מפרשי רש"י על שמות טו טו
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק ט"ו • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כד • כה • כו • כז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃
רש"י
"אלופי אדום אילי מואב" - (מכילתא) והלא לא היה להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל
"נמגו" - נמסו כמו (תהלים עה) ברביבים תמוגגנה אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו
רש"י מנוקד ומעוצב
אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב – וַהֲלֹא לֹא הָיָה לָהֶם לִירָא כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עֲלֵיהֶם הוֹלְכִים? אֶלָּא מִפְּנֵי אֲנִינוּת, שֶׁהָיוּ מִתְאוֹנְנִים וּמִצְטַעֲרִים עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מכילתא כאן).
נָמֹגוּ – נָמַסּוּ, כְּמוֹ "בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה" (תהלים סה,יא). אָמְרוּ: עָלֵינוּ הֵם בָּאִים, לְכַלּוֹתֵינוּ וְלִירַשׁ אֶת אַרְצֵנוּ.
מפרשי רש"י
[יז] והלא לא עליהם היו באים. ואם תאמר ושמא היו יראים דעליהם באים, שהרי מואב היה ירא מאוד דכתיב בהדיא בקרא (במדבר כ"ב, ג'), ומנא לן לומר שלא היו יראים, והרי בלק היה ירא מאד דכתיב (שם שם ד) "עתה ילחכו הקהל", ונראה דלא קשיא, דהכי פירושו - דקרא כתיב "שמעו עמים ירגזון" ופירושו שאר אומות היו יראים מן ישראל שיהיו עליהם באים, ואחר כך פרט אומות יחידים כמו פלשתים וכמו אדום ומואב יותר להורות כי אלו היו יותר יראים מכל שאר אומות, והוקשה להם (במכילתא) למה היו יראים אדום ומואב יותר מן כל שאר אומות, שאין לומר דהיו יראים שיבאו עליהם למלחמה - הרי כל האומות היו יראים, וכבר כתיב זה "שמעו עמים ירגזון", ואין לומר כי אלו היו יראים ביותר, דכל אומה שהיו ישראל באים עליהם למלחמה היה הקב"ה מביא מורך בלבבם, כמו שאמרה רחב הזונה (יהושע ב', י') "כי שמענו את אשר הוביש וגומר", ולפיכך נבהלו, וזה אינו, דהרי לא עליהם היו באים לכבוש ארצם, ואם כן מאיזה טעם נבהלו. ויש ראיה גדולה לדברי רז"ל, דגבי אלו נאמר "אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב", כתב לך האלופים והאלים, כי לא היו מקנאים בם אלא האלופים והחשובים, ולפיכך באלו שנים בלבד כתיב "אלופי אדום אילי מואב". ואין להקשות דעדיין יקשה למה היו אלו שני אומות מתקנאים בחשיבותן של ישראל יותר משאר אומות, דאין זה קשיא, דאדום הם מזרע אברהם, וכן מואב מבן אחיו של אברהם, והיו סבורים שהם ראוים לגדולה גם כן, ולפיכך היו מתקנאים בהם ונבהלו על חשיבותן:
אבל במכילתא משמע שהיו מתאוננים שאמרו עכשיו הם באים לעורר מריבה על שטימת עשו את יעקב (בראשית כ"ז, מ"א), ומואב היו יראים שהיו מעוררים המריבה "ויהי ריב בין רועי מקנה לוט וגו'" (בראשית י"ג, ז'). ויש בו טעם נפלא מאוד, רמזו רז"ל כי אלו שני אומות אדום ומואב יש לו התנגדות יותר עם ישראל, יותר מכל שאר אומות, לכך היו יראים אלו האומות שיבאו ישראל עליהם למלחמה. ונרמז זה בכתוב שאמר "ויהי ריב וגומר", וכן באדום "וישטום עשו וגומר", ואין הפירוש שנאה זאת רק שנאה עצמית והתנגדות שיש לאלו האומות, והוא נרמז אצל מואב שאמר הכתוב (שם שם יא) "ויפרדו איש מעל אחיו", ובמדרש (ב"ר מא, ו) 'הבדל' אין כתיב כאן, אמר כשם שאין פרדה עושה זרע (קידושין דף יז.) כך אי אפשר לזרעו של אותו איש להתערב בזרעו של אברהם. וכן אצל עשו גם כן יש שנאה בעצם. לכך אמרו כך שהיו אלו מתאוננים ביותר, וזה מפני התנגדות שלהם: