משנה חולין ח ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ח · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חומר כ בחלב מבדם, וחומר בדם מבחלב.

  • חומר בחלב, שהחלב מועלין בו, וחייבין כא עליו משום פגול ונותר וטמא. מה שאין כן בדם.
  • וחומר בדם, שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף, בין טמאים ובין טהורים, וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.

נוסח הרמב"ם

חומר בחלב מבדם ובדם מבחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם חומר בדם שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעופות בין טמאים ובין טהורים והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.

פירוש הרמב"ם

חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב חומר כו': כל חלב לה' אמרו לרבות אימורי קדשים למעילה רוצה לומר למי שנהנה בהן בשוה פרוטה מעל כמו שנתבאר במעילה וכן אם היה אותו החלב נותר חייבים עליו משום נותר וכן אם אכל אותו אדם טמא חייבים עליו משום טמא וכן אם נתפגל הזבח כמו שנתבאר בשני מזבחים מי שאכל מחלבו חייב ודם קדשים נאמר בו ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה וא"א שיהיה דם קדשים פיגול לפי שהוא בעצמו מתיר ואין מי שיתירנו כמו שנתבאר ברביעי מזבחים ונאמר עוד בדם מיעוט אחר והוא מ"ש ואני נתתיו לכם ונאמר מיעוט שלישי והוא שנאמר כי הדם הוא הנפש וגו' ר"ל שהוא עומד כמות שהוא אין איסור אחר נוסף עליו אמרו חד למעוטי ממעילה וחד למעיטי מטומאה וחד למעוטי מנותר וכבר נתבאר שהאוכל דם קדשים באיזה ענין שיהיה אינו חייב לעולם כרת אחר יותר על כרת של דם ודע זה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהחלב מועלין בו - ואפילו קדשים קלים שהן ממון בעלים ואין בהן מעילה בחייהן, יש מעילה באמוריהן לאחר שנזרק דמן. דכתיב גבי קדשים קלים (ויקרא ג) כל חלב לה', ולהכי כתיב בהו לה' למימר דקדשי ה' קרינן ביה לענין מעילה:

וטמא - אם אכלו בטומאת הגוף חייב ש. תי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף:

משא"כ בדם - דגבי דם כתיב (שם ז) על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא שיהא קרוי שלי למעול בו, שאינו עומד אלא לכפר בשבילכם. ומשום פגול אין בו, דכל שדבר אחר מתיר אותו כגון בשר קדשים שהדם מתירו לכהנים בזריקתו, וכגון עולה שדמה מתירה למזבח דאם לא נזרק דמה אין אבריה נקטרים דכתיב (שם) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' והדר והקטיר החלב לריח ניחוח כב, אלו יש בהן משום פיגול, אבל דם דהוא גופיה מתיר הוא כג אין חייבין עליו משום פגול. ומשום נותר וטמא נמי אין בו דכתיב בדם תרי מיעוטי, הוא ולכם, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה:

אלא בבהמה טהורה - כדכתיב (שם ז) מן הבהמה אשר יקריב ממנה:

פירוש תוספות יום טוב

חומר בחלב מבדם וכו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא.

וחייבין עליו משום פגול וכו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפ"ג דכריתות. מ"ד].

מה שאין כן בדם כו'. [*ע'[מ"ש] בפ"ה דמסכת יומא מ"ו] כתב הר"ב. ומשום פיגול אין בו כו'. וכגון עולה כו'. דכתיב וזרק הכהן [את] הדם וגו'. והדר והקטיר החלב. וכ"כ רש"י. ופליאה בעיני דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב וה"ל לכתוב קרא דבפ' עולה בסדר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו וגו' את הנתחים וגו' וכ"כ רש"י והר"ב במ"ד פ"ד דזבחים. ומ"ש הר"ב אבל דם דהוא גופיה מתיר הוא. גמ'. ול' רש"י דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. ע"כ. והיינו דחלב אע"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל [א' ב' י"ו] פר' עלי הכהן. קטר יקטירון כיום החלב וקח לך. מ"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. ובתוס' פ"ד דזבחים דף מ"ג כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ע"כ. ומ"ש הר"ב ומשום נותר וטמא נמי אין בו. דכתיב בדם תרי מיעוטי כו' מפורש בס"ד במ"ה פ"ד דזבחים:

שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף בין טמאים בין טהורים. עמ"ש ברפ"ה דכריתות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) חומר כו'. משום סיפא שהדם נוהג כו' תנא לה הכא:

(כא) (על המשנה) וחייבין כו'. בענין איסור חל על איסור עיין בפרק ג' דכריתות משנה ד':

(כב) (על הברטנורא) רש"י. ופליאה בעיני, דהך קרא בסדר אחרי בפרשת שחוטי חוץ לענין שלמים כתיב, והוה ליה לכתוב קרא דבפרשת עולה בספר ויקרא וזרקו את הדם וגו' וערכו את הנתחים וגו'. וכן כתבו רש"י והר"ב במשנה ד' פרק ד' דזבחים:

(כג) (על הברטנורא) ולשון רש"י, דבר שאין אחר מתירו אלא הוא מתיר עצמו. והיינו, דחלב אע"פ שהוא מתיר הבשר לכהנים. כדכתיב בשמואל א' ב' קטר יקטירון כיום החלב וקח לך, מ"מ יש להם מתיר דהיינו הדם. והתוס' כתבו דלא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חומר וכו':    נלע"ד דמשום דקתני בכל הני פירקין דלעיל אותו ואת בנו נוהג כסוי הדם נוהג גיד הנשה נוהג וקתני נמי כל הבשר דהוי כמו דקתני נוהג וכדכתיבנא בריש פירקין בשם הר"ן ז"ל קתני נמי השתא דחלב נוהג אפי' במוקדשין משא"כ בדם ושדם נוהג אפי' בבהמה חיה ועוף אפי' טמאים מה שא"כ בחלב. בפי' רעז"ל צ"ל ומשום פגול נמי אין בו דכל שדבר אחר וכו'. עוד בפירושו ז"ל צ"ל דכתיב וזרק הכהן את הדם על מזבח ד'. עוד בפירושו ז"ל תרי מיעוטי הוא ולכם ע"כ. אמר המלקט פי' הוא דכתיב כי הדם הוא. ולכם דכתיב ואני נתתיו לכם:

וְחֶלֶב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד:    ביד פ' שני דהלכות מ"א סימן ב'. ובטור יו"ד סימן ס"ד. וכתוב בילקוט סדר צו רמז תק"ה בשם תנא דבי אליהו בא אחד וישב כנגדי והיה בו מקרא ולא היה בו משנה אמר לי רבי בהמה שמקריבין ממנה חלבה אסור ושאין מקריבין ממנה חלבה מותר אמרתי לו בני מה ראית אמר לי הכתוב אומר כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אמרתי לו חזר ופירש במקום אחר חוקת עולם מכאן ועד סוף העולם לדורותיכם שינהג הדבר לדורות בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו להקישם זה לזה שניהם עליך במיתה ובכרת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב:    משום סיפא. דבעי למנקט שהדם נוהג וכו'. תנא ליה הכא:

חומר בחלב שהחלב מועלין בו:    אף בקדשים קלין שאין בהן מעילה בחייהן. מדהן ממון בעלים. עכ"פ יש מעילה באימוריהן לאחר שנזרק דמן:

וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא:    באכלו בשוגג בטומאת הגוף. חייב ב' חטאות. משום חלב ומשום טומאה. וה"ה באכלן פגול או נותר. חייב ב' חטאות:

מה שאין כן בדם:    דממעילה מיעטיה קרא. ופיגול ג"כ אינו חייב רק בשאכל דבר שניתר ע"י עבודה שבדבר אחר. כגון שאוכל חלב מקרבן שנתפגל. הרי הדם כשנזרק מתיר החלב למזבח. משא"כ דם מקרבן שנתפגל. הרי הוא מתיר א"ע לזריקה. ומנותר וטומאה ג"כ מיעטיה קרא בהדיא שלא יתחייב בו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים