ברטנורא על אהלות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אדם וכלים נעשין אהלים לטמא - אוהל שנסמך על ידי אדם או על ידי כלים נחשב אוהל לטמא כלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה, כאילו נתונים באוהל המת:

אבל לא לטהר - דאין נחשבים אוהל לחוץ בפני הטומאה:

נדבך - אבן גדולה ורחבה. לשון נדבכין די אבן גלל:

כלים שעל גביו טמאין - שאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי, דאין עשוי אוהל לטהר:

כלים שתחתיו טמאים - דלטמא נעשים אוהלים:

ורבי אליעזר מטהר - בתרווייהו. דסבר נעשה אוהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה. ואין הלכה כר' אליעזר:

נתון על ארבעה כלים - אם היה הנדבך נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים שאין מקבלים טומאה:

על ארבעה אבנים - שאינן כלים, נחשב אוהל לחוץ בפני הטומאה:

דבר שיש בו רוח חיים - חוץ מאדם:

(ב)

אחד מהן - מאותם המלוים את המת לקוברו ולא מנושאי המטה . והוא הדין אם הגיף את הדלת אדם אחר, אלא אורחא דמלתא נקט:

הגיף את הדלת - כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית, דיש תקרה על גבה:

אם יכולה דלת לעמוד - בלא סמיכת מפתח, הוה ליה מפתח כמאן דליתיה והדלת חוצץ בפני הטומאה:

ואם לאו טמא - דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה, כדאמרן דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. והיינו טעמא דתבן, והיינו טעמא דגרוגרות, והיינו טעמא דטיח, משום דעמידתן על ידי כלים שהם חבית וקופה וקנקנים:

שהן נתונים בחלון - שיש בו טפח על טפח שמביא את הטומאה מבית לבית:

אם יכולים הגרוגרות והתבן לעמוד בעצמן - בלא חבית וקופה:

טהורים - שהכלים כמו שאינן, והגרוגרות והתבן מצילים. והוא שיהיו הגרוגרות שהסריחו ואינן ראויות לאכילה , וכן התבן מוסרח ואינו ראוי לאכילת בהמה ומבטל להו ואין דעתו לפנותן, ומשום הכי חייצי, דכל היכא דאין התבן והגרוגרות סותמים הכל, כגון הכא דאיכא מקום קופה וחבית, אי לא מבטל להו לא חייצי:

ואם לאו טמאין - ובלבד שתהא החבית אם היא של חרס פיה כנגד הטומאה ולפיכך אינה מצלת, שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. אבל אם גב החבית כנגד הטומאה, חוצצת בפני הטומאה , שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו:

בית שחצצו בקנקנים - ופיהן כלפי הטומאה, דעכשיו אין מצילים:

וטח בטיח - בין מבפנים בין מבחוץ:

אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור - שהטיח חוצץ בפני הטומאה:

(ג)

כותל שהוא לאויר - שצדו אחד אויר העולמ, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה :

והטומאה בתוכו - שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק:

מחציו ולפנים - אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית:

הבית טמא - כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה. והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה:

טהור - דלאו כטומאה רצוצה חשיבה, ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל:

מחציו ולחוץ - לצד האויר, לא שדינן ליה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה:

מחצה למחצה - שהטומאה באמצע:

רבי מאיר מטמא - דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא:

וחכמים מטהרים - דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים:

כל הכותל לבית - אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית:

(ד)

כותל שבין שני בתים - כותל המפסיק בין שני בתים:

בוומאה באחד מהן - באחד מן הבתים:

מעזיבה - תקרה המפסקת בין בית לעליה:

רבי יהודה אומר וכו' - ואין הלכה כר' יהודה:

(ה)

טומאה בין הקורות - בין קורות התקרה שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן. ומתניתין כר' יהודה דאמר כל מעזיבה לעלייה. והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית, אם יש במקום הטומאה פותח טפח. היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה:

הכל טמא - הבית והעליה :

רואים את הטומאה כאילו היא אוטם - ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה :

היתה נראית לתוך הבית - שאין תחתיה כקליפת השום :

בין כך ובין כך - בין יש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח:

(ו)

בית המשמש את הכותל - המערות שתחת הקרקע כשחופרים כוך למת מצד זה וכוך למת מצד השני נמצא הכותל עשוי מאליו, משום הכי קרי ליה בית המשמש את הכותל שעל ידי החפירה נעשה הכותל, אבל בנין שעל גבי קרקע, הכותל גורם לבית שיהיה בית, ומשום הכי קרי ליה [לעיל משנה ג'] כותל המשמש את הבית:

טומאה בבתים - בכוכין ובמחילות:

ועליהן כקליפת השום טהור - ן. דמפסיק לטומאה ואין דינם כדין כותל שבין שני בתים :

טומאה תחת העמוד - אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה וטומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ברום טפח :

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת - וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית:

(ז)

פרח - דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו:

כלים שתחת הפרח טהורים - הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים או בגינה וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו:

טהורים - דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור:

ר' יוחנן בן נורי מטמא - דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

הטומאה והכלים שתחת הפרח - כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים:

פותח בזפח - שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח:

פרדסקים - עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים:

נפתח אחד מהן הוא והבית טמא - שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית. ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית. אפילו הכי הבית טמא :

ורואין את הפרדמקין כאילו הן אוטם - כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה, ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור: