משנה טהרות ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ד · משנה ח | >>
ספק טומאה צפה על פני המיםטז, בין בכלים בין בקרקע.
רבי שמעון אומר, בכלים, טמא. ובקרקע, טהוריז.
רבי יהודה אומר, ספק ירידתו, טמא. וספק עלייתו, טהור.
רבי יוסי אומר, אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה, טהור.
נוסח הרמב"ם
ספק טומאה צפה על פני המים -
- בין בכלים, בין בקרקע.
- רבי שמעון אומר: בכלים טמא - ובקרקעות טהור.
- רבי יהודה אומר: ספק ירידתו טמא - וספק עלייתו טהור.
- רבי יוסי אומר: אפילו אין שם אלא מלוא אדם וטומאה - טהור.
פירוש הרמב"ם
מאשר לא תנוח זאת הטומאה על גב הקרקע שמו ספיקו טהור, כי ספק הוא אם נגע או לא נגע.
ורבי שמעון אומר, אם היו המים אשר הטומאה צפה על פניהם בכלים, ספיקו טמא.
רבי יהודה אומר, שאפילו היו בקרקע וספק הוא אם נגע או לא נגע [בשעת ירידתו למים, הרי זה טמא] כי המים אז נחו והטומאה אז נחה, לפי שהוא ירצה פה בירידה רדתו לטבול באלה המים או לרחוץ בהן, ואם טבל ועלה ונסתפק אם נגע או לא נגע בעת עלותו הנה הוא טהור, כי בהניעו את המים תדחה הטומאה לצדדים ותרחק ממנו, והוא אמרם בתוספתא (פ"ה) "מפני שהמים דוחפים אותה לצדדין".
ורבי יוסי אומר, אפילו היה המקום צר בגדר שתבוא הטומאה וידביקהו, כל עוד שלא יתאמת שהוא נגע ספיקו טהור להיותה צפה על פני המים. ומבואר הוא שזה כולו אמנם ברשות היחיד, אמנם ברשות הרבים אפילו לא תהיה צפה ספיקו טהור כמו שיתבאר.
ועוד התבאר במסכת נזיר (דף סד.) שזה הדין אמנם הוא לעניין שרץ בלבד. וזה שתנא קמא אומר, שאמרו "בכל השרץ השורץ"(ויקרא יא, כט) יורה שהוא מטמא בכל מקום ששורץ ואפילו על פני המים, ואמרו "על הארץ"(ויקרא יא, כט) יורה שהוא לא יטמא אלא על הארץ, ואמר אם לא יהיה השרץ על הארץ ונסתפק אם נגע או לא נגע ספקו טהור. ורבי שמעון יקבל מופת מאומרו "אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור"(ויקרא יא, לו), הנה זה מופת שהשרץ לא יטמא במים, ואחר אמר "ונוגע בנבלתם יטמא"(ויקרא יא, לו) עד הערב, הנה זה יורה שמי שנגע בשרץ ואפילו במים טמא, ויגיע מזה אם נתאמת שנגע שהוא טמא, ואם נסתפק אם נגע או לא נגע טהור, זה במעין ובור אשר המים בקרקע, אמנם אם יהיו המים בכלים ספיקו טמא.
והלכה כתנא קמא.
והתבאר רבי יוסי והגעתו בעניין אמיתי:
פירוש רבינו שמשון
ר״ש אומר בכלים טמא. דחשיב יש לטומאה מקום: ספק ירידתו טמא. שדרך אדם כשיורד לבריכה של מים שכל דבר שבמים בא עליו מחמת ההיסט שמתחיל לרחוץ את עצמו אבל כשעולה מן המים כל דבר ילך לצידי הבריכה כדמפרש בתוספתא:
אפי' אין שם אלא מלא האדם והטומאה. שאי אפשר לו שלא נגע אפ״ה טהור קסבר דטומאה צפה לא מטמא: תניא בתוספת' (פ״ה) כשם שטיהרו ספק טומאה צפה על המים בין בכלים בין בקרקע כך טיהרו ספק טהרה צפה על המים בין בכלי בין בקרקע כיצד עריבה שהיה טמאה טמא מת וככר תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה וירדו גשמים ונתמלא ונותר הרי הוא צף על פני המים ספק נגע בצידי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שזה ספק טהרה צפה ר״ש אומר בכלים טמא בקרקע טהור חוץ מכזית מן המת וכל המאהילים שהן מטמאים מלמעלה כלמטה ר' יהודה אומר ספק ירידחו טמא מפני שהמים צלולים (בתסופתא אי' ואפשר) ואי אפשר לו ליגע ספק עלייתו טהור מפני שהמים דוחפין אותו לצדדין. פי' כרוך בסיב אין הככר מכוסה לגמרי בסיב ובנייר דא״כ לא נגע בעריבה אלא מלמטה כרוך בסיב ובצדדין מגולה דכשמונח בשולי העריבה הסיב והנייר מפסיק וכשהגשמים יורדין לתוכה והככר עולה וצף יכולין צדדין ליגע בצידי העריבה ומשמע הכא דאפי' לתרומה מטהרין ספק טומאה צפה ותימה דבשלהי מכילתין תניא בתוספ' השרץ שנמצא צף על שפת הבור של גת לתרומה ספיקו טמא ולפועלין ספיקו טהור והדבר צריך עיון עיין בנזיר (דף סג:). חוץ מכזית מן המת. פרשתיה למעלה. מפני שהמים צלולין. אית דגרסי נסוטין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ספק טומאה צפה על פני המים - ספק אם נגע בטומאה שצפה על פני המים או לא נגע:
בין בכלים בין בקרקע - בין שהמים בכלים בין שהמים בקרקע, טהור, דחשיב כאילו אין מקום לטומאה:
בכלים טמא - דחשיבי כאילו יש מקום לטומאה. ואין הלכה כר' שמעון:
ספק ירידתו טמא - שדרך אדם כשיורד לבריכה של מים, שכל דבר שבמים בא עליו, מחמת ההיסט שמתחיל לרחוץ את עצמו. אבל כשעולה מן המים, הדברים שבמים מתרחקים ממנו והולכים לצדי הבריכה:
אפילו אין שם אלא מלא האדם והטומאה - שהמקום צר בדרך שאי אפשר לו שלא יגע, אפילו הכי טהור, קסבר דטומאה צפה אינה מטמאה. כך מצאתי. אבל רמב"ם פירש, כל זמן שלא ידע בודאי שנגע בטומאה, טהור. נראה שאם היה בדרך שאי אפשר לו שלא יגע, טמא:
פירוש תוספות יום טוב
ספק טומאה צפה על פני המים. דכתיב (ויקרא יא) בכל השרץ השורץ. כל מקום שהוא שורץ טמא אפילו צף. וכתיב על הארץ דמשמע דבעינן שיהא מונח על הארץ ולא צף. הא כיצד ודאי מגעו. טמא. ספק מגעו טהור. בגמ' פ"ט דנזיר ד' ס"ד. ונראה דאסמכתות הן. מדתנן שטהרו חכמים וטעמא דמדאורייתא אין טמא אלא הודאי. ועי"ל דהואיל ולא נתפרשו בכתוב בפי'. שפיר שייך למתני שטהרו חכמים. ותסייעיה להרמב"ם בשיטתו בלשון דמדברי סופרים שהעתקתי לשונו במ"ג פ"ז דאהלות. וכתב הר"ש לעיל מתני' ג' דהאי טעמא נמי בנזרקים דר"פ. מדמייתי התם ברייתא דקתני הנזרקים לעולם טהורין. ומתני' דקתני מפני שאין לטומאה מקום. משום דכל היכא שיש לטומאה מקום. קרינא ביה על הארץ ע"כ. אע"ג דהתוס' דהתם סוף דף ס"ג ע"ב (ד"ה צפה) נסתפקו אי ה"ה צפה באויר שזורקה אדם באויר:
רש"א בכלים טמא בקרקע טהור. דדריש אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור דמשמע דצפה בקרקע טהורה. וכתיב יטמא עד הערב. הא כיצד צפה בכלים טמא בקרקע טהור. (דדוקא דומיא דמעין ובור שהם מים שע"ג קרקע) תוס' [ד"ה כתיב] ובגמרא שם [ונ"ל דיש ט"ס בגי' זו. דז"ש יטמא עד הערב הוא לעיל מקרא דאך מעין כו' כמה פסוקים ולכן נ"ל דאלו השתי תיבות עד הערב הם ט"ס ולא מייתי אלא מיטמא. דבהך קרא גופיה דאך מעין דבסופו כתיב ונוגע בנבלתם יטמא וכן רש"י לא העתיק אלא יטמא. אע"ג דהתו' העתיקו ג"כ עד הערב:
רבי יוסי אומר. כתב הרמב"ם והתבאר ר"י והגעתו בענין אמתי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) ספק כו'. מגעו טהור. גמרא. והיינו טעמא נמי בנזרקים דריש פרקין כו', משום דכל היכא שיש לטומאה מקום, קרינא ביה על הארץ. הר"ש. ועתוי"ט:
(יז) (על המשנה) ר"ש כו'. בגמרא יליף להו. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ספק טומאה צפה וכו': נזיר פ' בתרא דף ס"ד ומפ' התם דדוקא בטומאת שרץ הוא דאמרי' שאם שרץ צף על פני המים ספק נגע בו ספק לא נגע בו ספקו טהור אבל בטומאה צפה דמת אפי' אם ספק נגע בה טמא וכדתנן התם ונמצא מת צף על פני המים דמערה טמא וכדפי' שם רעז"ל. ואיתא בפ"ק דפסחים דף י"ז ברייתא קרובה ללשון משנתנו ובפ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ז) נמי ממעט ספק טומאה צפה מדכתיב על הארץ ומרבה ודאי טומאת שרץ צפה מדכתיב השרץ כל מקום ששורץ ואפילו על המים כדאיתא התם בנזיר. ועיין בפי' הר"ש ז"ל.
ר' יוסי אומר אפילו וכו': וכן הלכה ומשמע שאין עליו חולק:
תפארת ישראל
יכין
ספק טומאה צפה על פני המים: כיצד:
בין בכלים: בין שצפה במים שבכלי או במים שבקרקע. ומסופק אם נגע בה. אפילו ברה"י ספיקו טהור:
ר"ש אומר בכלים טמא: אם צפה במים שבכלי טמא. דהרי הכלי נח במקום:
ספק ירידתו טמא: בין שהמים בכלי או בקרקע. אם מסופק שנגעה בו בשעה שירד לתוך המים. וטעמו כדקאמר בתוספתא דכשירד לתוך המים. הרי המים עולין. ועי"ז הדברים הצפין בתוכן מתקרבין אל גוף הבא לתוכן. ומסתבר שעי"ז נגעה הטומאה בהטהור. אבל כשעולה מהמים. המים שוקעין. ועי"ז הדברים הצפין בהן מתרחקין מגוף העולה. ולהכי מסתבר שלא נגעה בו הטומאה:
ר' יוסי אומר אפי' אין שם: בהחלול שהמים בתוכה:
טהור: אע"ג דהרי נגע בה. אפ"ה כל שלא ראה הנגיעה טהור. ולהרמב"ם בפירושו כאן. דוקא באפשר שלא נגע, טהור. וכן נראה בחיבורו [פי"ד מאהט"ו ס"ג] שכתב שלא ידע שנטמא. הרי מדל"ק שלא ראה שנטמא. ש"מ דלאו בראייה תליא. רק בידיעה דהיינו שאפשר שלא נטמא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת