משנה טבול יום ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ג · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כל ידות האוכלים שהם חבור באב הטומאה, חבור בטבול יום.

אוכל שנפרס ומעורה מקצת, רבי מאיר אומר, אם אוחז בגדול והקטן עולה עמוא, הרי הוא כמוהו.

רבי יהודה אומר, אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו, הרי הוא כמוהו.

רבי נחמיה אומר, בטהור.

וחכמים אומרים, בטמא.

ושאר כל האוכלים, את שדרכו ליאחז בעלה, אוחז אותו בעלה, ובקלח, אוחזין אותו בקלח.

נוסח הרמב"ם

כל ידות האוכלין שהן חיבור באב הטומאה חיבור בטבול יום אוכל שנפרס ומעורה מקצת רבי מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עימו הרי הוא כמוהו רבי יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עימו הרי הוא כמוהו רבי נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרין בטמא ושאר כל האוכלין את שדרכו ליאחז בעלה אוחזין אותו בעלה בקלח אוחזין אותו בקלח.

פירוש הרמב"ם

ידות האוכלין. הן הקצוות אשר יחזיקו בהן הדבר בעת האכילה כמו העצים אשר בקצוות התאנים והזיתים והאתרוגים וכיוצא בהן וכבר ידעת כי ענין החבור הוא כשנגע באותו קצה כאילו נגע בגופן של אוכלין ועוד יתבאר זה בפרטיו בעוקצין (פ"א) ואוכל שנפרס נסדק ומעורה מקצת ונשאר מחובר במקצתו ואמר ר"מ כי אם היה כח אותו חבור אשר בין שני החלקים בענין שאם יגביה החלק הגדול יתלה בו הקטן המחובר בו ולא יפול הרי הן חבור זה לזה ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה כח החבור בענין שאם יגביה החלק הקטן יתלה בו הגדול לא יפול והלך רבי נחמיה על דרך אחרת ואמר כי כשיגע הטמא באחד החלקים מהקטן או הגדול הרי הוא טימא אותו החלק בלא ספק ואם היה כח החבור בינם בענין שאם יגביה אדם החלק הטהור הטמא עולה עמו יהיה הכל חבור וחכמים אומרים הפך זה אם אחז בטמא והטהור עולה עמו אז יהיה הכל טמא אח"כ אמר כי שאר האוכלין אשר דרך בני אדם לתלותן בעליהן או בקלחיהן יבחנו בדרך הזאת שנתלה האוכל מעליו או מקלחו ואם ישאר תלוי ולא יפסוק ויפול הרי אותו עלה או הקלח חבור ומה שנגע בהן כאילו נגע באוכל עצמו והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

שהן חיבור באב הטומאה. כגון הנך ידות דתנן במס' עוקצין (פ"א):

חיבור בטבול יום. דאם הוא יד של תרומה ונגע טבול יום ביד נפסלה התרומה:

מעורה. מחובר:

בגדול. בפרוסה הגדולה והפרוסה קטנה עולה עם הגדולה ואינה נפרסת מכל וכל:

הרי הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד נפסל השני ובפ' העור והרוטב (דף קכז:) גרסי' בכל הספרים ר' מאיר אומר אם אוחז א) שניהם וגדול עולה עמו. ר' נחמיה אומר בטהור כלומר באותו שלא נגע בו הטבול יום משערינן בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם אוחז בו הטמא עולה עמו שניהן טמאים. וחכמים אומרים בטמא משערינן דאם אוחז בטמא בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם הטהור עולה עמו שניהן טמאין ואם לאו הטהור טהור:

ושאר כל האוכלין. כגון מיני ירקות:

את שדרכו ליאחז בעלה. כשבא לטלטלו בין אם נגע טבול יום בעלה בין אם נגע בקלח:

אוחזו בעלה. אם נפרצו ממנו לא הוי חיבור ואם לאו הוי חיבור וכן אם דרכו ליטלטל בקלח אוחזו בקלח:

תני"א בתוספת"א [פ"ב] אוכל שנפרץ ומעורה במקצת. אם יש לו יד אוחזין אותו ביד עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחזין אותו באיזה מהן שירצה אין לו זה ולא זה ר' מאיר אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרים בטמא במה דברים אמורים בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זה חיבור רבי מאיר אומר אחד טבול יום ואחד כל הטומאות שנמשך עמו חיבור שאין נמשך עמו אינו חיבור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל ידות האוכלים - העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:

שהם חיבור באב הטומאה - שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:

חיבור בטבול יום - אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:

שנפרס - לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כא):

ומעורה - מחובר: אם אוחז בגדול בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:

הרי הוא כמוהו - אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:

ר' נחמיה אומר בטהור - כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:

וחכמים אומרים בטמא - משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:

ושאר כל האוכלים - כגון מיני ירקות:

את שדרכו לאחוז בעלה - כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו:

פירוש תוספות יום טוב

כל ידות האוכלים כו'. תנינן להו במס' עוקצין:

רמ"א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו. ואע"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו. אפ"ה הרי הוא כמוהו. ובגמרא דפרק העור והרוטב דף קכ"ח מייתי ליה בלישנא אחרינא. רמ"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ורמי ליה אדר"מ דהתם גבי אבר ובשר המדולדלים דמשמע דס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה. פירש"י כאן בטבול יום החליף ר"מ שטתו. אבל בעלמא ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו. ותמהו התוספות דלגירסת המשנה דטבול יום מאי פריך וכו'. ובעיני נראה דגירסתנו שבמשנה לבתר שהחליפה ר' יוחנן היא. ולא הוי הפירוש מוחלפת השטה. כמו שמפרש רש"י שהחליף שטתו כו'. אלא צריך להחליף השטה קאמר. ודר"מ בטבול יום נמי ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ומשם ולהלן הוחזקו לגרוס בדברי ר"מ. כמו שהיא הגירסא לפנינו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) בגדול כו'. ואע"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו, אפילו הכי הוי חבור. ועתוי"ט ות"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל ידות האוכלין:    השנויין במסכת עוקצין שמכניסות טומאה לנאכל:

אוכל שנפרס וכו':    חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ז) אלא דהתם קתני ר' מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו ותניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות אין חילוק בנגיעתה דהקרוי' בשאר טומאות נגיעה בט"י נמי הוי נגיעה וא"ר יוחנן לדברי רבי דלא שאני ליה בין נגיעת טבול יום לשאר טומאות החליף ר"מ כאן בטבול יום שיטתו דאמר כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות ואם אין גדול עולה עם הקטן אינו כמוהו וחברו טהור ואילו במתני' דהתם דקתני נשחטה בהמה הוכשר האבר והבשר בדמי' דברי ר"מ רש"א לא הוכשרו שמעינן דלר"מ דאמר הוכשרו משום דכולה חדא חשיב לה ואע"ג דכי אוחז את הקטן דהיינו אבר הבשר המדולדל בה אין גדול עולה עמו דהיינו כל שאר הבהמה הלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו חד הוא ור"ש ס"ל דאינו כמוהו הואיל וכשאוחז באבר אין הגדול עולה עמו ולאו חד הוא ומש"ה לא הוכשרו הא שמעי' ליה לר"מ התם דאע"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא ע"כ. אלא דהתם איכא טעמי טובא לפרושי במאי קמיפלגי ר"מ ור"ש והמסקנא כתבתי' שם במקומה וכבר כתבו שם תוס' דלגירסא דגרסי' הכא במתני' תימא מאי פריך ר' יוחנן דר"מ אדר"מ ע"ש:

ר' יהודה:    מיקל דלא הוי חבור אם לא שיהיה דבר המחברן חזק שעולה הגדול עם הקטן הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

כל ידות האוכלים:    עוקץ הפרי:

חבור בטבול יום:    דבנגע בא' נטמא חבירו:

אוכל שנפרס:    לשון פרוסה:

ומעורה:    מחובר:

ר' מאיד אומר אם אוחז בגדול:    בחלק הפרוסה הגדול:

והקטן עולה עמו:    ואינו נפסק מכל וכל ממנו:

הרי הוא כמוהו:    והו"ל חבור:

הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור:    באותו שלא נגע הטבו"י משערים אם אוחז בו. אם הטמא עולה עמו בין שהוא גדול או קטן:

ושאר כל האוכלים:    כירקות:

את שדרכו ליאחז בעלה:    כשמטלטלו:

אוחז אותו בעלה:    וכשלא נפסק הוה חבור לקלח:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים