משנה בבא בתרא ב ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ב בבא בתראהפרק הבא»


פרק ב

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

עריכה

(א)

לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה,

וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין,
אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד.
מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
וְסָד בַּסִּיד.
מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל,
שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלֹשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב,
וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלֹשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה:
(ב)

לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.
הָיָה מַעֲמִידוֹ בַּעֲלִיָּה,
צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים;
וּבַכִּירָה, טֶפַח.
וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
לֹא אָמְרוּ כָּל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ,
אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:
(ג)

לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין,

תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
וְלֹא רֶפֶת בָּקָר.
בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ,
אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.
חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר,
יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ:
אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין.
אֲבָל עוֹשֶׂה כֵּלִים,
יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק.
אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ:
אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן,
לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ,
וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם,
וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת:
(ד)

מִי שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ,

לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹּתֶל אַחֵר,
אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת.
וְהַחַלּוֹנוֹת,
מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן,
אַרְבַּע אַמּוֹת:
(ה)

מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת,

כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּה,
וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם.
מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.
וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ,
אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין,
מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה.
וְאִם לְקָחוֹ,
אֲפִלּוּ בֵּית רֹבַע,
הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ:
(ו)

נִפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה,

הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ;
חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה,
הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ.
נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת,
קָרוֹב לָזֶה,
שֶׁלּוֹ;
קָרוֹב לָזֶה,
שֶׁלּוֹ.
מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,
שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ:
(ז)

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה;

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה,
חֲמִשִּׁים אַמָּה.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
כָּל אִילַן סְרָק,
חֲמִשִּׁים אַמָּה.
אִם הָעִיר קָדְמָה,
קוֹצֵץ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים;
וְאִם הָאִילָן קָדַם,
קוֹצֵץ, וְנוֹתֵן דָּמִים.
סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם,
קוֹצֵץ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים:
(ח)

מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ,
אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ;
וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק:
(ט)

מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר,

חֲמִשִּׁים אַמָּה.
וְאֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי,
אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ;
וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה:
(י)

מַרְחִיקִין אֶת הַמִשְׁרָה מִן הַיָרָק,

וְאֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִים,
וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל:
(יא)

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה,

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – חֲמִשִּׁים אַמָּה,
בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִן הַצַּד.
אִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים;
וְאִם אִילָן קָדַם, לֹא יָקֹץ.
סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֵם לָאִילָן, לֹא יָקֹץ,
שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ:
(יב)

לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ,

אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת;
אֶחָד גְּפָנִים,
וְאֶחָד כָּל אִילָן.
הָיָה גָּדֵר בֵּנְתַיִם,
זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן,
וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן.
הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה.
הָיָה חוֹפֵר בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה,
קוֹצֵץ וְיוֹרֵד,
וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ:
(יג)

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ,

קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה;
וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה,
כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.
בֵּית הַשְּׁלָחִין,
כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
כָּל אִילַן סְרָק כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת:
(יד)

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

קוֹצֵץ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָּמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת,
מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה:


«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ב בבא בתראהפרק הבא»