לעיל שאמר לעדים אתם עדי, לא, דמלוה על פה בעדים לא גבי ממשעבדי. ועתוי"ט:
(ח) (על המשנה) כבעלת חוב. ומיהו לאו בעלת חוב ממש קאמר, שאם מתה אין לה מזונות. ולא דמיא לנישאת, דנישאת בת מזונות, וזו אינה כן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נשאת הבעל: חייב ביד שם סי' י"ח. ובטור א"ה סי' קי"ד:
והן נותנין לה דמי מזונות: כתב הרא"ש ז"ל ומסתבר דנותנין לה דמי כל מזונותיה ולא לפי ברכת הבית דאפילו אלמנה שעיקר תקנת מזונותיה הן בבית בעלה כדתנן את תהא יתבא בביתי תנן לקמן בפירקין שאם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים זנין אותה והיא בבית אביה כ"ש היא שעיקר תנאה אינו אלא בבית אביה עכ"ל ז"ל בקיצור:
מתו בנותיהן וכו': בפ' הניזקין (גיטין דף נ"א) ובטור א"ה סי' קי"ב:
והיא נזונת מנכסים משועבדים: אע"ג דלעיל בגמרא תניא חמשה גובין מן המשוחררין המקבל עליו לזון את בת אשתו למ"ד בהנזקין קצובין לחוד טרפא לא קשיא. מידי דהכא משום קצבה ולמ"ד כתובין בעינן מוקי לה בשקנו מידו תוס' ז"ל. ושם בהניזקין ריש דף נ"א כתבו בשם ר"ת דדוקא במלוה על פה לא גבי ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף אבל בשאר מילי דקצבה כגון פסק לזון את בתה הוי כמכר דאמרינן המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים דמאן דמזבן בפרהסיא מזבן ע"כ וקשה לע"ד על דבריהם ז"ל ממה שאכתוב בסמוך מסוגיית הגמרא דהכא ודהתם ושמא לא פירשו כן הם ז"ל אלא לפי דעת הבעיין דהתם אבל לא לפי המסקנא דוק. אבל בנותיו אפילו קנו מידו אין נזונות מן המשועבדים כיון דבתנאי ב"ד אכלן אימור ודאי צררי אתפסה ואפילו היא קטנה כיון דמקרב דעתיה לגביה ברתיה מהר"ן ז"ל בקצור מופלג וכן היא מסקנת הגמ'. ומוקמינן לה בגמרא להאי סיפא דקתני דנזונת מנכסים משועבדים דוקא כשקנו מידו אבל אם לא קנו מידו וכדאוקימנא לרישא דמתני' בגמ' בשטרי פסיקתא וכמו שכתבנו אפילו כתב לה אינה גובה מן המשועבדין וכתב מגיד משנה שם ספכ"ג דהלכות אישות ומסתברא לי דדוקא מן המשועבדין אינה גובה אבל מן היורשין גובה אפילו לא כתב לה שהרי מלוה על פה נגבית היא מן היורשין כל שהיא תוך זמן הנזכר פי"א דהלכות מלוה ולוה וזו כל שמת תוך החמש שנים חזקה לא פרעה מן השנים הבאות ומשנתינו שאמרה מתו ה"ה דאפי' בחייהן היה יכול להשמיענו שהיא נזונת מן המשועבדין וכשקנו מידו כל שאין שם בני חורין אלא משום בנותיהן שאינם נזונות אלא לאחר מיתה נקט לה ולאשמועינן דאפילו קנו מידו בנותיו אינם נזינות אלא מנכסים בני חורין וכמו שכתבתי פי"ח כך נ"ל עכ"ל ז"ל:
מפני שהיא כבעלת חוב: מיהו לאו ב"ח ממש קאמר שאם מתה אין לה מזונות כלומר שאינו משלם ליורשיה ולא דמיא לנשאת דנשאת בת מזונות היא ואילו רצתה מוחלת לזה ומקבלת מזה וזו אינה כן והכי איתא בירושלמי חלתה כמי שנשאת מתה כבר מתה. ועיין מה שלמד הריטב"א ז"ל בשם רבו הרשב"א ז"ל מן הירושלמי הזה בבית יום סי' קס"ג דחשן המשפט:
כל זמן שאת עמי: כתב הרשב"א ז"ל דמסתברא שאם גרשה והחזירה כבר נתבטל תנאו ואע"פ שהחזירה אין לה עליו מזונות שאין בלשון הזה אלא כל זמן שאת עמי מנשואים אלו כדתניא בן לוי שמכר שדה לישראל וכו' ומפורש מצאתי כן בירושלנזי דגרסינן התם וכו' הר"ן ז"ל. ועיין בהרא"ש ז"ל. והעלה הרא"ש ז"ל דאדם המתחייב בפרנסת אדם כי הא דתנינן במתני' חייב לזונה שהוא מחויב לפרנסו כשאר אנשי ביתו ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
והן נותנין לה דמי מזונות: וה"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא:
מתו: בעלי אמה:
בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין: אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ"ה מבני חורין יגבו:
מפני שהיא כבעלת חוב: כשנשתעבד בשטר [ועי' אה"ע רס"י נ"א]. מיהו לאו בע"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה:
כל זמן שאת עמי: דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י"ח א'], לכן מזכירין ברמז:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת