משנה כתובות יב דפוסים
משנה כתובות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים, חייב לזונה חמש שנים.
נישאת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים, חייב לזונה חמש שנים.
לא יאמר הראשון: לכשתבוא אצלי אזונה, אלא מוליך לה מזונותיה למקום אמה.
וכן לא יאמרו שניהם: הרי אנו זנין אותה כאחד, אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות.
נישאת, הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות.
מתו, בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב.
הפקחים היו כותבים, על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי.
אלמנה שאמרה: אי אפשי לזוז מבית בעלי, אין היורשין יכולין לומר לה: לכי לבית אביך ואנו זנין אותך, אלא זנין אותה בבית בעלה ונותנין לה מדור לפי כבודה.
אמרה: אי אפשי לזוז מבית אבא, יכולים היורשים לומר לה: אם את אצלנו יש ליך מזונות, ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות.
אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים, זנין אותה והיא בבית אביה.
כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה לעולם.
כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים, שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל.
וחכמים אומרים: כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה לעולם.
כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.
מתה, יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים.
משנה כתובות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב