משנה בבא בתרא ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ב · משנה ג | >>
לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו טו של חבירו.
ולא רפת בקר.
באמת, ביין התירו, אבל טז לא רפת בקר.
חנות שבחצר, יכול למחות בידו יז ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין.
עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק, אבליח אינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן, לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.
משנה מנוקדת
לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין,
- תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- וְלֹא רֶפֶת בָּקָר.
- בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ,
- אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.
- חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר,
- יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ:
- אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין.
- יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ:
- אֲבָל עוֹשֶׂה כֵּלִים,
- יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק.
- אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ:
- אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן,
- לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ,
- וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם,
- וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת:
נוסח הרמב"ם
לא יפתח אדם -
- חנות של נחתומין, ושל צבעין - תחת אוצרו של חברו,
- ולא רפת בקר.
- באמת, ביין התירו - אבל לא רפת בקר.
- חנות של נחתומין, ושל צבעין - תחת אוצרו של חברו,
- חנות שבחצר -
- יכול למחות בידו, ולומר לו:
- איני יכול לישן - לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.
- יכול למחות בידו, ולומר לו:
- ועושה כלים - ויוצא ומוכר בשוק.
- אבל אינו יכול למחות בידו, ולומר לו:
- איני יכול לישן - לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.
פירוש הרמב"ם
רוצה לומר כי כשיהיה אוצר יין לחבירו יכול לעשות תחתיו חנות של נחתומין ושל צבעין אבל לא רפת בקר, לפי שהוא מבאיש ריח היין. וזה היה בימי זה התנא ובמדינתו שלא היה החום מזיק ליין שלהן, וכל מקום שיזיק החום הדין הוא כדין אוצר יין.
וטעם למחות - כלומר שימנעו מזה. ולמה אינו מוחה עליו בהיכנס התינוקות ואף על פי שהם נכנסים ויוצאים, להרבות התורה בישראל.
ולפיכך אין הדין הזה נוהג אלא במלמד התינוקות תורה, אבל אם היה מלמד חשבון או תשבורת יש לו רשות למנעו ולומר לו איני יכול לישן, לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ביין התירו - שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין אינו קשה ליין, שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין, אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעים ושל נחתומין:
חנות שבחצר - אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר, בני החצר מעכבין עליו:
ולא מקול התינוקות - של בית רבן יט. ואע"ג דקול הבא מחמת אחרים הוא, לא מצי מחי, משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התינוקות תורה, אלא אומנות או חשבון או תשבורת, מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקות שנכנסים ויוצאים:
פירוש תוספות יום טוב
אוצרו של חבירו. מפני שהחום מפסיד פירות האוצר. רמב"ם פ"ט מהלכות שכנים:
באמת. עיין מה שכתבתי במשנה י"א פ"ד דב"מ:
אבל לא רפת בקר. שהריח קשה ליין. רש"י:
חנות שבחצר. כתב הר"ב אחד מבני החצר שבא לפתוח וכו'. וקשיא דלתני לא יפתח אדם חנות בחצר וכו' כדתנן ברישא. וכבר כתבו הטור והמגיד [פ"ו מה"ש] ונ"י בשם הרשב"א דדקדק דמדלא תנן הכי. שמע מיניה אפילו חנות שבחצר שנעשה ברשות. אפ"ה יכולין למחות בידו ולומר סבורין היינו שיכולין אנו לקבל ועכשיו אין אנו יכולין לקבל:
יכול למחות וכו' מקול הנכנסים וכו'. אבל אינו יכול למחות כו' לא מקול הפטיש וכו'. כתב המגיד פרק ו' מהלכות שכנים שהוקשה להרמב"ם מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש. והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסים והיוצאים. וניחא ליה דמתניתין כשהחזיק [כדאמרן לעיל בשם הרשב"א] ולפיכך אצל הנכנסים והיוצאין שהן אחרים. אין חזקתו חזקה. אבל חזקתו חזקה במלאכת עצמו. ע"כ. ונ"ל שזוהי דעת הר"ב ורש"י שפירשו בקול התינוקות דאע"ג דבא מחמת אחרים וכו'. שמע מיניה דסברתם להחמיר בבא מאחרים. אבל באוקמתות דמתניתין הוא בהחזיק ודאי דלא פירש כן הר"ב. וא"כ אפילו בלא החזיקו אין יכול למחות בקול הפטיש. וכן כתב המגיד בשם הרשב"א דבזה הוא חולק על הרמב"ם. אע"פ שמפרש לרישא בהחזיק היינו לרבותא דאפ"ה יכולין למחות בקול הנכנסים. אבל בסיפא דקול הפטיש אפילו בלא החזיק אין יכול למחות. אלא שכתב טעם אחר לחלק בין קול הנכנסים וקול הפטיש. דקול הנכנסים לאו קול ממש קאמר. אלא מפני רבוי הדרך. כלומר אינו יכול לעמוד ולישן מפני רגל הרבים שמרבים עליו הדרך:
ולא מקול התינוקות. פירש הר"ב של בית רבן. שאע"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובתי מדרשות המיוחדים לכך. אפ"ה לא מטרחינן ליה. כדי שיהיו המלמדים מצוים. נ"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) אוצרו. מפני שהחום מפסיד פירות האוצר. הר"מ:
(טז) (על המשנה) אבל כו'. שהריח קשה ליין. רש"י:
(יז) (על המשנה) חנות כו'. מדלא קתני לא יפתח אדם חנות בחצר כו' כדתנן ברישא. ש"מ אפילו חנות שבחצר שנעשה ברשות. אפ"ה יכולין למחות ולומר סבורין היינו שיכולין אנו לקבל ועכשיו אין אנו יכולין לקבל. הרשב"א ונ"י:
(יח) (על המשנה) אבל כו'. והקשה הר"מ דמה טעם כו' והלא יותר מונע השינה קול הפטיש מקול הנכנסים כו'. ונ"ל דמתניתין כשהחזיק, ולפיכך אצל הנכנסים שהם אחרים אין חזקתן חזקה, אבל חזקתו חזקה במלאכת עצמו. אבל דעת הר"ב נראה דקול הפטיש אפילו בלא החזיק אינו יכול למחות. וכ"כ המגיד. אלא שפירש קול הנכנסים לאו קול ממש אלא מפני רבוי הדרך. כלומר אינו יכול לעמוד ולישן מפני רגל הרבים שמרבים עליו הדרך:
(יט) (על הברטנורא) שאע"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדין לכך, לא מטרחינן ליה, כדי שיהיו המלמדים מצויים. נ"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לא יפתח אדם וכו': בפירקין דף י"ח:
ולא רפת בקר: ובגמרא תנא אם היתה רפת קודמת לאוצר מותר אע"ג דהוו גירי דיליה משום דדירה שאני פי' דחנות ורפת בקר דירתו של אדם הן ואין לזה לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן מיד אבל בכה"ג שרי ועל הניזק להרחיק עצמו. ומהאי טעמא בכל שאר הרחקות דמתני' לא תנא בברייתא הכי אלא הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון הקודם צריך להרחיק. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל דף י"ח הא דתנן לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעים פי' רש"י ז"ל מפני שהעשן קשה לאוצר וביין התירו שאין העשן קשה ליין ומשמע דהני עשנן תדיר יותר משאר בני אדם ולפיכך יכול למחות באלו. ואיכא למידק והא קיימא לן דיין מעושן פסול לנסכים משמע משום דאשתני לריעותא איכא למימר דילמא כי קיימא לן הכי בכגון חמרא דרב יוסף דאמר אפילו שרגא נמי קשה לי' ולא מחוור אי נמי יין מעושן שפסול לנסכים לא מפני שנפגם אלא מפני שנשתנה והכי נמי משמע בבכורות תדע נמי שהרי אף יין מבושל פסול לנסכים כדאיתא במסכת מנחות ויש ראיות שאינו אלא משביח וכן משמע גמרא ירושלמית דקאמר ביין התירו מפני שמשביחו אע"פ שהוא ממעיטו וכן אמרו ביין מבושל במסכת תרומות. ויש לפרש דהאי עשן דהכא לאו עשן תדיר וגדול הוא שיהא היין מתעשן בכך אבל עשן שהוא גדול ותדיר שהיין נעשה מעושן לא התירו שהוא פוגם היין ולא משביחו ורבינו תם ז"ל פירש לא מפני עשן אלא מחמת הבלא וסרחון וביין התירו שההבלא משביחתו עכ"ל ז"ל:
חנות שבחצר וכו': דקדק הרשב"א ז"ל מדתנן חנות שבחצר יכולין למחות בידו ולא קתני ולא יעשה אדם חנות בחצר ש"מ שאפילו חנות שבחצר שנעשה ברשות אפ"ה יכולין למחות בידו ולומר סבורין היינו שיכולין אנו לקבל ועכשיו אין אנן יכולין לקבל ע"כ. ואיתה בתשובותיו סי' תתקי"ג:
איני יכול לישן לא מקול הנכנסין ולא מקול היוצאין ועושה כלים ויוצא ומוכר בשוק: כך צ"ל. ופי' נמקי יוסף לא מקול הנכנסין לאו דוקא משום הקול דלישנא בעלמא הוא דנקט אלא מפני שמרבה עליהם את הדרך והכי מוכח בירושלמי דקאמר דיכול מימר לי' אינון אזלין ואתו הכא בעו לך ולא משכחין יתך והן מרבין עלינו את הדרך ע"כ. וקול התינוקות דבסיפא דשרי אע"ג דנכנסין מוקי לה תנא בקול תינוקות של בית רבן וכדפי' רעז"ל ואביי תירץ אפילו תימא בתינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות שרי דסיפא מיירי בחצר אחרת דלית בה טענות רבוי הדרך. וכתב נמקי יוסף דאע"ג דפרכיה רבא לאביי דאי הכי ליתני לחצר אחרת לעיקר דינא לא פרכיה ע"כ. וביד פ' ששי דהלכות שכנים סימן י"ב וז"ל חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו וכו' עד אבל אינם יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין ליישן מקול הפטיש או מקול הריחים שהרי החזיק לעשות כן ע"כ. וכתב שם מגיד משנה ומתוך מה שכתב רבינו שהרי החזיק לעשות כן נ"ל שהוא סובר דדוקא החזיק אבל אם בהתחלה בא לעכב עליו יכול לעכב וסבר זה המחבר לפי שהוקשה לו מה טעם אין טענתו טענה בקול הפטיש והלא יותר מונע השינה מקול הנכנסים והיוצאין ועוד למה אמרו חנות שבחצר שנראה שכבר הוא בחצר יאמרו מי שבקש לעשות חנוני או לא יעשה אדם חנות בחצר השותפין אלא כונת המשנה בשהחזיק לעשות במלאכתו והודיענו שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסין והיוצאין שהן אחרים וכן כתב פי"א בשם הגאונים ז"ל אבל חזקתו חזקה במלאכת עצמו. אבל אם לא החזיק יכולין לעכב זה נ"ל מדבריו. והרשב"א ז"ל חלוק בזה וכתב לאו מקול הנכנסים והיוצאים ממש קאמר דהא אינו יכול לעכב מחמת הפטיש והריחים אלא מפני רבוי הדרך כלומר אינו יכול לעמוד וליישן מפני רגל הרבים שמרבין עליו הדרך ומ"מ כתב ז"ל שאצל הנכנסין והיוצאין אפילו עשה ברשות יכולין לומר לו סבורין היינו לקבלו ועכשיו אינם יכולין לקבל וזהו שאמרו חנות ולא אמרו יפתח חנות וכמ"ש למעלה עכ"ל ז"ל. ובטור יו"ד סוף סי' רמ"ה ובחו"מ סי' קנ"ו. וכתוב שם בספר מפה על השלחן ובספר הלבוש וז"ל וי"א דכל שעושה בביתו או בחנותו עושה אפילו לכתחלה ואינם יכולין למחות בו ודוקא בני אדם בריאים אבל אם הם חולים והקול מזיק להם יכולין למחות ע"כ:
ועושה כלים ויוצא ומוכר בשוק: חמשת מלות הללו לא נמצא בס"א הר"ר יהוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
תחת אוצרו של חבירו: שחמימותן מזיק לפירות שבאוצר:
ולא רפת בקר: להכי לא כלליה תנא בהדי חנות. דהתם טעמא משום חום, והכא משום ריח:
באמת: ר"ל הלכה פסוקה בלי גימגום הוא:
ביין התירו: בכל הנך דלעיל מותר לעשותן תחת אוצר יין של חבירו שהחום משביח ליין שבא"י:
אבל לא רפת בקר: דהריח קשה ליין:
חנות שבחצר: ר"ל הבא לעשות חנות בחצר:
ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין: רק עושה וכו':
ולא מקול הרחים: מדכבר החזיק. ודוקא בקול קטן, אבל בקול שיש בו נדנוד קרקע, אפילו החזיק כמה שנים לא מהני [קנ"ה ל"ו], וי"א דבקול קטן אפילו לא החזיק שרי [קנ"ו]:
ולא מקול התינוקות: שלומדי תורה אפילו לא החזיק, וה"ה כל קול מילי דמצוה [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת