תפארת ישראל על טבול יום ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

משקה טבול יום:    ר"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:

כמשקין שהוא נוגע בהן:    כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:

אלו ואלו:    שמגופו ושנגע בהן:

אינן מטמאין:    דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:

ושאר כל הטמאין בין קלין:    שרץ:

בין חמורין:    זב:

שהוא אב הטומאה:    ר"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ"ח]. (עיין פתיחה סי' כ"ו):

משנה ב[עריכה]

ונגע בה טבול יום:    במשקין שבה:

המשקין פסולין:    דטבו"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:

והקדרה טהורה:    דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ"ט. וכ"ש כלי:

ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא:    דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב"ם דס"ל דמשקה שמידים נמי אמ"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:

שספק ט"י פוסל את התרומה:    בס' נגע בתרומה או לא. כפ"ב דידים מ"ד:

משנה ג[עריכה]

המקפה:    תבשיל עב כדייסא:

והשום והשמן של חולין:    נתונים בו:

פסל את כולם:    אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:

לא פסל אלא מקום מגעו:    דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב"א:

ואם היה השום מרובה:    יותר ממקפה:

הולכין אחר הרוב:    בין ברישא בין בסיפא:

א"ר יהודה אימתי:    אזלינן בתר רוב דשום:

בזמן שהן גוש בקערה:    שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:

אבל אם היה מפוזר במדוכה:    ר"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:

טהור:    ר"ל אע"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע"ג שעדיין יש שם גוש. עכ"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר"ב ספ"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ"כ א"מ הגאון זצוק"ל:

ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין:    נמי כך דינן דבנגע טבו"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:

ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה:    ר"ל אע"ג שהן גוש בקערה:

הדי אלו כעגול של דבלה:    דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:

משנה ד[עריכה]

המקפה והחמיטה:    מיקראנע שתוך המקפה:

ואם חיבץ:    שטרפן יחד:

משנה ה[עריכה]

בשר הקדש שקרם עליו הקיפה:    המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ"א מ"ד]:

חתיכות מותרות:    דאינן חבור:

ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה:    אפילו נגע בקיפה:

וכן בקטניות שקרמו ע"ג פרוסות:    של לחם. נמי דינן כך:

מעשה קדרה בקטניות:    ר"ל קטניות שנתמעכו ע"י בשול:

הרי אלו ימנו:    דאותו שנוגע בשרץ הו"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':

משנה ו[עריכה]

חבית:    של יין תרומה פתוח:

ששקעה לתוך בור של יין:    של חולין. וצף יין החולין ע"פ החבית:

מן השפה ולפנים:    שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:

חבור:    ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ"ה כולהו חבור. וק"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ"פ מדצף היין שבבור ע"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק"ט מטבו"י כלקמן פ"ג מ"ד. ונ"ל דאע"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד"ד ע"א]. מיהו יותר מסתבר כרב"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:

אינו חבור:    והיין שבחבית טהור:

ר"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה:    מיין שבבור:

משנה ז[עריכה]

ונגע בו טבול יום:    כנגד הנקב:

טמאה:    תמה רתוי"ט דהול"ל פסולה. ולפעד"נ דר"ל כולה חבור כפ"א מ"ב:

רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה:    משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:

מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה:    לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק"א:

ונגע טבול יום בקלוח:    ובטבו"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:

יעלה באחת ומאה:    ודוקא במגע טבו"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ"ד דמכשירין. ונטמא הכל:

משנה ח[עריכה]

בעבוע שבחבית:    חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:

בין מבפנים בין מבחוץ:    ר"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:

ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה:    בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה"ה טבו"י:

וטמא באהל המת:    אם מונחת שם. אף דמוקף צמ"פ למעלה. אינו מציל:

הפנימי:    אם נקב פנימי:

וטמא באוהל המת:    דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]