תפארת ישראל על כתובות יב

משנה כתובות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הנושא את האשה ופסקה עמו: שהתנה כן עמה בשעת נשואין, דאז משתעבד באמירה [כ(שו"ע אה"ע, נ)], או שנתן לה אחר כך שטר על זה [כ(שו"ע חו"מ, מ)]:

כדי שיזון את בתה: שמאיש אחר:

חייב לזונה חמש שנים: אף שלא קנו מידו. אי נ"ל דקמ"ל דאין האשה יכולה לחזור ולפטרו, או דקמ"ל דעכ"פ אינו חייב להלביש, כמו שחייבים יורשים לשאר בנות אחר מיתת אביהן:

נשאת לאחר: שנתגרשה תוך זמן הנ"ל:

לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה: ולא אתן דמי מזונות:

ואחד נותן לה דמי מזונות: ותזון אצל מי שתרצה היא, אבל אינה יכולה לכופן שיתנו לה שניהן דמי מזונות [קי"ד ו']:

משנה ב

והן נותנין לה דמי מזונות: וה"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא:

מתו: בעלי אמה:

בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין: אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ"ה מבני חורין יגבו:

מפני שהיא כבעלת חוב: כשנשתעבד בשטר [ועי' אה"ע רס"י נ"א]. מיהו לאו בע"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה:

כל זמן שאת עמי: דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י"ח א'], לכן מזכירין ברמז:

משנה ג

אלמנה: שנזונות מיורשים [כרפי"א]:

נותנין לה מדור לפי כבודה: אפילו נפל הבית או שאין לה בית, נותנין לה שכר דירה [צ"ד ה'. ודלא כר"ב]. וה"ה שמשתמשת בכלים לפי כבודה כבחיי בעלה [שם]:

אין ליך מזונות: רק כפי ברכת הבית דלא דמי לדלעיל במשנה א' שאף על גב שיש לה מזונות מהשני, צריך ליתן לה האחר דמי מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית, דהתם קבל עליו לזונה סתם, ולא על שולחנו, משא"כ הכא, סתם מזונות של האשה על שולחן בעלה הוא [ועי' ב"ש קי"ד ס"ק י"ב]. ונ"ל דלהכי נקט הך בבא הכא, ולא בפרקן דלעיל בדיני אלמנה נזונת. דקמ"ל הכא דאין דין אלמנה כדין בת אשתו, דהתם בעלת חוב היא, משא"כ מזון האלמנה רק מתנאי ב"ד:

והן ילדים: ר"ל בבית אביה ונוח לה טפי לישב אצל הדומין לה. א"נ דאבית בעלה קאי דמדכולן ילדים חוששת שיתגרו בה:

משנה ד

כל זמן שהיא בבית אביה: ונזונת מיורשים:

גובה כתובתה לעולם: לכשתרצה:

שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה: שנתנה לפעמים דבר מועט לשכנותיה:

גובה כתובתה לעולם: ואין שתיקותה מחילה, דרק מדמכבדין אותה בושה לתבע:

גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים: ואח"כ שתיקותה כמחילה, והכי קיימא לן [ק"א]. מיהו אם שטר כתובה בידה, בכל אופנים גובה לעולם, מדלא החזירה כתובה לא הוה שתיקה מחילה [שם] ורק במחל בפירוש י"א דאף דנקט שטר או משכון בידו אפ"ה הוה מחילה [כ(שו"ע חו"מ רמא, ב)]:

עד עשרים וחמש שנים: ואז יש להן מזמן התביעה שוב כ"ה שנים, וכמו כן באלמנה גופה ואפילו רק גלתה דעתה תוך כ"ה שנים שלא מחלה מהני [הר"ן]:

בועז

הלכתא גבירתא