מפרשי רש"י על שמות טו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמות טו:



יז


פסוק

(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.

רש"י

"תביאמו" - נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו (נראה שצ"ל "שלא יכנסו לארץ" וכו' והכי איתא בהדיא פרק יש נוחלין דף קי"ט ובמכילתא הבנים יכנסו ולא האבות אף שלא נגזר גזירת מרגלים עדיין מ"מ ניבא ולא ידע מה ניבא, מהרש"ל):

"מכון לשבתך" - מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:

"מקדש" - הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו המקדש אשר כוננו ידיך ה' חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנא' (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

עריכה

נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר תביאנו - פירוש ניבא ולא ידע מה ניבא, כדאיתא במכילתא, דאם לא כן מאי "נוסעים אנחנו" דקאמר (במדבר י, כט), ששתף עצמו עמהם. וכתב רש"י ז"ל: ’מפני שעדיין לא נגזרה גזירה עליו וכסבור שהיה נכנס‘, ואף על פי שכבר קדמה לו גזירת ’עתה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות‘. יש לומר שהיה סבור שיכנס לארץ, אבל ימות קודם העשוי למלכי שבע אומות, ולא יזכה לראותו. ומה שכתב רש"י: ’"שלח נא ביד תשלח" שאני אין סופי להכניסם לארץ.‘ יש לומר שלא הודיעוהו בנבואתו, אלא שלא יכניסם הוא לארץ כמו דַבָּר ומנהיג, והיה סבור שלפחות יכנס עמהם כשאר העם, וכבר הארכתי בזה בפסוק "עתה תראה", עיין שם:

מכון לשבתך מקדש של מטה מכוון כסא של מעלה - במכילתא. דאם לא כן מאי "מכון לשבתך" דקאמר, דמשמע עקר ישיבתו של מקום, והלא אין עקר ישיבתו של מקום אלא בכסא הכבוד של מעלה, כדכתיב: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", וכתיב: "ה' בשמים הכין כסאו". ומה שאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אינו אלא מפני חבתן של ישראל, וכשישראל חוטאים לפניו מיד מתרחק מביניהם, כדכתיב: "וגעלה נפשי אתכם":

אשר פעלת מקדש - הוסיף מלת "אשר" על מלת "פעלת", שפירושו "לשבתך" אשר "פעלת מקדש", כי לולא זה אין קשר למלת "פעלת" עם "לשבתך" שלמעלה הימנה. גם השמיט את השם בן ארבע ואמר :אשר פעלת מקדש", מפני שאין צורך לו, מאחר שמלת "פעלת" דבקה עם מלת "לשבתך", שהיא נכח השם, אלא שהוא לתוספת ביאור:

מקדש הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה' - כי לולא הטעם אשר עליו, היה ה"מקדש" סמוך אל "השם", ואין זה נכון, שאם כן היה לו לומר מקדשך, מאחר של כל הסיפור הוא נוכח השם. ובאמרו ’המקדש אשר כוננו ידיך ה'‘, תקן בזה שלשה עניינים, הוסיך ה"א על מלת "מקדש", מפני שהוא ביאור של "בהר נחלתך מכון לשבתך" הכתוב למעלה. גם הוסיף מלת 'אשר' של מלת "כוננו", כי אין הדרש פה להודיע שהמקדש כוננוהו ידיו, רק שה"מכון לשבתך" הוא ’המקדש אשר כוננו ידיך‘, גם הפף המקרא וכתב את השם הכתוב קודם מלת "כוננו" אחר מלת "ידיך", מפני ש"כוננו ידיך" דבקים עם מלת "מקדש", הקשר ביאור ותנאי, ואין ראוי שתהיה ביניהן מלה מפסקת:

גור אריה (כל הפרק)

עריכה

נתנבא וכו' - מה שקשה מכאן למה שפירש אצל "נוסעים אנחנו" בפרשת בהעלותך, ומה שכתב: "לכן לא תביאו את הקהל", בפרשת שמות, ובפרשת חקת ובפרשת בהעלותך בפסוק "נוסעים אנחנו", עיין שם ואין צריך להכפל הדברים:

מקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה - פירש הרא"ם דמשמע דהמקדש הוא עיקר שבתו של הקב"ה, וזה לא יתכן, דהא כתיב: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", לפיכך פירש רש"י שהוא מכוון נגד מקדש של מעלה. ואין בדבריו ממש, דהא שלמה אמר: "האמנם יש אלהים על הארץ", אבל למדו רז"ל מדכתיב "מכון לשבתך" ולא כתיב מקום לשבתך, כי לשון "מכון" דהוא לשון "את המכונות" דספר מלכים, כלומר שהמקדש של מטה הוא כמו דבר שהוא מכון למה שעומד עליו. ואף על גב שדרשו אותו לשון מכוון, אין זה קושיא כי דבר שהוא מכון הוא מכוון לו. אי נמי מדכתיב "מכון" ולא מקום דרשו שהוא מכוון למקדש של מעלה, והיינו שהוא כנגדו לגמרי עד שנראה שהוא מכון לו:

אשר פעלת ה' - הוצרף להוסיף מלת 'אשר', כי בלאו הכי היה פירוש פעל על ה"מכון", שהקב"ה פלת לשבתו המכון דהוא מקדש של מטה, ואין הדבר כן שהרי לא היה מפעולת הקב"ה עד לעתיד שאז יבנה הקב"ה את בית המקדש. ולפיכך הוצרך להוסיף מלת 'אשר', וכך פירושו מקדש של מטה הוא מכון לשבתך שהוא מקדש של מעלה, אשר פעל ה' מקדש של מעלה:

הטעם עליו זקף גדול שאם לא כן היה משמע ח"ו שהמקדש של אדני כוננו ידיך, ומשמע שתי רשויות מדלא כתיב מקדשך כוננו ידך אחר ש"ידך" הוא לנוכח ויבא ח"ו לחרף כאלו הם שני אלהות מקדש של אדני שהוא אלוה אחר כוננו ידיך, ויהיו כאן שני אלהות. אבל עכשיו "מקדש" מלה בפני עצמו, ופירושו המקדש אשר כוננו ידיך ה'. כך שמעתי בשם הגאון מהר"ר אברהם מפראג ונכון הוא. אמנם אני מפרש כי לכך הטעם על "מקדש" להפרידו מתיבה שאחריו כדי שיהיה פירושו כי שם א"ד כוננו את המקדש, ואם לא היה נפרד מתיבה שאחריו היה פירושו מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד, וקאי למעלה על ’אשר פעלת ה׳‘ והוא טעם מופלג לחכמים, כי שם הזה מספרו היכל ולפיכך היא אשר הכין בשתי ידים. ועוד כי למעלה אמר שם בן ד' אותיות פעל את מקדש של מעלה, ואמר על מקדש של מטה כי בשם א"ד הכין אותו, כי מקדש של מטה במה ששכינתו למטה עם הנמצאים מצטרף הוא יתברך אל הנמצאים והוא אדון להם לכך אמר "מקדש כוננו ידיך שם א"ד", והוא לשון אדנות, כי האדון מצטרף אל העבד. אבל מקדש של מעלה פעל אותו השם המיוחד, ומקדש של מטה פעל אותו שם א"ד, כי בו יש צירוף אל הבריות למטה. ואם לא נפרד מלת "מקדש" מן תיבת השם שאחריו, היה משמע מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד:

חביב בית המקדש שנברא בשתי ידים וכו' -