עיקר תוי"ט על אהלות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) נושאים כו'. כולה מתניתין מיירי בנושאים באויר ולא בתוך הבית:

(ב) (על המשנה) טמאים ואפילו שלא כנגד הטומאה. הר"מ. דכיון שנעשו אוהל הוי כמאן דמלי טומאה שהרי מטמא לכל הכלים שתחתיו, והרי כל מה שעליו הוא כנגד הטומאה:

(ג) (על המשנה) טמאים. דכיון שאינו חוצץ והטומאה יורדת שוב נעשה אוהל עליה לטמא כל מה שתחתיו:

(ד) (על המשנה) מטהר. היינו בנתון על מוט שאינו כעובי המרדע, שלא הוזקקו הנושאים לטומאה. הר"ש. ומסתברא דפליג נמי בנתון על ד' כלים. ומהר"מ כתב דבד' כלים אפילו ר"א מודה. ובד' אבנים רבנן מודו דחוצץ, אלא באדם פליגי. רבנן סברי כיון דמקבל טומאה הוי כמו כלי, ור"א מדמה ליה לבהמה כיון שיש בו רוח חיים:

(ה) (על המשנה) גללים כו'. שאינם באים במדה. דאי לאו הכי אינן ככלים אלא כאוהלים וחוצצים. הר"מ:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) דאי מנושאי המטה מכיון שנכנס המת תחת הקורה כבר נכנסה הטומאה לפתח הבית כו'. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) וצריך ג"כ שלא יהיו מוכשרים:

(ח) (על הברטנורא) ואית ביה קוצים דלא חזי לטינא לדרום ברגל, והוא לח דלא חזי להסקה. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) ואף בלא ביטול, כיון דסותם כל החלון. ודעת הר"מ נראה דאפ"ה בעי ביטול. ועתוי"ט:

(ג)

(י) (על הברטנורא) וה"ה בין בית לרשות הרבים או למבוי, אלא נקט כאשר היו בתיהם בזמן המשנה שהיו חצירות לפניהם וגנות לאחוריהם:

(יא) (על המשנה) בתוכו. והיא רצוצה:

(יב) (על הברטנורא) הר"ש. ונראה דר"ל שסדוק ופתוח קצת לבית ועיין ריש פרק ז'. ועתוי"ט:

(ד)

(יג) (על המשנה) בכותל כו'. דאין מציל מהטומאה אלא צמיד פתיל או אוהל אחר, אבל בלועים בבנין לא. הר"מ:

(יד) (על המשנה) טמאין. קשה, מאי שנא מדלעיל, הטומאה בכותל מחצה על מחצה דחכמים מטהרים העומד מלמעלן, ונ"ל דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה. [שהכותל בנוי לצורך הבית לבד] משא"כ במעזיבה. שבנויה נמי לעלייה. כ"מ. תוי"ט:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) דא"א ליישב כרבנן, דהשתא במעזיבה מחציה ולמטה הבית טמא כ"ש בין הקורות. הר"ש. ועל כל פנים גם לר' יהודה צריך לחלק בין קורות למעזיבה דלא אמרינן במעזיבה רצוצה כיון דעשויה ליסתר. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) דייק מלשון הכל, ולא קתני בית, מכלל דאתרוייהו שדינן לה. הר"ש:

(יז) (על הברטנורא) כנפש אטומה דפרק ז', דמן הצדדים טהור אלא דבוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והבא נמי חדא מתרתי נקט. ואין לומר כשיורדת נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית, דהא האוהל חוצץ לטהר. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) וקשה דמתניתין הוה לה לפרש כן בהדיא. והר"מ פירש, במחיצה של זכוכית. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) טמא. ועלייה טהורה. הר"ש:

(ו)

(כ) (על הברטנורא) משום דנעשה מאליו. מהר"מ. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) אבל אם יש במקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח הוי כקבר סתום ומטמא כל סביביו. תוספתא:

(ז)

(כב) (על הברטנורא) וקשה, דהא לעיל בעמוד העומד בתוך כוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה, ופשיטא דהם מקורים. ועוד שהר"ב כתב לעיל דהוא הדין לעמוד שבבית:

(כג) (על המשנה) מטמא. אף דבכמה דוכתי משמע דטומאה תחת הכלי ורצוצה אינה בוקעת אלא כנגד הטומאה, נראה לי דהכא מיירי שהטומאה ממלאה כל תחת העמוד, והפרח בטל לגבי עמוד לריב"ן. מהר"ם:

(כד) (על המשנה) טהורין. שאין מקום הפרח שאין שם טומאה בטל לקצתו שיש שם הטומאה כמו שבטל לגבי עמוד. מהר"ם:

(כה) (על הברטנורא) ולא דמי לדלעיל משנה ה' טומאה בין הקורות כו' כאילו היא אוטם ובוקעת כו' ולא אמרינן הכל טמא שתתפשט בכל העלייה או הבית לאחר שבוקעת, דשאני הכא דכותל בית בתר בית שדינן, ליה ולא חשיבה רצוצה לגבי בית, כדלעי, ל משנה ג' עיין שם. ודוקא נפתח, אבל לא נפתח לא שייך בטומאה רצוצה לומר סוף טומאה לצאת דרך הבית כו'. מהר"ם. ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) וחבירו טהור. כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר"ם: