משנה אהלות ו ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ו · משנה ג | >>

[עריכה]

כותל המשמש את הבית, ידון מחצה למחצה.

כיצד, כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכו^יא, מחציו ולפנים, הבית טמא, והעומד מלמעלן טהור.

מחציו ולחוץ, הבית טהור, והעומד מלמעלן טמא.

מחצה למחצה, הבית טמא.

והעומד מלמעלן, רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרין.

רבי יהודה אומר, כל הכותל לבית.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כותל המשמש את הבית - ידון מחצה למחצה.

כיצד?

כותל שהוא לאוויר, וטומאה בתוכו -

מחציו ולפנים -

הבית - טמא,

והעומד מלמעלן - טהור.

מחציו ולחוץ -

הבית - טהור,

והעומד מלמעלן - טמא.

מחצה למחצה -

הבית - טמא,

העומד מלמעלן -

רבי מאיר - מטמא,

וחכמים - מטהרין.

רבי יהודה אומר: כל הכותל לבית.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כותל שהוא לאויר - שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים, והמשקוף מורכב בקיר לא עליו, כזה:

הנה אם היתה הטומאה בבית וטמא, הנה כל מה שזולת זה טהור, לפי שנחשוב הטומאה שהיא תוך הבית, ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית. ואם היתה הטומאה בחצי היוצא, הנה לא יראה פועל הטומאה בבית, ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר.

רבי יהודה אומר, שהכותל כולו מהבית יחשב, ואף על פי שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא, והעומד על הכותל טהור.

ואין הלכה כרבי יהודה, והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כותל שהוא לאויר. כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה כלומר שצדו אחד לאויר העולם: וטומאה בתוכו שנסדק הכותל ויש תלמים בתוכו שטומאה שם: מחציו ולפנים. שהטומאה בחצי הכותל של צד הבית: הבית טמא. כאילו היתה בבית דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה והעומד בכותל מלמעלה אפי' עומד כנגד הטומאה טהור דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינא לה כמונחת באהל המת: מחציו לחוץ. לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלן טמא כיון דלאו כמונחת באהל דמיא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה: מחצה למחצה. שהטומאה באמצע ר' מאיר מטמא (וחכמים מטהרין) קסבר דלהחמיר שדינן להו בתר בית ובתר אויר וחכמים מטהרינן דלגמרי שדינן להו בתר בית: כל הכותל לבית. אפי' עומדת הטומאה בחצי של צד אויר.

תניא בתוספתא [פ"ז] כותל שנסדק בין שתי בין ערב ועשוי כמין משפך רחב מבפני' וצר מבחוץ טומא' ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה: נסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב מלמעלה וצר מלמטה וטומאה בין ברחב ובין בצר הבית טמא. נסדק כמין ערב ומפולש לכאן ולכאן רחב מצד אחד וצר מצד אחד טומאה ברחב הבית טמא ובצר נידון מחצה על מחצה. וכמה יהא הסדק הזה ר' אומר מלא אגרופו של בן בטיח. כותל שחציו סלע וחציו בנין נידון מחצה על מחצה ניטל הימנו מבפנים והוסיף עליו מבחוץ ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא ניטל הימנו מבחוץ והוסיף עליו מבפנים ונמצאת טומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טהור היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושל סלע נידון כקליפת השום ר' יוסי אומר טומאה מחצי כותל ולחוץ מחצי מעזיבה ולמעלה הבית טהור. העומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות ואע"פ שאין הקורות לאותה הרוח. טומאה שהיא נתונה על גבי הכותל בין מחציו ולפנים בין מחציו ולחוץ הבית טהור ר"מ ור' שמעון אומרים מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: פי' שתי שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. ערב שהסדק ארכו לרוחבו של כותל. כמין משפך הסדק עשוי כמשפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאין דרך שם. רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. וצר מבחוץ מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. ובצר נידון מחצה על מחצה דאע"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ"מ שדינן חציו של צר בתר הרחב. רחב מלמעלה וצר מלמטה דוקא נקט הכי ולא איפכא שבני הבית משתמשים ברחב ומה שמניחים שם נופל בצר שמלמטה מש"ה שדינא ליה בתר הרחב. מלא אגרוף ארחב של סדק קאי. בן בטיח במס' כלים פי"ז (מי"ב) תנן אר"י ישנו כראש גדול של כל אדם. חציו כותל שחציו סלע דופן ההר הוא דופן הבית ולפי שהיה הסלע דק בנה אצלו בנין כיוצא בו וטומאה בתוכו נידון מחצה על מחצה כשאר כותלים. ניטל הימנו בפנים שנקלף מן הכותל מבפנים וכנגדו הוסיף עליו מבחוץ נמצאת עתה הטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומדת מחצי כותל ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלה טהור. ניטל הימנו מבחוץ שנקלף מן הכותל מצדו החיצון והוסיף עליו מבפנים נמצא שהטומאה שהיתה מחצה על מחצה עומד לצד חוץ הבית טהור ודין הוא נמי שהיה יכול למצוא בכולו כותל בנין אלא אורחא דמילתא נקט שדרכו להתקלף כשבונהו עם הסלע: היה אחד סלע א' מכותלי הבית בלבד סלע ואחד בנין. של בנין נידון מחצה על מחצה של סלע נידון כקליפת השום ואפילו מחציו ולפנים הבית טהור ובלבד שלא יהא טומאה בולטת בבית כקליפת השום ומהאי טעמא נקט ברישא חציו סלע וחציו בנין דכיון דחציו בנין אפילו הסלע לצד הבית נידון מחצה על מחצה ולא מטהרינן כקליפת השום. רבי יוסי כמתניתין סבירא ליה ולא פליג אמתניתין אלא בעומד מלמעלה דאף על גב דטומאה מחציו ולחוץ טומאה בוקעת ויורדת לטמא מה שכנגדה בכותל דאי לטמא את הבית אפי' טומאה בתוך הכותל. מחציו ולחוץ הבית טהור ודוקא מחציו ולחוץ בוקעת ויורדת שאין הקורה מונעתה מלבקע אבל מחציו ולפנים הקורה מונעת' מלבקע.

עוד תניא בתוספתא (שם) מעזיבה שהיא לאויר העולם וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור' שמעון מטהר רבי יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לבית וכן היה ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעליה. פי' שהוא לאויר שאין עליה על גבה. ורבי שמעון מטהר (רבי יהודה אומר) ורבנן דמתניתין דוחכמים מטהרין היינו רבי שמעון דכותל ומעזיבה דינם כעליה ור' מאיר ורבי יהודה לטעמייהו. תשמיש לעליה אם יש עליה על גבה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כותל שהוא לאויר - שצדו אחד אויר העולמ, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה ^י:

והטומאה בתוכו - שנסדק הכותל ^יב ויש טומאה בחללו בתוך הסדק:

מחציו ולפנים - אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית:

הבית טמא - כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה. והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה:

טהור - דלאו כטומאה רצוצה חשיבה, ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל:

מחציו ולחוץ - לצד האויר, לא שדינן ליה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה:

מחצה למחצה - שהטומאה באמצע:

רבי מאיר מטמא - דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא:

וחכמים מטהרים - דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים:

כל הכותל לבית - אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*המשמש את הבית. עיין בפי' הר"ב דמשנה ו]:

כותל שהוא לאויר. פי' הר"ב שצדו אחד אויר העולם וכו'. [*כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר כו'. וכן ל' הר"ש. והה"נ אם מפסיק בין בית לרה"ר או למבוי. אלא נקטי כאשר היו בתיהם בזמן המשנה. שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם]:

והטומאה בתוכו. [*פי' והיא רצוצה וכדכתב הר"ב לקמן בד"ה מחציו וכו'. והרמב"ם בפכ"ד מהט"מ [הלכה ה]. כתב טומאה רצוצה כו' ומ"ש הר"ב] שנסדק הכותל. וכ"כ הר"ש. ונראה שר"ל שסדוק ופתוח קצת לבית. והיינו דבר"פ דלקמן כתבו דאינו נידון מחצה כו'. כיון דאפילו סדק ליכא כו'. אבל הרמב"ם נראה שמחלק בענין אחר שמפרש כאן שגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל. ופי' הכ"מ בפרק כ"ד מהלכות טומאת מת [ה"ה] שאם היה מורכב על הכותל אפילו היתה הטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא. שהטומאה פושטת בבית מאחר שהכותל מגוף הבית. [*ועיין במשנה דלקמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על הברטנורא) וה"ה בין בית לרשות הרבים או למבוי, אלא נקט כאשר היו בתיהם בזמן המשנה שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם:

(יא) (על המשנה) בתוכו. והיא רצוצה:

(יב) (על הברטנורא) הר"ש. ונראה דר"ל שסדוק ופתוח קצת לבית ועיין ריש פרק ז'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כיצד כותל שהוא לאויר. פי' הרמב"ם ז"ל שעביו של הכותל פתוח לשמים והגג סמוך לקיר לא מורכב עליו וכן בחבורו שם:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כותל שהוא לאויר:    בין הרחוב להבית:

והטומאה בתובו:    רצוצה תוך הכותל. שאין בהחלול שהטומאה בתוכו אויר טע"ט ברום טפח למעלה מהטומאה. דאם יש שם אויר כך. הו"ל הכותל כקבר סתום שמטמא כל סביביו. וגם הבית טמא כולו. אפי' מונחת הטומאה מחצי עובי הכותל ולחוץ [עי' קרית ארבע סי' ג]:

והעומד מלמעלן טהור:    ואפי' עומד ממש מכוון נגד הטומאה. הרי דיינינן להטומאה כמונחת בבית. וחלק הכותל שלמעלה מהטומאה היא כמעזיבה של הבית. והרי המעזיבה חוצצת בפני הטומאה. אפי' כשהטומאה בתוכה רצוצה [וכמשנה ד]:

מיהו הבית טמא אף שהטיט שבכותל מפריד וחוצץ בין הטומאה שטמונה בהכותל ובין הבית. עכ"פ כיון דמונח מחצי עובי הכותל ולפנים הו"ל כאילו מונחת הטומאה טוחה בטיט. והיא בתוך הבית. שאין הטיט חוצץ:

מחציו ולחוץ הבית טהור:    ודוקא בשאין גג הבית מאהיל גם על הכותל במקום הטומאה. דאל"כ מתפשטת הטומאה מתחת הגג לתוך הבית. דאע"ג דהכא לא דמי להך דלקמן [רפ"ז] דהתם מדהוה מקום הטומאה טע"ט וסתום מכל צד. להכי מתפשטת הטומאה לכל החדרים שסביבו. מדדין מקום הטומאה שם כקבר סתום. אבל הכא דהטומאה רצוצה שאינה רק בוקעת ועולה כנגדה. וא"א לטמא חלול הבית רק מדגג א' מאהיל על מקום הטומאה והחדר. מ"ש מב' חדרים שהן תחת תקרה א'. וטומאה בחדר א'. שאין החדר שבצדו טמא. י"ל הכא שהטומאה תוך הכותל של החדר. אע"ג שהטומאה מהחצי עובי הכותל ולחוץ הגג מצרפן וכמונחת תוך הבית דמי [כך נ"ל טעם הרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ה]:

והעומד מלמעלן טמא:    דמדלא חשבינן לה כמונחת בהבית. טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה כנגדה [וכותל זה משערין כל א' כפי מה שהיא. דאי"ל דמשום שא"כ נתת דבריך לשעורין [כמגילה י"ח ב'] לפיכך נימא שמשערין הכותל כמנהג המדינה [כריש ב"ב]. ליתא דהרי בתוספתא [פ"ז] אמרינן דבניטל מהכותל בפנים [ועי"ז] הוסיף עליו מחוץ הבית טמא. דאי"ל דה"ק התוספתא דכשיעור שנטל מהכותל מבפנים חזר ובנה ועיבה שוב הכותל מבחוץ. ליתא דהרי למשל אם היה הכותל עבה אמה והטומאה מונחת בחצי אמה החיצונה הרי מיד כשנטל חצי אמה פנימית של הכותל כבר מיד נחשבה הטומאה כמונחת בפנים מדאינה כשיעור עובי הנהוג במדינה לכותל הבית. ואיך סד"א שכשיחזור ויעבה הכותל מבחוץ חשוב הטומאה להיות כלחוץ. אדרב' וא"כ פשיטא ודו"ק]:

מחצה למחצה הבית טמא:    תמוה וכי אפשר כן. והרי אמצעית של ב' חצאי הכותל הוא רק כרוחב שערה. והאיך אפשר שיהיה שם כזית. תירץ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל דמיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב' זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. ואני בריה קלה עולימתא דלית לה עיינין. לא זכיתי להבין דברי קדשו. דמה יענה רבינו מאור עינינו ביום שידובר בו משנה ד' בפרקן. וכי גם התם צריך שיהיה רוב הכלים בפנים.ול"מ היה נ"ל דלעולם מיירי הכא בכזית א'. והא דקאמר הכא מחצה על מחצה. אין ר"ל שהטומאה מונחת על רוחב השערה שהוא מקום חצי עובי הכותל. אלא שמונחת במרחק שוה מבפנים כמבחוץ כגון אמה מבפנים ואמה מבחוץ והטומאה באמצע. וכ"כ בכלים בכותל לקמן במשנה ד' מיירי ג"כ בכה"ג שקצת הכלי מונח על חצי כותל זה וקצת הכלי על חצי כותל האחר. ובזה ובזה א"צ חצי מצומצם מכאן ומכאן דהרי בהאהיל מקצת על מקצת סגי [כפ"ג מ"ד ופ"י מ"א ורתוי"ט שם ד"ה מקצת ושם מ"ג]:

ר"מ מטמא:    דשדינן להזית כמונח בבית וכמונח בכותל דלחומרא אזלינן כאן וכאן. ולפיכך הבית טמא. וגם העומד בחוץ למעלה כנגד הטומאה טמא. מיהו נ"ל דבעומד בחצי שלפנים למעלה נגד הטומאה. גם ר"מ מודה דטהור מצד ממ"נ. דאל"כ הו"ל תרתי דסתרי אהדדי:

וחכמים מטהרין:    דס"ל דשדינן הטומאה שהוא בכותל בתר הבית [כל דלא מסתבר להיפך] וכר' יהודה לקמן [פ"י מ"ג] ולא שייך הכא לומר אין דרך טומאה להכניס דככנוסה ועומדת חשבינן לה. הלכך הבית טמא. והעומד נגדה למעלה אפי' בהחצי שלחוץ טהור:

רבי יהודה אומר כל הכותל לבית:    אפי' כולה מונחת בהחצי של חוץ:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת