מלבי"ם על איוב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על איוב · ח · >>

פתיחה למענה הרביעית מענה בלדד

המתווכח השוחי בחר לו שיטה אחרת, אשר כפי דבריו ירשה בקבלה מאבותיו (פסוק ח).

כאליפז, יאמין גם הוא בהשגחה ובחפשיות הבחירה; כמוהו, גם הוא ייתן כתף סוררת אל דעת האצטגנינים; ולאשר גם איוב, במענהו לאליפז, החריש מדרושים אלה, לכן הסתפק גם הוא במופת אחד אשר העמיד נגד הכופר בהשגחה, במה שאמר "האל יעוות משפט?!" (פסוק ג), וביאור זאת הראיה הוא, כי מתנאי האלהות שיימצאו בו כל השלמיות ושיסולקו ממנו כל החסרונות, וזאת שיצא מאיתו עוול ומשפט מעוקל הוא חיסרון, וראוי שלא יימצא בו.

וזאת יודה גם בעל הריב, וגם איוב הניח זה ליסוד אשר עליו בנה ראיותיו, רק שאיוב לקח את הדברים בהשקף על משפט האישיי, וכה יאמר, שיעשה האל עוול הוא דבר נמנע בחוקו, ההנהגה האישיית הנגלית אינה מסודרת לפי המשפט והצדק, באשר ראינו כי היא לא תבחין בין צדיק לרשע, כי הכל כאשר לכל כטוב כחוטא נתונים המה תחת מקרי הזמן ותהפוכותיו, ואחר שזה שיגיע רע להצדיק בחינם הוא עוול, אם כן נמנע שתהיה הנהגה זאת מאת ה', כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, ולכן החליט כי הנהגה זאת יוצאת ממושל עיוור וסתום עיניים שהיא המערכה, אשר היא לא תבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.

אמנם, בלדד הכריע ההיפך מצד המשפט הראשיי הכללי, וכה יאמר: העוול ראוי שיסולק מאת ה' יען היותו חיסרון, וכן ראוי ליחס לו היכולת המוחלט אחר היותו שלמות, והנה, שנאמר שה' מסר הנהגת העולם אל מושל עיוור, הבלתי מבחין בין טוב לרע, גם אם נצדיק בזה את הדברים הפרטיים הנמשכים מרוע הסדר, בשנאמר כי לא מאת ה' יצאו רק משרי המערכה המנהיגים את ההנהגה האישיית, בכל-זאת לא נוכל להצדיק אותו מצד המשפט הראשיי, כי נשאל, הלא זה בעצמו עוול מאיתו, מה שמסר את ההנהגה ביד המערכה, ולא נוכל להשיב על-זה רק אחת משתי אלה, או שנאמר שאין לו יכולת לעשות משפט להנהיג ההנהגה האישיית, וזה אי-אפשר, כי מתנאי האלהות שיימצא לו היכולת המוחלט, ועל זה אמר: "האל", היינו הבעל יכולת והתקיף, איך "יעוות משפט"?

או שנאמר שעוזב את השפלים ואינו רוצה להשגיח בם על צד המיאוס או הקנאה (כפי החלוקה אשר בפי המורה בט"ז משלישי), וזה נגד הצדק, ועל-זה אמר "ואם שדי יעוות צדק?!".

וזה מופת חותך, שההנהגה האישיית יוצאת מהשגחתו, ושרוע הסדר הנדמה לנו מייסורי הצדיקים הוא טעות אצלנו, כי הכל מסודר מאיתו בצדק ובמשפט, כי הוא אל אמונה ואין עוול.

אמנם, מדוע יביא ה' רעות על הצדיק? בזה נטה למסילה אחרת, כי לשיטתו יביא ה' מכאובים על הצדיק מבלי שום חטא קודם, רק כדי להיטיבו באחריתו, ושישלם לו חלף הרעה טוב כפליים, בעניין שהרעות יבואו על-דרך התמורה והחילוף, שעל-ידי הרע ההווה ישיג טוב בעתיד (פסוקים ו-ז).

ולאשר, כמורגל בפי החכמים, יתדמה האדם בהרבה עניינים אל הצמח, מבאר כי כן תתנהג הטבע עם הצמחים למיניהם, שהצמח הנטוע במקום סלעים ציה ושממה יעקרהו בעל הגן ממקומו וישתלהו במקום רענן ושמן, ומבואר שעקירה זאת אינה לרעה רק לטובה למען יטעהו שורק, אולם לא כל עשב מסוגל לזה, כי הצמחים הגדלים על רוב מים הלחים ורטובים בטבעם לא ישרישו שורשיהם אחרי עקירתם, אבל לעומת זה כן הם לפני כל חציר ייבשו.

וזה העניין בעצמו יהיה בהנהגת האדם, שהרשע הרגיל בתענוגים ומותרות לא יעקרנו ממקומו רק ייקחהו מהעולם קודם זמנו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, אבל הצדיק יתעקר לפעמים ממקומו וייוורש מנכסיו וגופו יתייסר, וזה לטובתו, לשתלו במקום נאמן, ועוד ינוב בשיבה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח (פסוקים יא-כ).

ולכן יעצהו להחזיק במעוזו ולבטוח בה' ואליו יתחנן, כי אז תחת ייסוריו ירון חלקו ואחריתו ישגה מאד (פסוק יז פסוקים כא-כב).

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד אן תמלל אלה" לדבר דברי רוח, ומה שתחליט שה' מסר את ההנהגה ביד המערכת הבלתי מבחנת בין טוב לרע אני משיב לך.


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האל יעות משפט", הלא יהיה זה עול בחק האל או חסרון יכולת וכמו שהתבאר בפתיחה, אמנם צדיק וישר ה' ואין עול, כי.


ביאור המילות

"משפט, צדק". המשפט הוא כפי הדין, והצדק הוא לפי היושר לפנים משורת הדין בהשקף על העת והמקום והנדונים כמ"ש בכ"מ, ואם מסר ההנהגה להמערכה בכלל מצד שא"ל יכולת ובזה עוות משפט הכולל זה נגד חק האל, ששם האל יורה על התוקף והיכולת, ואם עוות צדק פרטי הנוגע לך הוא נגד שם שדי שמורה השגחתו הפרטיית:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם בניך חטאו לו", שעל בניך לא אוכל לומר שנתיסרו ע"ד התמורה כדי להרבות שכרם אחר שהם מתו ונאבדו, אבל עליהם לא תוכל להחליט שלא חטאו, ובודאי חטאו לו (כמ"ש בעצמו אולי חטאו בני)"ולכן וישלחם ביד פשעם", כי שלחם ביד הפשע עצמו, כי בעת אכלו ושתו שאז פשעו וברכו אלהים בלבבם, נפל עליהם הבית ומתו. וזה מדה כנגד מדה כפי היושר והצדק, אבל הנוגע לך שאתה טוען כי צדיק אתה, אני משיב לך.


ביאור המילות

"וישלחם". מן העולם, כמו תרע לאומים ותשלחם, וי"מ תהרגם כמו בשלח יעבורו, שיהרגם בחרבו:

"ביד פשעם". כמו כאשר דבר ה' ביד משה, ויושיעם ביד ירבעם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם אתה תשחר אל אל" ותתפלל לפניו, אז.


ביאור המילות

"תשחר אל אל", ואל שדי תתחנן. שחר. מורה הבקשה והדרישה המתמדת שמבקש דבר שנעלם מאתו, וזה אל אל הגבוה שמציאותו נעלם, והחינון מורה שמבקש מתנת חנם וחסד וחן, וזה אל שדי שמורה על השגחתו האישיית שמצד זה א"צ לשחרו כי הוא נמצא אל האדם רק צריך חינון:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם" האמת כדבריך כי "זך וישר אתה" אז יתברר לך "כי עתה", מה שהביא עליך יסורים אינו מצד קצפו או מצד הסתרת פנים וסילוק השגחתו, רק בהפך כי עתה ע"י היסורים "יעיר עליך", ובהיסורים בעצמם "ישלים את נות צדקך", לכונן את נוך בשלימות גדול כראוי לך לפי צדקך, ופרי היסורים הללו יהיה, כי.


ביאור המילות

"זך, וישר". הזך הוא בלא פסולת. כמו שמן זית זך, ר"ל נקי מתכונות רעות גופניות, והיושר הוא בבינה כמ"ש בפי' משלי ור"ל נקי מדעות כוזבות באמונה, זך בשכל המעשי, וישר בשכל העיוני:

"ושלם". מענין תשלומין שישלם טובה תחת הצער, וגם מענין שלום שיהיה לך שלום מן הרע, וגם מענין שלימות שיסיר כל חסרון, ובזה כלל כל החמשה דרכים שבארתי בענין התמורה, שאם לשלם לו טוב תחת רע, הוא מענין תשלומין, אם מענין שיעמול ועי"כ ישיג טוב, הוא מענין שלום, ואם להסיר חסרון בעתיד. הוא מענין שלימות, והפנים האחרים רמז במ"ש כי אתה תשחר אל אל, ובמ"ש כי אתה יעיר עליך:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה ראשיתך מצער", שעי"כ "אחריתך ישגה מאד", שהיסורים שהביא עליך בלא חטא יהיה כדי להטיבך באחריתך ולכונן אותך לשם ולתפארת:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי שאל נא", הודיעו ששטה זאת שיסורי הצדיק הם ע"ד התמורה להרבות כבודו באחריתו, קבלה בקבלה מדור ראשון, שהם קבלהו מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר הזה:


ביאור המילות

"לחקר אבותם". מה שחקרו אבותם:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי תמול אנחנו", שאנחנו א"א שנעמוד על אמתת הדבר לדעת אותו ע"י הבחינה והנסיון שהבחינה לא תהיה אלא ברבות הימים ורב זמן, ואנחנו זה מקרוב נולדנו, וימינו דומים כצל החולף מהרה, וא"א לדעת הכל בזמן קצר כזה, רק צריכים אנו לסמוך על הקבלה הנמשכת מדור דור, אשר הם בחנו הדברים ברבות הימים והקורות, ולכן.


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלא הם יורוך יאמרו לך", את המקובל אצלם, וחוץ מזה עוד "מלבם יוציאו מלים" להראות לך במשל מטבע הצמחים:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היגאה", הגומא והביצה לא יגדלו בלא אדמה לחה ורטובה ועל לחלוחית של מים, מצד לחלוחותם ורכותם, והנה בעת אשר -


ביאור המילות

"היגאה" - היגדל בגובה?

וכן "ישגא" - כמו (תהלים צב): "כארז בלבנון ישגא".

"גומא" - הוא אחד עם אגם, והוא גדל במים, ובכל-זאת צריך "בִצָּה", שהוא עפר מתדבק לח ששם גדל, כמו (ירמיהו): "הטבעו בבוץ רגליך".

ובאחו אמר שצריך מים, מה שאין צריך לומר בגומא, שידוע שגדל במים:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


- "עודנו באיבו", בעוד לא נס ליחה, "לא ייקטף", כי הוא חזק מאד, ומכל מקום, רוב שפע הליחות והמימיות אשר בו, זה עצמו הוא גורם ש"לפני כל חציר ייבש", כי כשייפסק יניקת הליחות בשפע או בהשתנות חום הקיץ ייבשו ויכלו, מה שאין כן החציר, שאינו צריך ליחות כל-כך, יתקיים זמן ארוך יותר:


ביאור המילות

"באבו" - כמו (שיר השירים): "לראות באבי הנחל", בעוד שהצמח רך ולח, כמו (שמות): "אביב".

"ייקטף" - הקיטוף הוא בידיים, והחציר גדל במקום יבש, כמ"ש ישעיהו טו.

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כן ארחות כל שוכחי אל" - שהם דומים כמו הגומא והאחו, אשר ישבעו בתענוגים ובמותרות, וראשיתם צלחה למצוא כן משאלות עיניים, והם דומים גם בזה כהאחו, כי "תקוות חנף תאבד" ולא תתמיד הצלחתו זמן רב, והוא כי בעת -


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר יקוט" ויכרת "כסלו ומבטחו" אשר הוא דומה "כבית עכביש", בעת יתמוטט מעט ולא ימצא חית ידו, אז אף בעת אשר -


ביאור המילות

"יקוט", פי' מענין כריתה. ויל"פ מענין כמעט קט, שכסלו נעשה קטן וחלוש.

"כסלו, מבטחו", כבר התבאר (ד' ו') שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והתקוה או הבטחון כולל גם אל השגת הטוב. ור"ל "שמבטחו" דומה "לבית עכביש", שהוא ארוג מחוטים היוצאים מגוף העכביש, כן מבטחו אין לו שורש רק בעצם דמיונו, וקוריו לא יהיו לבגד וכאין נחשב, כי אין לו סמיכה רק בכח דמיונו הכוזב:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישען על ביתו", מ"מ "לא יעמוד", ר"ל לא לבד שלא יתקיים בעת שיעקרוהו מביתו (כאשר יאמר אח"כ ביסורי הצדיקים שדומים כעץ ששותלים אותו ממקומו למקום אחר) כי הגומא והאחו לא יגדלו אם ימושו ממקום גדולם וינטעו שנית, רק אף "שישען על ביתו" בכל זה "לא יעמד", ואף שירצה "להחזיק" בביתו בכל עוז, בכל זה "לא יקום":


ביאור המילות

"יחזיק בו". להקים נפילתו, כמו וכי ימוך אחיך והחזקת בו, ועז"א ולא יקום, שאחר שלא עמד ונפל לא יקום מנפילתו, והוא מקביל נגד מ"ש אשר יקוט כסלו שהוא הבטחון מן הרע, אומר שלא יעמוד ויפול, ונגד מ"ש ובית עכביש מבטחו שהוא הבטחון אל התקומה והטוב, אומר שלא יקום:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רטוב", לא כן הצמח אשר אינו צריך אל מים רבים ולחות הרבה, רק הוא "רטוב" ורענן אם יעמוד "לפני השמש" ולא תזיק לו היבושת הבא ע"י השמש, וגם "על גנתו יונקתו תצא", שאינו צריך לבצה ומקום לח רק הוא גדל בכל גנה שתהיה, הנה הצמח ההוא בעת אשר.


 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על גל שרשיו יסובכו", בעת ששרשיו יסובכו זה בזה ולא יוכלו להתפשט בעבור גל של אבנים שנמצא אצל שרשם, או שלא יוכל להתפשט בעבור כי "בית אבנים יחזה", שגבולו קרוב אל בית אבנים ואבני הבית שהם בגבולו מעכבים בעד שרשיו שלא יתפשטו, אז.


ביאור המילות

"על". טעמו כטעם בעבור, וכמו על אודות:

"יסבכו". יתערבו זה בזה, כמו ונקף סבכי היער, נאחז בסבך בקרניו.

"יחזה", מענין גבול, כמו ועם שאול עשינו חוזה (ישעיה כ"ח):

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם יבלענו", בעל הגינה ויעקרנו ממקומו עד שהמקום שגדל שם "יכחש בו לאמר לא ראיתיך", ר"ל שעוקרו משם מכל וכל:


ביאור המילות

"יבלענו". מענין השחתה ועקירה:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הן", העקירה הזאת "הוא משוש דרכו", ישמח על העקירה הזאת ועל הדרך שמובילים אותו ממקומו למקום אחר, כי "מעפר אחר" אשר אין שם אבנים ושרשים משם "יצמחו" שרשיו באין מעכב, ונמצא שעקירה זאת היא לטובתו, וזה משל אל הצדיק אשר לא הורגל במותרות והוא רטוב ועומד בצדקו אף לפני שמש, כי הוא מוכן לעמוד בנסיון, כשרוצה ה' לרומם קרנו ולהאיר נרו ורואה כי במקום ובמדרגה שהוא נטוע עתה יש לו מונעים ומעכבים מלהעלותו לגדולה המוכנת לפניו, אז יעקרנו ה' ממקומו יחריב נוהו ויהרוס ביתו וגם עמודי גוייתו ירפפו, וזה אך לטובתו שעי"כ יטעהו ה' מחדש במקום יותר מובחר, וישימהו לנס עמים במקום ובמדרגה אשר בו יתפשטו שרשיו ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וכ"ז הוא לטובתו ולהצלחתו. - עתה מבאר את העולה משטתו, כי.

"הן אל לא ימאס תם", וא"א שיסורי הצדיק יהיה לרעתו, וגם "לא יחזיק ביד מרעים", וא"א שהצלחת הרשע יהיה לטובתו, רק, כי.


ביאור המילות

"יצמחו", מוסב על השרשים שבפסוק י"ז:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא-כב) "עד" שיגיע העת אשר "ימלא שחק פיך" שתשמח על היסורים שסבלת כי תקבל טוב תמורתם עד העת ההיא בתוך כך "שונאיך ילבשו בשת", כי אהל רשעים תחרב, ואז תפרח כתמר ואבדן רשעים תראה:


ביאור המילות

(כא- כב) "שחוק". על הצלחתך. כמו אז ימלא שחוק פינו ותרועה על מפלת הרשעים, שונאיך ילבשו בושת על הצלחתך, ואהל רשעים איננו נגד התרועה: