מפרשי רש"י על שמות טו יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק ט"ו • פסוק י"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כד • כה • כו • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות ט"ו, י"ז:

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔  מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה  מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃


רש"י

"תביאמו" - נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו (נראה שצ"ל "שלא יכנסו לארץ" וכו' והכי איתא בהדיא פרק יש נוחלין דף קי"ט ובמכילתא הבנים יכנסו ולא האבות אף שלא נגזר גזירת מרגלים עדיין מ"מ ניבא ולא ידע מה ניבא, מהרש"ל):

"מכון לשבתך" - מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:

"מקדש" - הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו המקדש אשר כוננו ידיך ה' חביב בית המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנא' (ישעיהו מח יג) אף ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:


רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

תְּבִאֵמוֹ – נִתְנַבֵּא מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס[1] לָאָרֶץ; לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר תְּבִיאֵנוּ (ב"ב קי"ט ע"ב).
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ – מִקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד כִּסֵּא שֶׁל מַעְלָה, אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה).
מִקְּדָשׁ – הַטַּעַם עָלָיו זָקַף גָּדוֹל, לְהַפְרִידוֹ מִתֵּבַת הַשֵּׁם שֶׁלְּאַחֲרָיו: הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ, ה'. חָבִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּיָד אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַף יָדִי יָסְדָה אָרֶץ" (ישעיהו מח,יג); וּמִקְדָּשׁ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְאֵימָתַי יִבָּנֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם? בִּזְמַן שֶׁ"ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (פסוק הבא), לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁכָּל הַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ.

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם)

לפירוש "מזרחי (רא"ם)" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר תביאנו - פירוש ניבא ולא ידע מה ניבא, כדאיתא במכילתא, דאם לא כן מאי "נוסעים אנחנו" דקאמר (במדבר י, כט), ששתף עצמו עמהם. וכתב רש"י ז"ל: ’מפני שעדיין לא נגזרה גזירה עליו וכסבור שהיה נכנס‘, ואף על פי שכבר קדמה לו גזירת ’עתה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות‘. יש לומר שהיה סבור שיכנס לארץ, אבל ימות קודם העשוי למלכי שבע אומות, ולא יזכה לראותו. ומה שכתב רש"י: ’"שלח נא ביד תשלח" שאני אין סופי להכניסם לארץ.‘ יש לומר שלא הודיעוהו בנבואתו, אלא שלא יכניסם הוא לארץ כמו דַבָּר ומנהיג, והיה סבור שלפחות יכנס עמהם כשאר העם, וכבר הארכתי בזה בפסוק "עתה תראה", עיין שם:

מכון לשבתך מקדש של מטה מכוון כסא של מעלה - במכילתא. דאם לא כן מאי "מכון לשבתך" דקאמר, דמשמע עקר ישיבתו של מקום, והלא אין עקר ישיבתו של מקום אלא בכסא הכבוד של מעלה, כדכתיב: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", וכתיב: "ה' בשמים הכין כסאו". ומה שאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", אינו אלא מפני חבתן של ישראל, וכשישראל חוטאים לפניו מיד מתרחק מביניהם, כדכתיב: "וגעלה נפשי אתכם":

אשר פעלת מקדש - הוסיף מלת "אשר" על מלת "פעלת", שפירושו "לשבתך" אשר "פעלת מקדש", כי לולא זה אין קשר למלת "פעלת" עם "לשבתך" שלמעלה הימנה. גם השמיט את השם בן ארבע ואמר :אשר פעלת מקדש", מפני שאין צורך לו, מאחר שמלת "פעלת" דבקה עם מלת "לשבתך", שהיא נכח השם, אלא שהוא לתוספת ביאור:

מקדש הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה' - כי לולא הטעם אשר עליו, היה ה"מקדש" סמוך אל "השם", ואין זה נכון, שאם כן היה לו לומר מקדשך, מאחר של כל הסיפור הוא נוכח השם. ובאמרו ’המקדש אשר כוננו ידיך ה'‘, תקן בזה שלשה עניינים, הוסיך ה"א על מלת "מקדש", מפני שהוא ביאור של "בהר נחלתך מכון לשבתך" הכתוב למעלה. גם הוסיף מלת 'אשר' של מלת "כוננו", כי אין הדרש פה להודיע שהמקדש כוננוהו ידיו, רק שה"מכון לשבתך" הוא ’המקדש אשר כוננו ידיך‘, גם הפף המקרא וכתב את השם הכתוב קודם מלת "כוננו" אחר מלת "ידיך", מפני ש"כוננו ידיך" דבקים עם מלת "מקדש", הקשר ביאור ותנאי, ואין ראוי שתהיה ביניהן מלה מפסקת:

גור אריה

לפירוש "גור אריה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[יט] נתנבא וכו' - מה שקשה מכאן למה שפירש אצל "נוסעים אנחנו" בפרשת בהעלותך, ומה שכתב: "לכן לא תביאו את הקהל", בפרשת שמות, ובפרשת חקת ובפרשת בהעלותך בפסוק "נוסעים אנחנו", עיין שם ואין צריך להכפל הדברים:

[כ] מקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה. פירש הרא"ם דמשמע דהמקדש הוא עיקר שבתו של הקב"ה, וזה לא יתכן, דהא כתיב (ישעיהו ס"ו, א') "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", לפיכך פירש רש"י שהוא מכוון נגד מקדש של מעלה. ואין בדבריו ממש, דהא שלמה אמר (מלכים א ח', כ"ז) "האמנם ישב אלקים על הארץ", אבל למדו רז"ל (מכילתא כאן) מדכתיב "מכון לשבתך", ולא כתיב 'מקום לשבתך', כי לשון "מכון" דהוא לשון "את המכונות" דספר מלכים (א, ז, כז), כלומר שהמקדש של מטה הוא כמו דבר שהוא מכון למה שעומד עליו, כי המקדש של מטה הוא למטה, והמקדש העליון הוא למעלה עליו. ואף על גב שדרשו אותו לשון 'מכוון', אין זה קשיא, כי דבר שהוא 'מכון' הוא מכוין לו. אי נמי מדכתיב "מכון" ולא 'מקום' דרשו שהוא מכוון למקדש של מעלה, והיינו שהוא כנגדו לגמרי עד שנראה שהוא מכון לו:

[כא] אשר פעלת ה'. הוצרך להוסיף מלת 'אשר', כי בלאו הכי היה פירוש 'פעל' על המכון, שהקב"ה פעל לשבתו המכון דהוא מקדש של מטה, ואין הדבר כן, שהרי לא היה מפעולות הקב"ה עד לעתיד שאז יבנה הקב"ה את בית המקדש. ולפיכך הוצרך להוסיף מלת 'אשר', וכך פירושו - מקדש של מטה הוא מכון לשבתך שהוא מקדש של מעלה, אשר פעל ה' - מקדש של מעלה:

[כב] הטעם עליו זקף גדול שאם לא כן היה משמע ח"ו שהמקדש של אדני כוננו ידיך, ומשמע שתי רשויות מדלא כתיב מקדשך כוננו ידך אחר ש"ידך" הוא לנוכח ויבא ח"ו לחרף כאלו הם שני אלהות מקדש של אדני שהוא אלוה אחר כוננו ידיך, ויהיו כאן שני אלהות. אבל עכשיו "מקדש" מלה בפני עצמו, ופירושו המקדש אשר כוננו ידיך ה'. כך שמעתי בשם הגאון מהר"ר אברהם מפראג ונכון הוא. אמנם אני מפרש כי לכך הטעם על "מקדש" להפרידו מתיבה שאחריו כדי שיהיה פירושו כי שם א"ד כוננו את המקדש, ואם לא היה נפרד מתיבה שאחריו היה פירושו מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד, וקאי למעלה על ’אשר פעלת ה׳‘ והוא טעם מופלג לחכמים, כי שם הזה מספרו היכל ולפיכך היא אשר הכין בשתי ידים. ועוד כי למעלה אמר שם בן ד' אותיות פעל את מקדש של מעלה, ואמר על מקדש של מטה כי בשם א"ד הכין אותו, כי מקדש של מטה במה ששכינתו למטה עם הנמצאים מצטרף הוא יתברך אל הנמצאים והוא אדון להם לכך אמר "מקדש כוננו ידיך שם א"ד", והוא לשון אדנות, כי האדון מצטרף אל העבד. אבל מקדש של מעלה פעל אותו השם המיוחד, ומקדש של מטה פעל אותו שם א"ד, כי בו יש צירוף אל הבריות למטה. ואם לא נפרד מלת "מקדש" מן תיבת השם שאחריו, היה משמע מקדש של א"ד כוננו ידיך השם המיוחד:

[כג] חביב בית המקדש שנברא בשתי ידים וכו'. המאמר הזה הוא בפרק קמא דכתובות (דף ה.), ויש לו סוד נפלא בענין מדריגת בית המקדש שהוא מיוחד למדריגה שהיא למעלה משמים וארץ. והנה אבינה קצת הטעם ותבין יותר משכלך. וכן אמרו שם; גדול מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, ששמים וארץ נבראו ביד אחד, דכתיב (ישעיהו מ"ח, י"ג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במעשה צדיקים כתיב "מקדש ה' כוננו ידיך". וכן פירושו, דע כי השמים הוא מציאות חלק העולם, ואינו מציאות הכל, אבל הארץ היא משלים מציאות העולם. ואין ארץ בלא שמים, ואין שמים בלא ארץ. לכך כתיב (בראשית א', א') "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ופעמים מקדים ארץ לשמים דכתיב (שם ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", לומר לך כי שניהם שקולים, כדאיתא בפרשת בראשית (ב"ר א, טו), לומר כי על ידי שניהם הוא מציאות העולם. ואמר הכתוב כי "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", כמו שיד השמאל ויד הימין שניהם הם האדם ואין יד ימין בלא שמאל ואין יד שמאל בלא יד ימין, כך השמים והארץ שניהם הם מציאות העולם ושלמותו, רק שיחס הארץ אל השמאל לפי שאינה חשובה במדריגה, והשמים אל הימין שהוא יותר חשוב במדריגה. וכמו שהארץ והשמים מיוחדים לשבתו, כדכתיב (ישעיהו ס"ו, א') "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", כי השמים והארץ ביחד שהם כוללים כל העולם ביחד, והוא יתברך "אלקי עולם" נקרא (ישעיהו מ', כ"ח), לכך אמר "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", נתן לכל אחד ואחד מדריגתו איך נקרא עליו השם, כי הוא "אלקי עולם" אשר העולם הוא שמים וארץ. אבל המקדש - השם נקרא על הבית הגדול והקדוש כמו שנקרא על שמים וארץ, כי שם הוא שכינתו גם כן. והנה המקדש גדול משמים וארץ, שהשמים נברא ביד אחת, שהרי השמים הוא חלק דבר, וכן הארץ הוא גם כן חלק דבר, כמו שהיד השמאלי הוא חלק, אבל המקדש הוא הכל, כי כמו שהשמים והארץ ביחד משלימים ביחד עד שהש"י נקרא עליהם "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", שכבודו עליהם במה שנקרא "אלקי עולם", ואין אחד בלא שני, אבל ביהמ"ק כבודו הנה בבית, ושמו נקרא עליו. פתחתי לך פתח להבין דברי חכמים, ותכלית הדבור בזה הוא יותר נפלא, אבל הדברים האלו כמו פתח להבין מדריגת המקדש שנברא בשתי ידים:

ויש לדקדק על דברי רש"י שנטה אחר המכילתא, שאמרו 'ואימתי יברא בשתים לעתיד וכו, ומשמע מדבריו דמה שכתיב "מקדש ה' כוננו ידיך" קאי על מקדש לעתיד, ואילו בכתובות (דף ה.) משמע דמעשה צדיקים הוא, וזה מקדש ראשון ושני דהוא מעשה צדיקים, ומקדש לעתיד לא יהיה מעשה צדיקים אלא מעשה הקב"ה, ועל מקדש ראשון ושני אמר "מקדש ה' כוננו ידיך", ויראה דודאי קרא איירי במקדש לעתיד, דכתיב "כוננו ידיך", ובית המקדש לעתיד יהיה בנין הקב"ה ולא בנין בשר ודם, אבל בנין מקדש ראשון ושני אינו לגמרי בידי ד' רק שהשם יתברך פעל אותו על ידי הצדיקים, שהם היו כמו כלי אל השם יתברך לפעול על ידם. ואף על גב דקרא איירי בבית לעתיד, ילפינן מיניה כמו שמקדש לעתיד נברא בשתי ידים, כך מקדש ראשון ושני נברא בשתי ידים על ידי צדיקים:

  1. ^ לא הוא ולא הם, אלא הבנים. ראו בגמ' ב"ב ובמכילתא כאן.