מ"ג שמות טו ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דַּהֲוָה אָמַר סָנְאָה אֶרְדּוֹף אַדְבֵּיק אֲפַלֵּיג בִּזְּתָא תִּסְבַּע מִנְּהוֹן נַפְשִׁי אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי תְּשֵׁיצֵינוּן יְדִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דַּהֲוָה אָמַר פַּרְעה רַשִׁיעָא סַנְאָה וּבַעַל דְּבָבָא אֶרְדוֹף בָּתַר עַמָא בְּנֵי יִשְרָאֵל וְנָרַע יַתְהוֹן שַׁרְיָין עַל גֵּיף יַמָא וּמְסַדְרָא לְקוּבְלֵיהוֹן סִדְרָא קְרָבָא וְנִקְטוֹל בְּהוֹן קְטוֹל רַב וְסַגִי וְנָבִיז מִנְהוֹן בִּיזָא רַבָּא וְנַשְׁבֵּי מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא וְאַפְלוּג בִּיזֵיהוֹן לְעַמִּי עַבְדֵּי קְרָבָא וְכַד תִּתְמְלֵי נַפְשִׁי מִן דָּם קְטוֹלֵיהוֹן מִן בָּתַר כְּדֵין אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי וְאֵישֵׁיצֵי יַתְהוֹן בְּיַד יְמִינִי: |
| ירושלמי (קטעים): | אָמַר פַּרְעה רַשִׁיעָא סָנְאָה וּבְעֵיל דְּבָבָא אֶרְדוֹף בָּתַר עַמָא בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאַרְעֵי יַתְהוֹן שַׁרְיָן עַל גֵּיף יַמָא אַשְׁבִּי מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא וְאַבְזֵי מִנְהוֹן בִּיזָא רַבָּא אַפְלִיג מִן נִכְסַיָא לְעַמִּי עָבְדֵי קְרָבָא וְכַד תִּתְמְלֵי נַפְשִׁי מִנְהוֹן מִן בָּתַר כֵּן אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי וְאֶשֵׁיצֵי יַתְהוֹן בְּיַד יְמִינִי: |
רש"י
"תמלאמו" - תתמלא מהם
"נפשי" - רוחי ורצוני ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים תמלאמו תמלא מהם יש הרבה כלשון הזה (שופטים א) כי ארץ הנגב נתתני כמו נתת לי ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז) כמו דבר עמו (ירמיהו י) בני יצאוני כמו יצאו ממני (איוב לא) מספר צעדי אגידנו כמו אגיד לו אף כאן תמלאמו תמלא נפשי מהם
"אריק חרבי" - אשלוף ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה כמו מריקים שקיהם (ירמיהו מח) וכליו יריקו ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה אבל לא על החרב ועל היין ולדחוק ולפרש אריק חרבי כלשון (בראשית יד) וירק את חניכיו אזדיין בחרבי מצינו הל' מוסב אף על היוצא (ש"ה א) שמן תורק (ירמיהו שם) ולא הורק מכלי אל כלי לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי מצינו הלשון מוסב על היין וכן (יחזקאל כח) והריקו חרבותם על יופי חכמתך דחירם
"תורישמו" - לשון רישות ודלות כמו (שמואל א ב) מוריש ומעשיר
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם.
נַפְשִׁי – רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְּדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם; יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה: "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", כְּמוֹ "נָתַתָּ לִי"; "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם", כְּמוֹ "דַּבֵּר עִמּוֹ"; "בָּנַי יְצָאוּנִי", כְּמוֹ "יָצְאוּ מִמֶּנִּי"; "מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ", כְּמוֹ "אַגִּיד לוֹ". אַף כָּאן, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם.
אָרִיק חַרְבִּי – אֶשְׁלֹף. וְעַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵרִיק אֶת הַתַּעַר בִּשְׁלִיפָתוֹ וְנִשְׁאָר רֵיק – נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן הֲרָקָה, כְּמוֹ: "מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם" (בראשית מב,לה), "וְכֵלָיו יָרִיקוּ" (ירמיהו מח,יב). וְאַל תֹּאמַר: אֵין לְשׁוֹן רֵיקוּת נוֹפֵל עַל הַיּוֹצֵא, אֶלָּא עַל הַתִּיק וְעַל הַשַּׂק וְעַל הַכְּלִי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, אֲבָל לֹא עַל הַחֶרֶב וְעַל הַיַּיִן; וְלִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ אָרִיק חַרְבִּי, כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית יד,יד): אֶזְדַּיֵּן בְּחַרְבִּי. מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב אַף עַל הַיּוֹצֵא: "שֶׁמֶן תּוּרַק" (שה"ש א,ג), "וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי" (ירמיהו מח,יא), "לֹא הוּרַק הַכְּלִי" אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹא הוּרַק הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כֶּלִי; מָצִינוּ הַלָּשׁוֹן מוּסָב עַל הַיַּיִן. וְכֵן "וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ" (יחזקאל כח,ז) דְּחִירָם.
תּוֹרִישֵׁמוֹ – לְשׁוֹן רִישׁוּת וְדַלּוּת, כְּמוֹ "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב,ז).
רשב"ם
אריק חרבי: אריק תערי בהוצאת חרבי, וכן כי חיציך נחתו בי על שמנחיתת דריכת הקשת הוא יורה החיצים כדכתיב ותנחת עלי ידיך, ונחתה קשת נחושה זרועותיי, לכך הוא קורא יריית החצים נחיתה:
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שהגם שכלי זהב וכלי כסף שנמצאו ביד ישראל הם שאולים ממצרים, לא אמר להשיבם לבעליהם שכבר התיאשו מהם, וחשבו כשלל שיתחלק בין אנשי הצבא, ואחר אשר תמלאמו
נפשי, שגם נפשי ותאותי תמלא מן השלל, ר"ל שאקח ממנו כפי תאות נפשי, אז אריק חרבי להרגם ולהורישם ע"י מכת ידי:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
כך אמר פרעה, מה נקמה היא זו שאתנקם מן העבדים שהיו עסוקים בחומר ולבנים וידל ישראל מאד, אלא אדרבה אחלק להם שלל משלי ומשל עמי ע"י שישאילום כלי כסף וזהב ושמלות ועי"ז יהיו ספונים וחשובים, וז"ש אמר אויב ארדוף ואשיג אותם כי יבא יומם, אבל לא עכשיו מיד אלא תחילה אחלק להם שלל משלי, וכאשר תמלאנו נפשי שימלא נפשי אותו כל טוב ויהיה שקט ושאנן בהיכלו, אז אריק חרבי ותורישמו ידי כדי שתהיה גלויה ומפורסמת הנקמה שאעשה בהם על שמרדו בי והביאו עשר מכות על מצרים, ובזה מדוקדק הלשון תמלאמו תורישמו שקאי הכל על ישראל, אבל מה שפירש"י תמלאמו יתמלא נפשי מהם רחוק הוא מן דקדוק הלשון וע"פ דרכינו יתבאר גם כן מה שארז"ל (גיטין נו, ב) כל המיצר לישראל נעשה ראש, והוא כדי להגדיל אח"כ מפלתו. ובדרך זה נ"ל גם מ"ש פעם אחד ירה בים ופעם אחד רמה בים ופירש רש"י שהיו עולין תחילה ואח"כ יורדין וזה מסכים על צד הרמז לכל דברינו אלה, וכן מביא רש"י עליו פסוק משגיא לגוים ויאבדם בפסוק לפני בעל צפון וזה דרוש יקר.
ומ"ש אריק חרבי, ר"ל אף אם לא יהיה חרב בידי מכל מקום תורישמו ידי, כי בידי לבד בלא חרב אורישם כי חלשים המה וי"א תמלאמו תורישמו פיו הכשילו לומר כן כי סופו להוריש להם כל רכושו בביזת הים וימלא את ישראל משללו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אחלק שלל. הנה הרשע חשב עשות ג' דברים. א' שוה בכולן והוא לשלול כל שללם, והוא אומרו אחלק שלל, ב' שיקח אותם לעבדים כבראשונה, והוא אומרו תמלאמו נפשי פי' תתמלא נפשי מהם כשאחזור לכבוש אותם לעבדים. גם רמז שיוסיף לעשות בהם חפצו בעינוי יותר ממה שעבר. ג' להרוג משה ואהרן וזקניהם וגדוליהם, והוא אומרו אריק חרבי וגו' ואומרו תורישמו ידי ירצה על דרך אומרם ז"ל (שמות רבה פ"א) בפסוק (ב' ט"ו) ויבקש להרוג את משה שבקש להורגו בסייף ולא שלטה בו וכו', והוא שאמר משה (לקמן י"ח ד') ויצילני מחרב פרעה לזה אמר אויב תורישמו ידי כי תשיג ידו מה שלא השיג מקודם: