מפרשי רש"י על שמות טו ט
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ט"ו • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כד • כה • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃
רש"י
"אמר אויב" - לעמו כשפיתם בדברים ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי
"תמלאמו" - תתמלא מהם
"נפשי" - רוחי ורצוני ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים תמלאמו תמלא מהם יש הרבה כלשון הזה (שופטים א) כי ארץ הנגב נתתני כמו נתת לי ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז) כמו דבר עמו (ירמיהו י) בני יצאוני כמו יצאו ממני (איוב לא) מספר צעדי אגידנו כמו אגיד לו אף כאן תמלאמו תמלא נפשי מהם
"אריק חרבי" - אשלוף ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה כמו מריקים שקיהם (ירמיהו מח) וכליו יריקו ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה אבל לא על החרב ועל היין ולדחוק ולפרש אריק חרבי כלשון (בראשית יד) וירק את חניכיו אזדיין בחרבי מצינו הל' מוסב אף על היוצא (ש"ה א) שמן תורק (ירמיהו שם) ולא הורק מכלי אל כלי לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי מצינו הלשון מוסב על היין וכן (יחזקאל כח) והריקו חרבותם על יופי חכמתך דחירם
"תורישמו" - לשון רישות ודלות כמו (שמואל א ב) מוריש ומעשיר
רש"י מנוקד ומעוצב
אָמַר אוֹיֵב – לְעַמּוֹ, כְּשֶׁפִּתָּם בִּדְבָרִים: אֶרְדֹּף וְאַשִּׂיגֵם, וַאֲחַלֵּק שָׁלָל עִם שָׂרַי וַעֲבָדַי.
תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם.
נַפְשִׁי – רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְּדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם; יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", כְּמוֹ "נָתַתָּ לִי"; "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", כְּמוֹ "דַּבֵּר עִמּוֹ"; "בָּנַי יְצָאוּנִי", כְּמוֹ "יָצְאוּ מִמֶּנִּי"; "מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ", כְּמוֹ "אַגִּיד לוֹ". אַף כָּאן, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם.
אָרִיק חַרְבִּי – אֶשְׁלֹף. וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵרִיק אֶת הַתַּעַר בִּשְׁלִיפָתוֹ וְנִשְׁאָר רֵיק – נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן הֲרָקָה, כְּמוֹ: "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (בראשית מב,לה), "וְכֵלָיו יָרִיקוּ" (ירמיהו מח,יב). וְאַל תֹּאמַר: אֵין לְשׁוֹן רֵיקוּת נוֹפֵל עַל הַיּוֹצֵא, אֶלָּא עַל הַתִּיק וְעַל הַשַּׂק וְעַל הַכְּלִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֲבָל לֹא עַל הַחֶרֶב וְעַל הַיַּיִן; וְלִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ אָרִיק חַרְבִּי, כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד,יד): אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי. מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב אַף עַל הַיּוֹצֵא: "שֶׁמֶן תּוּרַק" (שה"ש א,ג), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מח,יא), "לֹא הוּרַק הַכְּלִי" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא הוּרַק הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כֶּלִי; מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַיַּיִן. וְכֵן "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח,ז) דְּחִירָם.
תּוֹרִישֵׁמוֹ – לְשׁוֹן רִישׁוּת וְדַלּוּת, כְּמוֹ "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב,ז).
מפרשי רש"י
[יד] ולדחק ולפרש אזדרז בחרבי. והוא פירוש דחוק, דאם כן הוי ליה למכתב 'אריק בחרבי', מאי "אריק חרבי". ואף על גב דלעיל בפרשת לך לך (רש"י בראשית יד, יד) פירש כי לשון "וירק את חניכיו" כמו "אריק חרבי" והוא לשון אזדרז, עיין לעיל שם נתבאר כי אינו קשה: