רמב"ם על אהלות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על אהלות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ידוע שהאהל כמו שיביא הטומאה ויטמא כל מה שבתוכו כן יחוץ בפני הטומאה ולא יטמא כל מה שחוץ ממנו ולא יטמא גם כן מה שיהיה בתוכו מן הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן אשר הוא חוצה לו והמשל בזה בית ועליה הנה אם היתה טומאה בבית תחת משקוף הבית הגיע הטומאה ויטמא כל מה שתחתיו כן חוצץ בפני הטומאה ולא יטמא דבר ממה שבעליה ולא יטמא גם כן מה שבבית אם היתה טומאה בעליה על משקוף הבית. ואמר בכאן שאדם וכלים מביאין ואין חוצצין ואפילו היו כלי גללים ואבנים ואדמה אשר הם כלים טהורים ואינם מקבלין טומאה כלל הנה האהל אשר יעשה מהם לא נחשבהו להציל מה שהוא חוץ ממנו ולא יציל גם כן כלים שתחתיו: ונדבך. הוא הלוח והמשל כלו מבואר: וזה שאמרנו כלים שתחתיו טמאים. מורה זה שהוא חשוב כאהל שאם לא יהיה חשוב כאהל לא יטמא מכלים שתחתיו אלא מה שיגבילהו טומאה שעל גביו לבד ואמר טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים מורה זה שאינו חשוב כאהל לפי שאם היה אהל יהיו כלים שעל גביו טהורין כמו בית ועליה הנה שם אותו אהל לטמא אבל לא לטהר: ואמרו דבר שיש בו רוח חיים. ר"ל חוץ מהאדם איזה מין שיהיה ממיני הבעלי חיים ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב[עריכה]

כבר הקדמנו שאכסדרה הוא כבית שער לבית ואמר כי כאשר נכנסו קוברי המת ר"ל נושאי המת תחת האכסדרה והיה שער הבית קצתו (פתוח) [נעול] והחזיק א' מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו כדי שלא יפתח ותכנס הטומאה בבית [כיון] שהמשקוף יוצא [ר"ל שהתקרה יוצא ובהרבה מקומות בנוסחת א"י מוגה הגג במקום המשקוף] אם היה הפתח אפשר להתקיים נעול על ענינו ולא יפתח ואפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח הנה הבית טהור וכבר נבדל מהאכסדרה בזה השער הנעול ואם כאשר יסיר זה ידו יפתח השער הנה הוא טמא לפי שכבר היה זה האדם הנושא למת הוא אשר חצץ בפני הטומאה ואדם אינו חוצץ יהיה מי שיהיה ואמנם אמר בכאן אחד מהם על הידוע והוא ההקש אפי' היה אדם מתוך הבית ומחזיק הפתח ודע זה: וכן אם היה חלון בין שני הבתים יהיה בו טפח על טפח ומעלה והטומאה באחד משני הבתים הנה הבית האחר יהיה טמא בלא ספק לפי השרש הנזכר לפי שטפח על טפח מביא את הטומא' ואם היה זה החלון נעול בכלים הנה לא תחוץ בפני הטומאה ואם היה בזה החלון חבית מלאה מתאנים הנה לא תהיה חוצצת להיותה כלי הנה היא תטמא וכל מה שיטמא אינו חוצץ בפני הטומאה כמו שהתבאר וזה אם היה פי החבית ממה שימשך לבית אשר בו הטומאה לפי שכלי חרס אינו מטמא מגבו כמו שביארנו פעמים ולזה אם היה שולי החבית ממה שימשך לבית טמא הנה זאת החבית חוצצת לפי שלא תטמא מגבה כמו שקדם בקדירה שבארובה וכן ביאר הש"ס בזה בבתרא (דף יט:) ושם התבאר שאמרו בכאן שהתאנים חוצצים בתנאי שיהיו בלתי מוכשרים ואף על פי שכבר נפסלו ואינן נאותות לאכילה אשר אין דעתו לפנותן ולזה יחוץ בפני הטומאה וכן התבן גם כן שיהיה מתנאי שתהיה נפסד אינו נאות לאכילת הבהמה עד שלא יהיה ראוי [אולי צ"ל אפילו לטיט ועי' שם ובדברירבינו בחיבורו פט"ו מ"ה טו"מ הל"ב]. אלא לטיט ענינו שאלו שני התנאים מחוייבים בכל מה שיבדיל בין המקום הטהור ובין הטומאה והוא שיהיה זה הדבר אינו מקבל טומאה ואין דעתו לפנותו ואם היה אפשר חזרת החבית והקופה ישארו אלו התאנים או זה התבן עומדים בעצמם סותמין כל החלון ותשען עליו ויחוץ בפני הטומאה ואם לא אפשר זה הנה זה השרש והנשען על הקופה ועל החבית והם כלים יטמאו ולא יחוץ ויהיה הבית השני טמא וזה הדין בעצמו בבית נחלק בחלוקה בקנקני חרש הונחו קצתן על קצתן והוטח עליו הטיח וכבר גי' יעב"ץ נזכר. נעשה שהקנקנים כלים ואינן חוצצין ובתוספתא (פ"ז) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אינן מצילות טחן בטיט בין מבפנים בין מבחוץ אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו מציל ואם לאו אינו מציל:

משנה ג[עריכה]

כותל שהוא לאויר. שיהיה עובי הכותל פתוח לשמים והמשקוף מורכב בקיר לא עליו (כזה) הנה אם היתה הטומאה [נראה דצ"ל בתוכו בחציו שלפנים כל מה שבבית יטמא וכל כו'] בבית יטמא הנה כל מה שזולת זה טהור לפי שנחשוב הטומאה שהיה תוך הבית ולזה אשר עמד על ראש הכותל טהור כמו מי שיעמוד על משקוף הבית ואם הית' הטומאה בחצי היוצא הנה לא יראה פועל הטומא' בבית ויהיה הכותל כלו בדמיון קבר. ר' יהודה אומר שהכותל כולו מהבית יחשב ואע"פ שהטומאה מחציו ולחוץ הבית טמא והעומד על הכותל טהור ואין הלכה כר' יהודה. והלכה כחכמים:

משנה ד[עריכה]

זאת ההלכה כולה מבוארת הענין ולא תצטרך לפירוש ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואף על פי שהן בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה ואמנם יצילם מן הטומאה היות' תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם אולם היותן בלועין בבנין הנה לא יצילם וכבר קדם לך זה השרש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם ואין הלכה כר' יהודה:

משנה ה[עריכה]

תחת הקורות. הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום הוא הפלגה והכונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טע"ט ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומא' כאילו הוא במקו' סתום אשר לא תטמא זולת מה שירא' לבד בעליונו' ושפלות כמו שיתבאר עתה ואמנם התחייב זה הדין להיות הטומאה בתוך אמנם אם הית' בעצם הבנין הדין בו מחצה על מחצה כמו שקדם בהלכה אשר לפני זאת וכן (לא) היתה הטומאה בתוך האבן יהיה הדין בה כמו היותה בתוך הקורה ואע"פ שהמשקוף אשר בין הבית והעלייה הוא סלע או הדומה לו מן האבנים ובתוספת' (פ"ז) אמרו של בנין ידון מחצה על מחצה ושל סלע כקליפת השום. וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהיה במקום הטומאה טפח על טפח:

משנה ו[עריכה]

יחפרו בארץ מקום גדול לקבור בו מתים רבים ויחפרו בתוך זאת החפירה לקבור לפי שיעור האיש אשר יקברו בו איש בכל קבר והקבר אשר הוא על שיעור האיש יקרא כוך והמקום הגדול והמקבץ הכוכין יקרא מערה וכבר ביארנו זה בב"ב (סוף פ"ו) וההפרש אשר בין בית המשמש את הכותל וכותל המשמש את הבית הוא כמו שאספר וזה שהכותלי' אם היו עומדי' על שטח הארץ הנה יקרא הכותל ממנו כותל המשמש את הבית לפי שזה הכותל שם הבית בית אולם אם חפר בארץ שתי חפירות אחד בצד השני הנה הכותל אשר ישאר ביניהם לא יקראו לו כותל המשמש את הבית לפי שאין זאת החפירה שם אותו בית כאשר נעשה בו דבר אבל החפירה שם אותו כותל ויאמר שזאת החפירה בית המשמש את הכותל: ואמרו תחת העמוד הוא שתהיה הטומא' תחת המחיצה זו אשר חוצצת בין שני הכוכין או בין שתי מערות ותהיה הטומאה נראית שם ויהיה טמא כל מה שכנגדו עד הרקיע וכל מה שכנגדה עד התהום וזהו ענין אמרו בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כמו שתשמעהו וזה השרש בכל המסכתא כי כאשר תהיה הטומאה אטומה ר"ל שהוא במקום מקיף בו דבק ואין שם חלל טפח הנה כל מה שיהי' נכחיי לטומא' בין למעלה בין למטה טמא ולא יועיל בזה גובה הבנין עליו וכן אפי' הוא עמוד בתוך הבית והטומא' בתוך העמוד יהי' הדין כמו שזכרנו ולשון התוספתא עמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם יש במקו' הטומאה טע"ט על רום טפח הרי הוא כקבר התהום ומטמא כל סביביו ושמור זה השרש ולא אצטרך שאכפלהו:

משנה ז[עריכה]

פרח. הוא הדבר הבולט מהקירות והעמודי' בעת העשיה כמו מה שהוא בבנין הגבוה מטיחו' הטיח והסיד [צ"ל והכיורות] והכאות והוא מאמרו פרח שושן ואומר כי כאשר היה עמוד וטומאה בתוכו כמו שהתבאר והיה מזה העמוד פרח יוצא והיו כלים תחת זה הפרח והאהיל הפרח עליהם הנה אלו הכלים טהורים לפי שטומאה בוקעת ועולה כמו שהתבאר לא תטמא אלא מה שיהיה נכחי אליו לבד וכן התבאר בתוספתא שפרח הנאמר בכאן שאם היתה טומאה באחד מאלו הכלים אשר תחת הפרח והיו הכלים אחרים תחת זה הפרח אם היה גבוה הפרח אשר תחתיו הטומאה והכלים טפח או יותר הנה כבר האהיל על הכל ונטמאו הכלים כולם באהל המת ואם היתה פחות מטפח הנה אינו אהל כמו שקדם ואמנם יטמא מה שנגעה בו הטומאה ממנו לבד: ופרדסקין הוא מחבא החפירה בתוך קיר הבית כמו אוצר קטן ולו מנעול ופותחת ואם היה באחד מקירות הבתים שני חדרים זו ע"ג זו והיתה טומאה באחד מהן ונפתח ונשאר החדר השני נעול השערים הנה זה החדר אשר בו הטומאה עם כל הבית טמא והחדר הסגור טהור אם היתה טומאה שומה בחדר אולם אם היתה טמונה בתוך קמורת החדר או בעליונו או בשפלתו או בצדדיו הנה נחשוב החדר כאילו סתום והוא אמרו כאילו הוא אוטם והיתה הטומאה בתוך הקיר מקשיי אין חלל בו ונעיין אם הטומאה בעביי' אשר ימשך לבית או בחצי האחר ויהיה הבית טהור לפי מה שהשרשנו בזה הפרק והמשל בזה שיהיה בעובי הקיר ארבעה זרתות ובעמק החדר ב' זרתות ישאר מעובי הקיר שני זרתות תהיה הטומאה טמונה בו על מרחק וכאשר עיינו מרחק הטומאה מחלל הבית שני זרתות וטפח וזה מחצי הכותל הנה יהיה הבית טהור זה התועלת כאשר חשבנו החדרים אטומים לענין הבאת הטומאה לבית אמנם לענין הטמאות אחד מהם מהאחר הנה כאשר חשבנום אטומים כולן הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ותטמא כל מה שיהיה נכחו לחדר האחר וזה כולו יתבאר בתוספתא שם אמרו פרדסקין שהוא פתוח לבית הטומאה בקרקעו או בכותל שלפנים ממנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקין כאילו הוא אטום מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע"ג זה וטומאה תחתיהם או ביניהן או על גביהם טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואים את הפרדסקים כאילו הם אטומים ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וזה כולו מבואר במה שכבר ביארנוהו מכאן בזאת ההלכה ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: