משנה טבול יום ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ב · משנה ח | >>
בעבוע שבחבית שניקב בין מבפנים בין מבחוץ [ בין מלמעלן בין מלמטן ], זה כנגד זה, טמא באב הטומאה וטמא באהל המת.
הפנימי מלמטן והחיצון מלמעלן, טמא באב הטומאה וטמא באהל המת.
הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן, טהור באב הטומאה וטמא באהל המת.
נוסח הרמב"ם
בעבוע שבחבית שניקב -
- בין מבפנים בין מבחוץ - זה כנגד זה.
- טמא באב הטומאה, וטמא באוהל המת.
- הפנימי מלמטן, והחיצון מלמעלן -
- טמא באב הטומאה, וטמא באוהל המת.
- הפנימי מלמעלן, והחיצון מלמטן -
- טהור באב הטומאה, וטמא באוהל המת.
פירוש הרמב"ם
כשמבשלין כלי חרס עושים אבעבועות גדולות.
וכבר נתבאר בתוספתא, כי עניין אמרו בכאן בין מבפנים בין מבחוץ, שינקב לתוך החבית ולחוצה לה שני נקבים מכוונים. והיתה החבית מלאה משקין, ואין ספק אותו אבעבוע אשר בצד החבית אשר היא מפולשת לתוך הכלי תתמלא גם כן מאותן משקים. ואם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבוע מבחוץ, רוצה לומר שישים אצבעו בנקב שבחוץ, הרי כבר נטמא המשקה אשר בחבית. וכן אם היתה החבית מוקפת אל פיה צמיד פתיל ונתונה באהל המת, מטמא מחמת הנקב אשר בצד האבעבוע אשר בצד החבית, וזהו עניין אמרו טמא באב הטומאה, וטמא באוהל המת. וכן הדין גם כן כשהם השני נקבים זה שלא כנגד זה.
אמנם כשיהיה הפנימי מלמטה אבל אם יהיה הפנימי מלמעלה, כמו הצורה הזאת:
ונגע אב הטומאה במשקה שבתוך אבעבוע לא נטמא משקה שבחבית, לפי שהדבר אשר נגע בו הוא נפרד בכלי בפני עצמו כמו שיתבאר מן הצורה אשר ציירנו,
והוא עניין אמרו טהור באב הטומאה.
ויוצא בעבוע, מן "שחין פרח אבעבועות"(שמות ט, ט):
פירוש רבינו שמשון
בעבוע. יש מפרשים דהיינו רתיחות שהתירוש מעלה ע"פ חבית ונראה כעין בעבועות ולא יתכן כלל שבכל מקום חיבור הוא ליין וכדתנן במס' עבודה זרה בפרק רבי ישמעאל (דף ס:) או שהיה מטפח ע"פ החבית המרותחת כל היין אסור בשתייה ובערוך פירש שהיוצרים כשאינם שועין ושופין את החבית מבחוץ ומבפנים יפה או שהיה החומר צרור יוצא מבחוץ קליפות כמין אלו אבעבועות שעושה המטר כשימטיר הרבה ועיקר זה הדיבור משחין אבעבועות ועוד יש להוסיף על דברי הערוך שדרך כלי חרס כשמצרפין אותו בכבשן יוצאין מכח האש בדפנותיו כמין אבעבועות חלולות והכי פי' דמתני' לפי שיטה זו דאותם אבעבועות בתוך עובי דופן החבית וחלולין בתוכן ומצד אחד דופן האבעבוע חלוש ודק כמין קליפה ומצד אחר הוא עיקר עובי דופן החבית והאבעבוע שצד הקלוש שבו כלפי חלל חבית קרי פנימי ואותו שצד הקלוש שבו לצד חוץ קרי חיצון:
שניקב מבפנים ומבחוץ. זה כנגד זה עד תוך חללה של חבית:
טמא באב הטומאה. אם יש בנקב כעדשה מן השרץ בין שהוא מונח בנקב שבפנים בין שהוא מונח בנקב שמבחוץ רואין אותו כאילו הוא מונח בתוך החבית כיון דרואה אוירה של חבית:
הפנימי מלמטן. מכאן ואילך מפרש דין הנקבים זה שלא כנגד זה והפנימי היינו בעבוע הפנימי ומלמטן הוא הצד הדק שבו כלומר שהכעדשה בנקב שמלמטן שרואה אויר החבית:
והחיצון מלמעלן. כלומר או החיצון מלמעלן שהכעדשה מונח בבעבוע החיצון בנקב שבו מלמעלן דהוא עיקר דופן החבית ונקרא לחיצון מלמעלן שעיקר דופנה של חבית נקרא מלמעלן בין לבעבוע החיצון בין לבעבוע הפנימי ונטמאה החבית לפי שהטומאה רואה אויר החבית אבל אם הכעדשה מונח בפנימי מלמעלן והוא עיקר עובי הדופן או בחיצון מלמעלן דהיינו בצד הדק שבו שאין הטומאה רואה אויר החבית טהורה אבל אי קיימא חבית באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותן הנקבים הטומאה נכנסת לתוכה אע"פ שהנקבים זה שלא כנגד זה: [הגה"ה ור"י מסינפונ"ט זצ"ל פי' וז"ל בעבוע שבחבית פירוש הרתיחה שעושה היין החדש בפי חבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים יתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתוח דמי. וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום. אלא נתגלה לנו לפרשו כך בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר החבית ופיה מוקפת צמיד פתיל ופעמים מנקבים נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו ההוא המנוקב החיצון שרואה את האויר ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ובאהל טמא פירוש כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלא תוך כלי חרס קרינן ביה אלא אם הכניס כל כך עד שיצא לאויר החבית אבל באהל המת טמא דכלי חרס קרינן ביה עכ"ל:] (ובס"א אשכחנ"א וז"ל וה"פ דמתניתין לפי שיטה זו דאותן בעבועים בתוך עובי דופן החבית וחלולים בתוכה ונמצא כמין חלל קטן בעובי דופן החבית ופעמים שיש באותו בעבוע ב' נקבים אחד לצד פנים שהוא לצד חלל החבית ואחד לצד חוץ לצד אויר העולם וכשהחבית מלאה משקין נכנס המשקה דרך נקב הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון ואם אותן נקבים מפולשים זה כנגד זה או שהיה נקב הפנימי מלמטה של בעבוע ונקב חיצון מלמעלה של בעבוע והיתה אותה חבית מונחת באהל המת ומוקפת צמיד פתיל חוץ מאותו בעבוע או שנגע אב הטומא' במשקה שבנקב חיצון נטמאו כל משקין שבכלי אבל אם הפנימי מלמעל' וחיצון מלמט' נהי דבאהל המת מטמא שהטומאה נכנס דרך הנקבים באב הטומאה מיהא טהור דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שהבעבוע מלמטן מאחר שהפנימי מלמעלן ה"ל כנצוק וקטפרס ולא הוי חיבור ועוד יש לפרש בלא משקין דכשהפנימי מלמטן וחיצון מלמעלן נחשב חלל הבעבוע כתוכו של חבית מאחר שאם היו משימין משקין בחבית לא היו יוצאין לחוץ דרך נקב הפנימי עד שיגיעו לחיצון של מעל' אבל כשפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן מיד כשמגיעין המשקין לפנימי יוצאין המשקין דרך הבעבוע ונשפכין לחוץ הלכך חשיב כנגד הנקב התחתון כגבו דחבית ואין כלי חרס מטמא מגבו):
תני"א בתוספת"א [שם] בעבוע של חבית שניקב ומכוון בפנים כבחוץ ר' יהודה אומר בכולן מן הצדדין יעלה באחד ומאה מעשה שבעבע יין בעליון ובאו ושאלו את ר' יהודה ואמר יעלה באחד ומאה. פי' מן הצדדין שהבעבוע מצדה של חבית ומגיעין בשוליה ונגע טבול יום ביין שהבעבוע שם כדמחלק ר' יהודה במתני' בין מצדה של חבית למפיה ולמשוליה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בעבוע שבחבית - כשמצרפין כלי חרס בכבשן יוצאין בדפנותיהן כמין אבעבועות, שיש להן שתי דפנות, אחת לצד פנים של חבית ואחת לצד חוץ, וחלול באמצע, ופעמים שיש באותו בעבוע שתי נקבים, אחד בדופן הבעבוע של צד פנים שהוא לצד חלל החבית, ואחד בדופן של צד חוץ, וכשהחבית מלאה משקים ט, נכנס המשקה דרך הנקב שבדופן הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך הנקב שבדופן החיצון. ואם הנקבים שבשתי דפנות הבעבוע הן מכוונים ומפולשים זה כנגד זה, או אפילו אינן מכוונים אלא שהיה הנקב שבדופן הפנימי למטה לצד שולי הכלי והנקב שבדופן החיצון מלמעלה, אם היתה אותה חבית מונחת באוהל המת ומוקפת צמיד פתיל בפיה ואינה מוקפת בנקבים של הבעבוע, או שנגע אב הטומאה במשקה שבנקב החיצון, נטמאו כל המשקים שבחבית. אבל אם הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן, נהי דבאוהל המת מיטמא, שאוהל הטומאה נכנס לתוך החבית דרך הנקבים, באב הטומאה מיהא טהור, דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שבבעבוע מלמטן, מאחר שהפנימי מלמעלן, הוי ליה כניצוק וקטפרס, ולא הוי חיבור:
פירוש תוספות יום טוב
בעבוע שבחבית. פי' הר"ב וכשהחבית מלאה משקין וכו' וכן בפי' הר"ש בלשון האחר שבגליון גם הרמב"ם פי' כן והקשה הראב"ד בספ"ט מהט"א דאם לנגיעת המשקים מה צורך להיותו אב הטומאה. והלא אף טבול יום פוסל אותם ופוסל לכל מה שבחבית. ותירץ הכ"מ די"ל דלרבותא דסיפא נקטיה. שאע"פ שהוא אב הטומאה אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקים שבחבית ע"כ. אבל הראב"ד דקדק עוד מל' המשנה טמא וטהור ולא אמרו טמאה וטהורה. אלא על האבעבוע עצמו אמר וללמד אם יכנס שרץ באוירו. וקאמר שאם הנקב החיצון הוא מלמעלה והפנימי מלמטה. שהבעבוע טמא מאוירו כי הוא חשוב לו כפתח לפי שהמשקים באין לאבעבוע דרך העליון לתחתון. ואפשר שגם החבית טמאה. אבל כשנקב החצון למטה שאין המשקים שנכנסים שם נשארים בו. ואין נכנסים לחבית עד שעולין למעלה. אין זה הנקב חשוב להיותו פתח לא לחבית ואף לא לעצמו. ואינו מטמא באוירו דרך אותו הנקב. והתורה אמרה כל כלי פתוח. שהטומאה קודמת לפתחו וזה אינו פתחו ע"כ:
בין מלמעלה בין מלמטן. ובנ"א ל"ג ויש ליישב גי' הספר דכלומר בין שהבעבוע למעלה בחבית בין שהוא למטה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) ואף דטבול יום נמי פוסל אותם ופוסל לכל מה שבחבית, נקט אב הטומאה, לרבותא דסיפא, אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקין אע"פ שהוא אב הטומאה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בעבוע שבחבית שניקב מבפנים ומבחוץ מלמעלן ומלמטן זה כנגד זה: כך מצאתי מוגה ובספר אחר מצאתי מוגה שניקב מבפנים ומבחוץ זה כנגד זה והעבירו הקולמוס על מלות בין מלמעלן בין מלמטן. וכן הגי' ה"ר יהוסף ז"ל שמלות הללו כתב שלא מצאן בכל הספרים ע"כ. ומה שפי' רעז"ל איתי' בדפוס בפירוש אחד לרבינו שמשון ז"ל ועוד יש שם פי' אחר ע"ש אבל רבינו יצחק מסימפונט ז"ל פירש דהיינו הרתיחה שעושה היין החדש בפי החבית קורא בעבוע ואחר יום או יומים מתחיל להנקב מבפנים אצל היין ומבחוץ מלמעלה עתה אם מכוון נקב הפנימי זה כנגד זה טמא באב הטומאה וטמא באהל המת דכפתח דמי וזה הפירוש לא נהירא דרתיחת היין חבור בכל טומאות חוץ מטבול יום אלא ה"פ בחבית עושין נקב קטן כדי שיצא ריח היין שלא תשבר. החבית ופיה מוקף צמיד פתיל ופעמים מנקבין נקב זה שלא כנגד זה ואם הנקב מפולש זה כנגד זה לא שניקבה החבית מצד לצד אלא היינו הנקב הרואה את האויר יקרא חיצון ופנימי יקרא לאותו שרואה היין טמא באב הטומאה אם הכניס אצבעו בנקב וכן אם הכניס שם השרץ טמא מפני שכלי חרס מטמא באויר ובאהל טמא פי' כלי פתוח קרינן ביה ואם הוא זה שלא כנגד זה טהור באב הטומאה דלאו תוך כלי חרס קרינן ביה עכ"ל ההגהה שבפירוש הר"ש ז"ל. והרא"ש ז"ל פי' וז"ל בעבוע מלשון פרח אבעבועות כשמצרפין כלי חרש בכבשן פעמים עולין בו כמין אבעבועות גדולות והן חלולות ודופנה דק ניקב מבפנים ומבחוץ דופן של החבית ודופן הדק של האבעבוע זה כנגד זה וכשהמים יוצאין מן הנקב שבדופן נשארים באבעבוע עד שיגיעו לנקב הבעבוע הלכך תוך הבעבוע חשיב כתוך הכלי וטמא באב הטומאה אם היה שרץ באוירו נטמאת החבית ומיירי שאין בנקב שיעור ליטהר הכלי לפי חמש מדות האמורות בכלי חרס וכן באהל המת אם החבית מוטה על צדה וכזית מן המת כנגד הנקב נטמאת החבית וכן הדין אם ניקב דופן הפנימי למטה ודופן הדק של הבעבוע למעלה דהמים היוצאין מן הנקב נשארים בבעבוע עד שיגיעו לנקב שלמעלה בבעבוע הלכך חשיב כתוך הכלי. אבל אם נקב הפנימי למעלה והחיצון למטה מיד כשיוצאין המים מן החבית נופלין דרך נקב שבבעבוע שלמטה ואין הבעבוע מחזיק המים הלכך חשיב כגב הכלי ואם היה בו שרץ החבית טהור אבל אם היה כזית מן המת בתוכו כנגד נקב הפנימי טמא ורבינו שמשון ז"ל פי' על דרך אחרת והוא רחוק עכ"ל ז"ל ופירושו ז"ל קרוב לפירוש אחד שהובא בדפוס סדר טהרות אשר עם פי' ה"ר שמשון ז"ל. והרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת ישרה ע"ש. וביד ספ"ט דהלכות טומאת אוכלין וז"ל שם הבעבוע הנעשה בעובי החבית והרי הוא כמו כלי אחר בצדה אם נקב האבעבוע לאויר החבית ונקב נקב אחר לחוץ זה כנגד זה או שהיה הנקב הפנימי למטה והחיצון מלמעלה והיה האבעבוע והחבית מלאים משקים אם נגע אב הטומאה במשקים שבאבעבוע נטמאו כל המשקים שבחבית היתה החבית מוקפת צמיד פתיל ונתונה באהל המת נטמאת מפני הנקב שבאבעבוע זה שהרי הוא מפולש לאוירה וכן אם היה הנקב שבאבעבוע שבפנים מלמעלה והחיצון מלמטה ה"ז אינה נצולת בצמיד פתיל אבל אם נגע אב הטומאה באבעבוע לא יטמאו המשקים והרי הן כמו בדלין מהם ע"כ:
סליק
תפארת ישראל
יכין
בעבוע שבחבית: חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:
בין מבפנים בין מבחוץ: ר"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:
ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה: בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה"ה טבו"י:
וטמא באהל המת: אם מונחת שם. אף דמוקף צמ"פ למעלה. אינו מציל:
הפנימי: אם נקב פנימי:
וטמא באוהל המת: דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת