תפארת ישראל על טבול יום א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת ישראל · על טבול יום · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

המכנס חלות:    כהן המכנס חלות מהרבה בתים:

על מנת להפריש:    שדעתו להפרידן זמ"ז בביתו:

ונשכו:    נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:

בית שמאי אומרים חבור בטבול יום:    בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:

ובית הלל אומרים אינו חבור:    מדדעתו להפרידן:

מקרצות:    חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:

נושכות זו בזו:    או או:

האופה חמיטה:    עוגה קטנה של תרומה:

עד שלא קרמו בתנור:    עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:

וקולית:    קצף בל"א שוים:

של מים המחולחלת:    שהקצף גבוה וחלול. ואע"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ"ח. נ"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ"י מ"ו [והר"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא"ש על זה מחולין קכ"ה ע"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:

ורתיחת גריסין של פול ראשונה:    שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:

ר' יהודה אומר אף של אורז:    בכולהו פליגי ב"ש וב"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק"ל א"כ מ"ט דב"ה. ולפעד"נ למאי דאמרינן [נדה דמ"ז] דאף דתרומה בזה"ז דאורייתא. חלה בזה"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ"ל רבותא אליבא דב"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ"ל רבותא אליבייהו דב"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד"ס. עכ"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:

ומודים בשאר כל הטומאות:    שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו"י קליש טומאה דידי' מדטבל:

בין קלות בין חמורות:    קלות ר"ל ולד הטומאה. וחמורות אה"ט:

משנה ב[עריכה]

משקדמו בתנור:    דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא"צ להפרידן:

וקולית של מים שאינה מחולחלת:    שאין הקצף גבוה. רק נמוך:

ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם:    אפילו חדש:

רבי יהודה אומר אף של טופח:    מין קטנית:

טמאים:    ר"ל הו"ל חבור:

משנה ג[עריכה]

מסמר שאחר הככר:    ר"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':

וגרגר מלח קטן:    הדבוק בככר:

וחרחור:    מקום השרוף בלחם:

פחות מכאצבע:    מעובי אצבע:

רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו:    י"ג עליו ור"ל עמו:

משנה ד[עריכה]

הצרור שבככר:    אבן שבו. לסימן:

וגרגר מלח גדול והתורמוס:    מין באהנע שמדבקין בככר לסי':

והחרחור יתר מכאצבע:    והוא הדין בעובי אצבע. דא"א לצמצם דאף למאי דקיי"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ"פ לחם ספוגיי הו"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא"א לצמצם [כבכורות די"ז ע"ב] כך נ"ל:

ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה:    אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת"ק דמחלק בכהאי גוונא:

משנה ה[עריכה]

בזמן שאינן קלופים:    דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:

והאלום:    מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:

רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים:    באהנען שחורים ג"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע"ו ע"ב] נ"ל:

טהורים באב הטומאה:    ר"ל אינן חבור. וכתוספתא:

הקצח:    קיממעל:

והשמשום:    ליינזאאמען:

והפלפל:    פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]