פסוק א
• לפירוש "פסוק א" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הלא צבא", עתה מתחיל לסתור דעת אליפז בכלל, אשר אמר כי יביא ה' יסורין על הצדיק למען ימרק חטא קל אשר חטא ולמען ימלט עי"ז מעונש יותר גדול ויותר מתמיד אשר ראוי לבא עליו בשביל עונותיו. משיב שזה דעה בלתי נכונה, כי הן האדם נברא להשיג איזה שלימות, והשלימות הזה הוא תכלית בריאתו, והנה השלימות היה תלוי או במשך מועד חייו שנברא שיעבוד את ה' כל ימי חייו מבלי הפסק, ומועד הקצוב לו לחיות עלי ארץ הוא המגביל את שלימותו, ובזה נדמה כעבד שהוא מחויב לעבוד את אדונו כל ימי חייו מעלות השחר עד צאת הכוכבים בין ישלים איזה מלאכה קצובה בין לא ישלימנה, ועל צד זה אמר "
הלא צבא לאנוש עלי ארץ", הלא צבאו וזמנו מוגבל ומשוער לפי הצורך להשגת שלימותו, או שהשלימות הזה תלוי במלאכה קצובה ומוגבלת, דרך משל אם יקיים האדם תרי"ג מצות אז השיג את שלימותו בין שקיים אותם בשנים הרבה בין שהשיגה ידו לקיימם בזמן קצר שאז מהר להשלים את מלאכתו, ואם לא השלימם אף שחיה שנים הרבה ועבד את ה' כל ימי חייו לא השיג שלימותו, ובצד זה הוא דומה כשכיר הנשכר להשלים מלאכה ידועה וכשהשלימה הוא מקבל את שכרו מבלי השקפה כמה ימים נמשך זמן עבודתו, ועל צד זה אמר "
וכימי שכיר ימיו". ועתה מבאר דבריו.
ביאור המילות
"צבא". בא גם על הזמן, כי מלאה צבאה (ישעיה מ'), כל ימי צבאי (לקמן י"ד י'), והוא על משך הזמן הקבוע לאיזה דבר, שמציין קבוצת חלקי הזמן הרגעים והשעות והימים כצבא, שהם קיבוץ אישים להיות חיל כללי, ור"ל שיש להאדם משך זמן קבוע כמה יחיה עלי ארץ:
פסוק ב
• לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כעבד", ר"ל אם דומה "
כעבד" אשר אינו נפטר מעבודתו ע"י השלמת מלאכה קצובה רק בהעריב יום, הנה "
ישאף צל", הלא יתאוה תמיד שיבא צל הלילה כי רק בו ימצא מנוח מעבודתו. ואם הוא "
כשכיר" אשר יפטר מחיובו בהשלימו המלאכה המוגבלת אשר קבל עליו, הלא "
יקוה פעלו", הלא יקוה להשלים פעלו ועבודתו המוגבלת, עכ"פ בין אם אשרו תלוי בזמן כעבד, בין אם תלוי בגמר העבודה כשכיר, אם הוכח במכאוב על משכב עד שעי"כ יתבטל מעבודתו, הלא עי"ז לא יוכל להשיג את שלימותו, כי אם שלימותו תלוי בזמן, מבואר כי הזמן אשר בו יתרפה ממלאכתו כאין נחשב, וכ"ש אם אשרו תלוי בהשלים המלאכה אשר היא ארוכה מאד ולא יספיקו גם החיים הארוכים לגמרה ואף כי אם יתבטל במשך ימי היסורים, וא"כ איך תאמר כי באהבת ה' את הצדיק וברצותו שיתקן את אשר עות במה שלא עבד את ה' כראוי לעבדו מצד שהוא אלוה או מצד שהוא עושהו
(כנ"ל ד') יוכיחהו במכאובים למרק עונו, והלא עתה ישוב ישבית עבודתו עוד יותר על ידי המכאובים ולא די שלא יתקן העבר כי עוד יוסיף להשבית מלאכת הנפש ומי ישלימנה, וז"ש.
ביאור המילות
"כעבד, כשכיר", העבד קנוי לזמן, קבוע או בלתי קבוע, כמו עבד עברי, עבד כנעני. והשכיר מושכר למלאכה ידועה:
פסוק ג
• לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כן הנחלתי לי ירחי שוא", ר"ל כמו שהעבד מצפה שיבא הלילה והשכיר מצפה שיבא היום כדי למהר פעולתו, כן על אופן הזה הנחלתי לי ירחי שוא, והירחים האלה "
מנו" והזמינו לי "
לילות עמל", ומפרש כי.
ביאור המילות
"הנחלתי". מבנין הפעל שקבלתי את הירחים לנחלה, והירחים הם נתנו לי מנה "לילות עמל". מציין שאיבוד זמן הכולל קבל נחלת עולם, ועי"כ יקבל עמל פרטי בכל לילה, ור"ל כי בעלי הכאב ימצאו מנוחה בלילה ע"י השינה, רק שע"י כאב היום יתחקה הכאב על כח הדמיון ויבהלהו גם בשינה, עד שבשכבו יאמר מתי אקום. ומדד ערב, משורש נדד:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם שכבתי", לישן בתחלת הלילה, "
ואמרתי מתי אקום", ובעת אשר "
מדד" ונדד "
הערב" והיה אור, "
שבעתי נדודים עדי נשף", בענין שבבקר אומר מי יתן ערב ובערב אומר מי יתן בקר, א"כ הזמן שהוא תנאי אל השגת שלימותו היה כאין וכתהו ואתאוה שיחלוף ולא יהיה במציאות, וכן מצד המלאכה כשכיר, הלא.
ביאור המילות
"ערב נשף". ערב מתחיל מהערבת השמש, ונשף בא על זמן הצמצום המבדיל בין יום ללילה שיזרח בו כוכב הנשף בין בתחלת היום בין בתחלת הלילה, כמ"ש חז"ל ברכות ד' תרי נשפי הוו:
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לבש בשרי רמה וגוש עפר", ר"ל הרימה והגוש עפר שאני לבוש בהן אינם לבוש אל עורי רק אל בשרי כי "
עורי" כבר "
רגע" ונבקע "
ונמסס" מפני השחין, והרמה והעפר הוא המלביש את בשרי תחת העור שהיה לבוש בו תחלה, וא"כ איך אוכל לעשות דבר לשלימותי אחר שהייתי כמת אשר נאכל חצי בשרו:
ביאור המילות
"רגע". פי' המפ' מענין בקיעה, וכן רוגע הים (ישעיה ל' נ"א) על רגעי ארץ (תהלות ל"ה), ולפי פירושי בכ"מ, לא בא פעל רגע מענין בקיעה רק פה, ולכן טוב יותר לפרש גם פה מענין מנוחה ומרגוע, עורי י"ל מנוחה מן הרימה, אחר שכבר נמס ואיננו, ולכן רק הבשר התלבש מהם, "וימאס" כמו וימסם, שלפעמים יבא הא' תמורת אות הכפל, כמו אשר בזאו נהרים ארצו (ישעיה י"ח):
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ימי", מפרש כי לענין השלימות התלוי בזמן "
ימי קלו מני ארג", שהשתי והערב נטוים במהירות אחד על חברו עד שהא' קושר בכל רגע את חברו, כן יתחלפו ימי במרוצה שהיום הבא מבטל את העבר, ומצד השלימות התלוי במלאכה "
יכלו באפס תקוה", כי לא אקוה בם איזה אושר, וא"כ איך אפשר שיהיה זה לטובה אשר תחת הרישול המצער אשר התרשלתי מעבודת ה' סבב עלי הרישול והביטול ממלאכת אשרי ימים רבים:
ביאור המילות
"קלו מני ארג". מליצה זו התבאר בפרטות ישעיה (סי' ל"ח) קפדתי כאורג חיי עמש"ש:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
זכר", טען עוד טענה אחרת, לעומת שאמר כי יעניש את הצדיק עונש חולף בשעתו כדי שלא יצטרך להענישו עונש נצחי (שהיא המיתה לדעת איוב שכפר בתחיה) לאחר זמן, ע"ז טוען הלא בזמן שהוא מתיסר דומה כאלו מת באותו זמן, אחר שלא יוכל לפעול בעת ההיא דבר לשלימותו שהוא תכלית חייו, וא"כ מה מרויח במה שכורת מספר ימיו עתה, כדי שלא יכרות ימיו בסוף ימי חייו, הלא טוב יותר שימות משך זמן הזה קודם זמן מיתתו באחרית ימיו, משימות זמן הזה באמצע ימיו, כי שביתת מלאכתו כמיתה יחשב, וז"ש "
זכר כי רוח חיי", ר"ל חיי הוא רק רוח שהיא נשמת אפו, והנשימה היוצאת לא תשוב עוד, וכן כל רגע החולפת לא תשוב עוד, וא"כ אשאל אחר שלא תשוב עיני "
לראות טוב" בעת אשר.
ביאור המילות
"רוח חיי". כמו רוח הולך ולא ישוב, תצא רוחו ישוב לאדמתו. לראות, תשורני. שור הוא הראיה מרחוק, בעת שעין רואי לא תשורני אף מרחוק, אז לא אראה עוד גם מקרוב:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא תשורני עין רואי", היינו אחר אבדן הגויה במותה שאז יתעלם מעין כל ועין לא תשורנו עוד, ומאז א"א שישוב לראות באור החיים, הלא עתה על ידי היסורים שנחשב כאלו מת עתה עניני גרוע יותר, כי עתה "
עיניך (ישורו) בי" ובכל זה "
ואינני", שעתה הגם שרואים אותי שאני עדיין במציאות בכ"ז אני דומה כאלו אינני, כי כל משך זמן היסורים דומה כאלו איני בעולם, וא"כ יותר טוב היה שיהיה מקצר ימיו בעת אשר עין אדם לא תשורנו עוד, שהוא בסוף ימיו, וימיתנו קודם זמנו, משיקצר ימיו באמצע ימי חייו, שעדיין רואים אותו והוא חי ובכ"ז דומה כמת:
ביאור המילות
"רואי". שם, "עיניך בי", ראיית עין שאחריו ב', מורה על הפלאה ועיון בדבר היטב, עיניו בגוים תצפינה, באובי ראתה עיני:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כלה", ר"ל ואם תאמר שאחר המות ישוב יחיה ואז ישלים חקו, הלא כמו "
שהענן" והאד העולה מהתכת המורכבים, "
יכלה" וילך ולא ישוב עוד להתחבר עם הגוף אשר נפרד ממנו. כן "
היורד שאול" יתפרדו היסודות שהורכב מהם "
ולא יעלה" עוד, וגם אם יצוייר שיעלה.
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא ישוב עוד לביתו", וגם אם יצוייר שישוב לביתו, "
לא יכירנו עוד מקומו". ר"ל הגם שחלקי הגוף הנתכים לא נאבדו מן המציאות ויתחברו עם גופים אחרים והרכבות אחרות כנודע, לא ישובו אל ענינם הקודם, לכן.
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גם אני לא אחשך פי", אחר שלא אפסיד בדיבורי ולא ארויח בשתיקתי, טוב כי "
אדברה בצר רוחי":
ביאור המילות
(יא-יב) "אדברה, אשיחה". הדבור יהיה בהשכל ודעת, וביחוד יציין הדבור והוכוח בארך ובראיות, והשיח הוא הדבור הפנימי הנפלט שלא מדעת, כמו כי שיח וכי שיג לו, וע"כ אמר אדברה בצר רוחי, כי הרוח יציין ג"כ רוח השכל, ויצייר שבטנו מלא ראיות וויכוחים עד שרוחו צר לו המקום וע"י הדבור ירוח לו, כמ"ש לקמן אדברה וירוח לי, והשיח הוא במר נפשו, מצד מרירת נפשו יפליט דברים בלי דעת, ונגד השיחה אמר "הים אני", כי לעצור השיחה הוא לעצור בעד הטבע, ונגד הדבור שהוא ברצון אמר "אם תנין", כי התנין פעולתו ברצון:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הים אני", למה תחסום פי מלדבר, וכי אני ים אשר שמה הטבע מחסום לפיו ושפה לו סביב בל יצא ויחריב העולם, או "
האם אני תנין" שהאדם ישים רסן בפיו בל יזיק בנשיכתו, האם כן אזיק גם אנכי אם אפתח פי אשר לכן "
תשים עלי משמר" לנצור על דל שפתי בל אדבר דבר:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", עד עתה שתקתי, "
כי אמרתי" או "
שערשי תנחמני", שע"י המנוחה על ערש יקלו היסורים מעט, או כי "
ישא בשיחי משכבי" ר"ל שמשכבי ישא בעדי שיח ודבור וידבר עבורי, ימליץ שחשב שהבאים לבקרו ויראו משכבו בחליו הם ידברו וישאו שיח בעדו, עד שהוא לא יצטרך לדבר, אבל גם על משכבי בלילות אין לי מנוחה כי.
ביאור המילות
"ערשי משכבי". הערש עשוי בתמונה מיוחדת למשכב החולים והחלשים, והמשכב כולל כמ"ש עמוס (ג' י"ב) תהלות (ו'). ישא בשיחי, כמו ונשאו עליך בניהם קינה (יחזקאל כ"ז ל"ב)ס:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וחתתני בחלומות", שעל ידי חלומות שרואה מהעתיד לבא עליו ישבר הגוף מפחד, "
ומחזיונות" במה שרואה חזיונות מפחידות ונוראות, עד כי.
ביאור המילות
"חלומות חזיונות". החלום מודיע לו את העתיד, ע"כ אמר "וחתתני", כי נשבר לבו ע"י בשורות רעות והחזיון יראה לו צורות מבהילות שנבעת מפניהם וע"כ אמר תבעתני:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ותבחר. נפשי בוחרת מחנק", היינו מיתה של חנק, שמתאוה שיחנק וימות, נפשי בוחרת "
מות מלהיות תוך עצמותי", כי טוב לה מות מחיים:
ביאור המילות
"מחנק", שם ע"מ מפעל, דבר החונק, ומלת ותבחר נמשך לשלשה, (ותבחר) מות, (ותבחר) מאסתי, ר"ל את אשר מאסתי:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מאסתי" שיעור הכתוב "
(ותבחר) מאסתי לא לעולם אחיה" הדבר אשר מאסתי תמיד ואשר היה רע בעיני מדוע לא אחיה לעולם, עתה נפשי בוחרת בזה, ומבקשת המות, וטוב לה מה שנבראתי על אופן הזה שלא אחיה לעולם, וא"כ אני מבקש "
חדל ממני" אחר שבל"ז "
הבל ימי":
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מה אנוש", עתה התחיל לטעון על דעת אליפז בהשגחה, ואומר "
האנוש מה" נחשב הוא "
אשר תגדלנו" ליחד עליו השגחתך, או מה נחשב הוא אף רק "
שתשית אליו לבך" גם באקראי בעלמא, וכ"ש איך יצוייר זה, כי.
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תפקדנו לבקרים" בכל בקר, ויותר מזה כי "
לרגעים תבחננו" שתבחון אותו בכל רגע על זה השיעור:
ביאור המילות
"ותפקדנו, תבחננו". הפקידה הוא אחר הזכירה, שהוא לעשות לו איזה דבר טוב או רע, והבחינה נרדף עם נסיון, שיבחננו בכל רגע לדעת תכונתו וענינו:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כמה (אשר) לא תשעה ממני", שאם כדעת אליפז שהיסורים של איוב הם השגחיים וה' סופר כמותם ואיכותם ומשגיח בכל רגע שלא ימות מתוך גודל המכאוב, איך יצוייר שהגבוה מעל גבוהים ישגיח השגחה כזאת על האדם הזה אשר כאין נחשב לפני רוממתו, ושיעור הכתוב "
איך לרגעים כמה (זה השיעור אשר) לא תשעה ממני תבחננו", כי הלא "
לא תרפני אף עד בלעי רוקי", עד שצריך אתה לבחון עניני בכל רגע, ואיך אפשר זה שתתמיד השגחתך כמה זה השיעור, והנה שמירה מופלגת כזאת לא תצויר רק באחת משתי פנים, או על צד הנקמה הגדולה, כמו שהמלך רוצה להנקם ממנו נקמה מופלגת ומצוה ליסרו בכל יום ביסורים קשים ומשונים וממנה עליו רופאים גדולים שירפאוהו תמיד וישגיחו שישאר בחיים זמן רב כדי שיוכל להנקם ממנו זמן רב. או שיהיה על צד ההטבה המופלגת, ששמרו בחיים כדי להטיב לו באחריתו, ולעומת זה טוען, שא"א שתהיה השמירה הזאת על צד הנקמה, כי לא יצוייר נקמה כזאת רק מאדם לאדם, אם עשה לו רעה ורוצה להשיב לו כרעתו, אבל לא אצל ה' שלא יצוייר שהאדם יעשה לו רעה, ועז"א.
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חטאתי", גם את חטאתי "
מה אפעל לך" ומה ההיזק הגיע לך מחטאי עד שבעבורו חרדת את כל החרדה הזאת לנקום בי בנקמה מופלגת כזאת, וכן א"א שתהיה שמירה זאת על צד ההטבה והשמירה ששומר את מעשה ידיו, כי ע"ז אשאל "
נוצר האדם", ר"ל אם השמירה הזאת באה מצד שאתה נוצר האדם ושומרו, ואינך רוצה להשחית את מעשה ידך, "
למה שמתני", הלא אשאל למה בראתני כלל, אחר שאין בבריאותי ומציאותי שום תועלת, לא לצרכך כי אני "
למפגע לך", כדבר שטרחו מרובה מהנאתו, ולא לצרכי ותועלתי כי ע"י מציאותי "
אהיה עלי למשא", שאני למשא כבד על עצמי לסבול יגון ועמל, וההעדר היה טוב לי מן המציאות: בשגם אם תכלית היסורים הם כדי שעל ידם תשא את עוני כמ"ש אליפז, הנה אשאל.
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ומה", ולמה "
לא תשא פשעי?" עד מתי תמתין בהעברת עוני הלא "
עוד מעט לעפר אשכב" כי חיי קצרים, והיה ראוי שתמהר לכפר עון ולהסיר שבט אפך בעודי בחיים, כי עוד מעט "
ושחרתני ואינני" בעולם:
ביאור המילות
"לא תשא פשעי, ותעביר על עוני". הכתוב אומר (מיכה ז') נושא עון ועובר על פשע, שהעון שהוא עוות השכל והמינות והכפירה הוא קשה יותר מפשע, שהוא המרידה בלא כפירה בשרשי הדת, וע"כ אינו עובר על עון שהוא שימחול אותו מכל וכל רק נושא וסובל אותו וכמש"ש אבל איוב שהיה בטוח מפשע ומרידה, אבל לא מעון וכפירה, כי בתלונותיו הכחיש שרשי האמונה העקריים, אצלו היה העון קל מפשע לכך אמר בהפך:
