רבינו שמשון על טבול יום ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על טבול יום · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

שהן חיבור באב הטומאה. כגון הנך ידות דתנן במס' עוקצין (פ"א):

חיבור בטבול יום. דאם הוא יד של תרומה ונגע טבול יום ביד נפסלה התרומה:

מעורה. מחובר:

בגדול. בפרוסה הגדולה והפרוסה קטנה עולה עם הגדולה ואינה נפרסת מכל וכל:

הרי הוא כמוהו. ואם נגע טבול יום באחד נפסל השני ובפ' העור והרוטב (דף קכז:) גרסי' בכל הספרים ר' מאיר אומר אם אוחז א) שניהם וגדול עולה עמו. ר' נחמיה אומר בטהור כלומר באותו שלא נגע בו הטבול יום משערינן בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם אוחז בו הטמא עולה עמו שניהן טמאים. וחכמים אומרים בטמא משערינן דאם אוחז בטמא בין שהוא גדול בין שהוא קטן אם הטהור עולה עמו שניהן טמאין ואם לאו הטהור טהור:

ושאר כל האוכלין. כגון מיני ירקות:

את שדרכו ליאחז בעלה. כשבא לטלטלו בין אם נגע טבול יום בעלה בין אם נגע בקלח:

אוחזו בעלה. אם נפרצו ממנו לא הוי חיבור ואם לאו הוי חיבור וכן אם דרכו ליטלטל בקלח אוחזו בקלח:

תני"א בתוספת"א [פ"ב] אוכל שנפרץ ומעורה במקצת. אם יש לו יד אוחזין אותו ביד עלה אוחזין אותו בעלה יש לו זה וזה אוחזין אותו באיזה מהן שירצה אין לו זה ולא זה ר' מאיר אומר בגדול ר' יהודה אומר בקטן ר' נחמיה אומר בטהור וחכמים אומרים בטמא במה דברים אמורים בטבול יום אבל בשאר כל הטומאות הרי זה חיבור רבי מאיר אומר אחד טבול יום ואחד כל הטומאות שנמשך עמו חיבור שאין נמשך עמו אינו חיבור:

משנה ב[עריכה]

ירק דתרומה. ויש שם קלחים שנתונין בקערה או באילפס. וביצים טרופות שנתערבו ביחד החלמון והחלבון כמו ביצים טרופות דפרק אלו טריפות (דף סד.) ונתונה על אותן קלחים:

ונגע טבול יום בביצה. אע"פ שהביצה של חולין דלא שייך בה תרומה חיבור הוא לקלח ונפסל ומ"מ לא פסל רק קלח שכנגד מגע ידו:

סדר העליון. קלחין העליונים שהביצה על פניהם:

כמין כובע. שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשה כמין כובע על הירק:

משנה ג[עריכה]

לפס. כמו אלפס מחבת של מתכת שעושין בה תבשיל וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום:

מן השפה. של לפס ולפנים חשוב החוט של ביצה חיבור שאם נגע שם טבול יום הכל טמא אבל חוט היוצא משפת הלפס ולחוץ לא הוי חיבור:

וכל שנקלף עמו. היינו מה שעולה עם החוט חיבור ולא יותר ור' יוסי לקולא וכן בקטניות דינם כדין הביצה:

תני"א בתוספתא [פ"ב] ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה כל הסדר העליון חיבור דברי ר"י ור"ש ב) (ר"מ) ור' יהודה אומר אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו על זה העיד ר' ישמעאל [ג] בר' יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה שאינו חיבור אלא קלח שכנגד ידו א"ר יוסי לא על זה העיד רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה בכרם ביבנה אלא על העשוי כמין כובע שאינו חיבור. חוט של ביצה שקרם על דפנו של לפס ונגע בה טבול יום מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור רבי יוסי אומר אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור וכל שאינו נקלף עמו אינו חיבור ביצים שנקפן לתוך הקערה הרי זה אינו חיבור התחיל לטרפן הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה [ד] אינו חיבור ביצים שנקפן בטופח הרי זה אינו חיבור טרפן חיבור טרפן במימי עצמן [ה] הוכשרו הרי הן כעיגולי דבילה עיגולי דבילה שנפלו משקין על מקצתו הרי זה קוצה הימנו עובי שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין נוטל אלא מקום משקה בלבד אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה. פירוש נקפן שברן מלשון כנוקף זית (ישעיה כד) אי נמי נקפן כמו נקבן כדאשכחן במס' פיאה (פ"ו מ"א) הבקר במקום הפקר ועירן לתוך הקערה ועומדין חלבון והחלמון כאשר יצאו מן הביצה וכגון שהוכשרו ונגע שרץ באחד מהן לא הוו חיבור אלא מונין בהן ראשון ושני טרפן שנענע בתרווד ושיבר החלבון והחלמון ונתערב הכל יחד הרי זה חיבור טרפן במשקין הרי זה אינו חיבור אית דגרסי הרי זה חיבור. נקפן בטופח שעירן על מין קטנית ששמן טופח כדאשכחן לעיל פ"ק ובכלאים פ"ק. טרפן במימי עצמן דרך הטורפין לערב בהן מים וזה טרפן בלא מים אלא על ידי מי הטופח שמלוחלחין במים שנתבשלו בהן. הוכשרו לקבל טומאה אבל לא כולן אלא כעיגולי דבילה כלומר מקום המלוחלח לבד. שלא גרסה מלשון גריסין כלומר שאינה מתפרדת. שמינה שגרסה שמתפרדת ונחתכת מן העיגול והיה נראה דגרסינן כחושה שגרסה ויש ספרים שברייתא זו כתובה בלשון אחרת והכי תניא ביצה שנקפה בתוך הקערה חיבור התחיל לטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור ביצים שנקפן בתוך הטופח הרי אלו חיבור התחיל ליטרף אינו חיבור טרפן במשקין חיבור:

משנה ד[עריכה]

אינה נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור אע"ג דאסורה לזרים כדתנן בפרק שני דערלה:

שהוכשרה במשקה. שלתת החטין במים:

פסל את כולו. דמי פירות עושין העיסה חיבור:

לא פסל אלא מקום מגעו. קסבר ר' עקיבא דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי לה לידי טומאה רואין אותו כאילו אינו ולא פסל אלא מקום מגעו:

תני"א בתוספת"א [פ"ב] עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה ואינה נפסלת בטבול יום דברי רבי מאיר ורבי יהודה ר' יוסי ור' שמעון פוסלין אמר רבי מנחם ברבי יוסי אמרתי לפני אבא אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין והשום והשמן של תרומה צף על גביהם שאם נגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו בלבד אמר לי זה מין אחד וזה שני מינים. פי' חייבת בחלה בפ' קמא דמס' חל' (מ"ד) תנן והמדומע פטור מן החל' ואמרי' עלה בירושלמי כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהן מדומע דתנינן הכא שרובו תרומה אמר ליה אף אנא סבר כן אלא כד תיסק לארעא דישראל את שאל לה כד סליק להכא שמע רבי יוסי בשם רבי יוחנן אפילו סאה אחת שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין ומתני' דהתם כרבי יוסי ור' שמעון דפוסלין דיש לה תורת תרומה והוא הדין דפטורה מן החלה ובשלהי יוצא דופן (דף מו:) מייתי להך ברייתא וגרסינן התם בהדיא ר' יוסי ור' שמעון פוטרין מן החלה ומפרש התם משום דסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן ור"מ סבר חלה דאורייתא ולא מפקע ליה דימוע דרבנן ולענין טבול יום חשיבה כחולין משום דדימוע דרבנן ואפילו בנתחמצה בשאור של תרומה אע"ג דמדאורייתא טעם כעיקר מ"מ בתרומה הא לא נגע ולא דמי למקפה דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כדאיתא בפ' אלו עוברין (דף מד.) זה מין אחד וחשיב חיבור יותר כדאשכחן בשאר מילי דאיכא למ"ד מין במינו לא בטיל:

עוד תני"א בתוספת"א פ"ק דעוקצין עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך דבר שמחבר את האוכלין אלא שבעה משקין בלבד. פירוש טהורה שלא הוכשרה. שאין לך דבר כמו ואין לך דבר מאחר שאין מכשירין אלא שבעה משקין בלבד אבל מי פירות לא כמו כן אין מחברין ואפילו הוכשרו מעיקרא אין מי פירות מחברין אותן כר' עקיב' דמתני'. תנן במס' חלה פ' שני (מ"ב) עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות ואמרי' עלה בגמ' בירושלמי רבי יוסי בן חנינא דרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר משום רבי יהושע פסל את כולה רבי עקיבא אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ריש לקיש אמר מה פליגין בהוכשרה ואח"כ נילושה שמי פירות מחברין [א] להכשיר אבל אם נילושה ואח"כ הוכשרה אין מי פירות מחברין להכשיר רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר דברי הכל הוא אע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה רבי חייא ורבי אבא בשם רבי יהושע בן לוי [ב] אין לך מחבר מכולן אלא שבעה משקין לבד:

משנה ה[עריכה]

פסל את כולו. דקסבר שמן מכשיר ומחבר ורבי עקיבא סבר שמן אינו מחבר וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה:

משנה ו[עריכה]

שנגס. יש מפרשים לשון מגיס בקדירה ובערוך הביאו בערך נגס ופי' כמו לועס ויש לפרש שבידיו מהפך באוכל שבפיו ושלא מדעתו נפל ממנו:

על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור. ולא אמרינן שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידיו מסואבות וטימאו את הבגדים והתרומה שהמשקה ההוא לא חישבו וכיון שלא חישבו לא מכשיר ולא מטמא וכר' יהודה דספ"ח דכלים:

כל שהוא רוצה למוץ גרעינתו. הוחשב המשקה שבו ונטמא בידיו וחזר וטימא את בגדיו והתרומה אבל נגובין ויבשו כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו לא הוחשב המשקה ההוא ולא נטמא:

אחד טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה:

ר' מאיר אומר אלו ואלו. כלומר בין רטובין בין נגובין טמאין בטבול יום כדמפרש דמשקין של טמא מכשירין ומטמאין אפילו שלא לרצון ורבנן לגבי הכי חשיבי ליה לטבול יום כטהור: