משנה אהלות ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

טומאה בין הקורות ותחתיה כקליפת השום, אם יש שם פותח טפח, הכל טמא.

אם אין שם פותח טפח, רואין את הטומאה כאלו היא אוטם.

היתה נראית בתוך הבית, בין כך ובין כך, הבית טמאיט.

נוסח הרמב"ם

טומאה בין הקורות ותחתיה כקליפת השום אם יש שם פותח טפח הכל טמא ואם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם הייתה נראית בתוך הבית בין כך ובין כך הבית טמא.

פירוש הרמב"ם

תחת הקורות. הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום הוא הפלגה והכונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומא' כאילו הוא במקו' סתום אשר לא תטמא זולת מה שירא' לבד בעליונו' ושפלות כמו שיתבאר עתה ואמנם התחייב זה הדין להיות הטומאה בתוך אמנם אם הית' בעצם הבנין הדין בו מחצה על מחצה כמו שקדם בהלכה אשר לפני זאת וכן (לא) היתה הטומאה בתוך האבן יהיה הדין בה כמו היותה בתוך הקורה ואע"פ שהמשקוף אשר בין הבית והעלייה הוא סלע או הדומה לו מן האבנים ובתוספת' (פ"ז) אמרו של בנין ידון מחצה על מחצה ושל סלע כקליפת השום. וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהיה במקום הטומאה טפח על טפח:

פירוש רבינו שמשון

טומאה בין הקורות. היינו קורות הבית שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן והוא תקרת הבית ואי אפשר ליישב משנה זו כרבנן דהשתא במעזיבה עצמה מחציה ולמטה הבית טמא כ"ש בין הקורות אלא כר' יהודה אתיא דאמר כל המעזיבה לעליה ובבין הקורות קאמר דאם תחתיה כקליפת השום שהקורות מכסות לתוך הבית כקליפת השום יותר מן הטומאה דנמצאת כל הטומאה כנוסה בין הקורות ואינה בולטת לתוך הבית שאין הטומאה נראית בבית. אם יש במקום הטומאה פותח טפח הכל טמא בית ועליה מדקתני הכל ולא קתני הבית כדקתני בסיפא מכלל דאתרוייהו שדינן לה והאי פותח טפח היינו שיש חלל טפח במקום טומאה אי נמי יש לה פותח טפח לצאת לבית. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו הוא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדין טהור: היתה נראית בתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום: בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה הבית טמא והעליה טהורה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

טומאה בין הקורות - בין קורות התקרה שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן. ומתניתין כר' יהודה טו דאמר כל מעזיבה לעלייה. והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית, אם יש במקום הטומאה פותח טפח. היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה:

הכל טמא - הבית והעליה טז:

רואים את הטומאה כאילו היא אוטם - ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה יז:

היתה נראית לתוך הבית - שאין תחתיה כקליפת השום יח:

בין כך ובין כך - בין יש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח:

פירוש תוספות יום טוב

טומאה בין הקורות. פי' הר"ב בין קורות התקרה כו' ומתניתין כר"י כו'. שא"א ליישב משנה זו כרבנן דהשתא במעזיבה עצמה מחציה ולמטה הבית טמא. כ"ש בין הקורות. כ"כ הר"ש. והרמב"ם מפרשה לרבנן. והקשה עליו הראב"ד למה לא הזכירו במשנה למעלה במעזיבה טומאה רצוצה כו' ותירץ הכ"מ דאין כל המקומות שוים. שהרי שנינו בתוספתא כותל של בנין ידון מחצה על מחצה. ושל סלע כקליפת השום. והשתא ילפינן לחלק ממעזיבה לקורה. דכשם שחילקו בין כותל סלע לכותל בנין. כך חלקו בין מעזיבה לקורה. דמעזיבה היינו בנין ודינו ככותל בנין שחלקו בה בין כשהטומאה מחציה ולפנים לכשהיא מחציה ולחוץ. כך חלקו במעזיבה בין מחציה ולמעלה למחציה ולמטה. וכשהטומאה בין הקורות דינה כמו כשהיא בכותל סלע נידון כקליפת השום וחלוק זה כתבו רבינו בפי' המשנה בטומאה בין הקורות. ולא נאמר במעזיבה שהטומאה שבתוכה היא רצוצה ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת. מפני שהמעזיבה עשויה ליסתר. והוא הטעם לכותל בנין. אבל הקורה אינה עשויה ליבקע. ולפיכך דינה כאילו היא טמונה בארץ. והשתא מתניתין ה"פ הטומאה בין הקורות פי' שהטומאה בתוך קורות הבית מובלעת בתוכם אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום אם יש שם פותח טפח כלומר שהקורה רחבה טפח שהוא שיעור להביא טומאה. הכל טמא. כלומר כל הבית טמא שע"י אותו טפח על טפח נתפשטה טומאה בכל הבית. ואם אין בקורה טע"ט אינו מביא טומאה לבית ואינה מטמא' אלא כנגדה בין מלמעלה בין מלמטה והיינו רואים את הטומאה כאילו אוטם. כלומר רצוצה בארץ. ע"כ. ולפי' הר"ב והר"ש דמתני' רבי יהודה צריך ג"כ לחלק בין מעזיבה לבין הקורות דלא אמרינן במעזיבה רצוצה כיון שעשויה ליסתר ועיין במשנה דלקמן. ול' מהר"ם לר"י איצטריך לאשמעינן דאע"ג דאמר כל המעזיבה לעלייה בין הקורות בתר תרוייהו שדינן להו. ע"כ:

פותח טפח. ל' הר"ב היינו שיש חלל טפח כו'. עיין מ"ש במשנה ז פ"ג:

הכל טמא. ל' הר"ב הבית והעלייה. מדקתני הכל ולא קתני בית כדקתני בסיפא מכלל דאתרוייהו שדינן לה. הר"ש. ויש טעם לדבריו מר"פ דלקמן עיין שם:

כאילו היא אוטם. פי' הר"ב ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה. כנפש אטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדין טהור. הר"ש. והתם תנן בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. אלא חדא מתרתי נקטי. ואין לומר דהכא אילו בוקעת ויורדת א"כ כשירדה נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית. דהא האהל חוצץ לטהר כדאיתא בריש פרקין. וכ"פ הרמב"ם בהדיא במשנתינו [וז"ל] נחשוב הטומאה כאילו היא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה [שכנגדה] לבד בעליונות ושפלות. ע"כ. אבל מהר"ם היה מפרש מתחלה ג"כ בענין זה. ובמגדל חזר בו ומפרש דאה"נ דהכא נמי מטמא כל מה שבבית ושבעלייה. דכיון דטומאה בוקעת לתוכן כל מה שבהן טמא. וליכא בינייהו דרישא וסיפא אלא לטמא הכתלים לנוגע בהן. דהכא באטום הנוגע מן הצדדין טהור. וכתב עוד וכמו שאני מפרש כאן הכל טמא ואפילו הכתלים משום דהוי לי' כקבר סתום כן אני מפרש בסמוך [ריש] פ"ז כל העליות שהן ע"ג אפילו הן עשר טמאות דהוי להו כקבר סתום וע"ש. ובהכי מיירי כולה ההיא בבא ע"כ. ועיין פ"ט משנה יג:

[*היתה נראית כו'. פירש הר"ב שאין תחתיה כקליפת השום. וכן כתב הר"ש. וק"ק לי שמשנתינו היתה לה לשנות כך אם אין תחתיה כו'. ונ"ל דמשום הכי מפרש הרמב"ם שענין נראית שיהיה זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריי כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם. ע"כ. ואע"פ שהכסף משנה כתב דפשטא דמתניתין משמע אם אין תחתיה כו' היינו שאין נ"ל להכ"מ שהטומאה תטמא מפני שהיא נראית למראית העין. שהרי עכ"פ יש דבר החוצץ]:

הבית טמא. ועלייה טהורה. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) דא"א ליישב כרבנן, דהשתא במעזיבה מחציה ולמטה הבית טמא כ"ש בין הקורות. הר"ש. ועל כל פנים גם לר' יהודה צריך לחלק בין קורות למעזיבה דלא אמרינן במעזיבה רצוצה כיון דעשויה ליסתר. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) דייק מלשון הכל, ולא קתני בית, מכלל דאתרוייהו שדינן לה. הר"ש:

(יז) (על הברטנורא) כנפש אטומה דפרק ז', דמן הצדדים טהור אלא דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והבא נמי חדא מתרתי נקט. ואין לומר כשיורדת נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית, דהא האוהל חוצץ לטהר. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) וקשה דמתניתין הוה לה לפרש כן בהדיא. והר"מ פירש, במחיצה של זכוכית. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) טמא. ועלייה טהורה. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום. אמר המלקט של סיד או של טיט:

ותחתיה כקליפת השום כצ"ל:

רואין את הטומאה כאילו היא אוטם. ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה כך פירשה הר"ש ז"ל והקשה עליו הרא"ש ז"ל חדא שדוחק לומר דסתם משנה כר' יהודה ועוד דקאמר רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה דלא מצינן לטומאה שבוקעת ועולה שלא תהא גם בוקעת ויורדת וא"כ הבית טמא גם גבי נפש אטומה תנן שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ופירשה הוא ז"ל כפי' הרמב"ם ז"ל דמיירי שהטומאה בקורה המשוקעת בבנין ולא אמרי' ידון מחצה על מחצה אלא כשהטומאה בבנין הכותל כדאיתא בתוספתא היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושבסלע נידון כקליפת השום והקורה דינה כדין הסלע הלכך אם תחתי' במקומה שהיא רואה פני הבית יש על גבה כקליפת השום ויש בה חלל טפח הבית טמא וגם העומד למעלה טמא ואם אין במקומה חלל טפח רואין אותה כאילו היא אוטם ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה נכנסת לבית ע"כ וז"ל הרמב"ם ז"ל כאשר אין בה פותח טפח לא תטמא הבית אבל נחשוב הטומאה כאילו היא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שיהיה כנגדה בעליונות ושפלות ע"כ:

בין כך ובין כך הבית טמא. אפילו אין שם טפח על טפח והעליה טהורה:

תפארת ישראל

יכין

טומאה בין הקורות:    בין קורה לחבירתה והקורות הן תחת המעזיבה:

ותחתיה כקליפת השום:    טוח טיט. ועי"ז אין הטומאה נראה בבית [עי' כלים פ"ט מ"א]. והא דאיצטריך למנקט בבא חדשה מקורות. והרי שפיר הוה מצי למנקט כה"ג בטמון במעזיבה דנקט לה במשנה דלעיל. י"ל דה"ט משום דבעי לאשמעינן דביש שם פותח טפח. לכ"ע הכל טמא. וזה שייך רק באויר שבין הקירות. משא"כ במעזיבה לא שייך שיהיה טע"ט אויר במקום הטומאה. מדאינה רק לאשוויי גומות או לאחזוקי תקרה [כב"מ קי"ז א']. להכי אין רגילין לעשותה עבה כל כך שיהיה טע"ט חלול באמצע עוביה מלבד הטומאה וכמש"ל. ומה"ט נמי לא צריך תנא לפרושי במעזיבה דברצוצה מיירי דמסתמא כך הוא:

אם יש שם פותח טפח:    חלול טע"ט ממעל להטומאה:

הכל טמא:    הבית והעלי'. מדהו"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל האהלים שנוגעים בו סביב:

רואין את הטומאה כאילו היא אוטם:    ר"ל כאילו הטומאה שם רצוצה וכמעזיבה לעיל דיש חילוק בין חצי העליון לחצי התחתון [ועי' רב"א]:

היתה נראית בתוך הבית:    אפי' יש תחתיה כקליפת השום. אבל נראית מהצד. אבל ביש תחתיה הפסק כקליפת השום שמקיף הטומאה מכל הצדדים. אף שבולט לתוך הבית לא מחשב משו"ה כמונח בבית [ככלים פ"ט סוף מ"א]:

בין כך ובין כך:    הר"ב פי' בין שיש במקום הטומאה טע"ט או לא. ובמחכ"ר א"א לומר כן. דהרי גם באינה נראית אמרינן ברישא דביש בה פותח טפח הבית טמא. ובאין בו פותח טפח על טפח ג"כ אפשר שיהיה הבית טמא. כשהטומאה מחציה ולמטה. וא"כ מה חילוק יש בין נראית או לא נראית תוך הבית. ואי"ל דנ"מ עליה דברישא טמא ובסיפא טהור א"כ אדתני סיפא הבית טמא טפי הול"ל העליה טהורה. אלא נ"ל דה"ק בין שהטומאה בין הקורות או במעזיבה בין בחצי שלמטה או שלמעלה. כיון דנראית בבית הבית טמא ועליה טהורה [ועי' רב"א]. ואילה"ק דמ"ש הכא דאמרינן דבנראה תוך הבית כמונח בבית דמי. ומ"ש מלקמן [פי"א סי' מ"ה] אמרינן דאפי' נראה המנורה תוך הבית. כל שאינה בולטת לתוך הבית לא הוה כמונח בבית והמנורה טהורה. וכ"כ אמרינן [כלים רפ"ט] דאף בשנראת המחט תוך התנור. כל שאינה בולטת לשם התנור טהור. י"ל הכא שאני דתקרה לבית התחתון שייכי. וכל חור שבתקרה או שבכותל. הפתוח לחלול הבית לא גרע מחלול שתחת שפוע אהל. דאע"ג שאין בו טע"ט נחשב כחלול האהל [כפ"ז מ"ב] משא"כ במנורה שבדות. אין דופן הדות שייך כלל להבית אלא דמי טפי לחורין שבדופן מגדל [רכ"ד]. וכ"כ במחט שברצפת התנור. אין כל הרצפה שתחת התנור מחשב כתנור מדדרך לטלטל התנור:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים